התקציר בנגן הווידאו למעלה באדיבות כאן 11
לא מעט הפסדים היו בהיסטוריה של נבחרות ישראל על שלל גיליהם. חלקם מביכים יותר, חלקם מביכים פחות, אבל ספק אם היה הפסד בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי שהעניק יותר גאווה למדינת ישראל, מאשר זה שרשמה נבחרת הנוער הערב. ישראל הפסידה הערב (שישי) 3:1 לנבחרת אנגליה בגמר היורו עד גיל 19, במשחק בו ישראל לא רק שלטה, אלא התעלתה על נבחרת שלושת האריות, אחת מהנבחרות החזקות בעולם. שער סנסציוני של גלוך בדקה ה-40 הפיח תקווה באוהדים הישראלים ביציע, אבל שער של קאלום דויל (52) שלח את המשחק להארכה, בה קרני צ'וקוומקה (108) ואארון ראמזי (116) קבעו את תוצאת הסיום.
אם שמים את תוצאת הסיום בצד, מדובר באחד המשחקים הטובים ביותר של נבחרת הנוער בטורניר הזה, כמו גם אחד המשחקים הטובים של נבחרת ישראלית. מי שראה את 90 הדקות הראשונות של החבורה של אופיר חיים מבלי לדעת מי הקבוצות שנמצאות על הדשא היה יכול להתבלבל. בעיטה אחת בלבד רשמו האנגלים במחצית הראשונה, שהייתה לחלוטין בשליטה מלאה של ישראל. מהלכים פשוט גאוניים של גלוך, בנוסף ליכולת אדירה של תאי עבד ואריאל לוגסי, תפסו את נבחרת שלושת האריות בהפתעה ומילאה את לבבות האוהדים הישראלים ביציע בגאווה.
המחצית השנייה אומנם הניבה את שער השיוויון של האנגלים, אך גם הראתה לנו מה מבדיל בין נבחרת הנוער הזו לבין הלך הרוח הישראלי בכדורגל. שער השיוויון לא השפיע על הנבחרת, שהמשיכה לתקוף ולהגן בלי רגשי נחיתות. לא רק זאת, אלא שהנבחרת אף רשמה יותר מצבים בדקות הסיום מאשר לפני כן. גלוך המשיך להתל במגינים האנגלים שלא ידעו איך לחטוף לו את הכדור, עבד יצא מלחץ של האנגלים מספר פעמים ושלח כדורי עומק ענקיים שבלבלו את ההגנה ובאופן כללי גרמו לספסל האנגלי להזיע לא מעט.
לצערנו, חצי השעה האחרונה של המשחק הייתה זו שהכריעה לבסוף את הכף. הכושר האנגלי גבר על זה הישראלי והלב של של השחקנים של אופיר חיים לא הצליח לעמוד בלחץ בסיום, עם שני השערים של אנגליה, שנכנסו כל אחד מהם כמו חץ בלב שלנו. התמונות של שחקני הנבחרת בוכים בסיום המשחק העידו יותר מהכל כמה הם רצו את הגביע הזה וכמה הם היו קרובים כדי לרשום את ההישג העצום הזה. אותן תמונות גם הכניסו אותם עמוק לתוך הלב שלנו כמו שאף נבחרת לא הצליחה עד עכשיו.
הלב יכאב על המשחק הזה. רבים מאיתנו כבר ראו בדמיונם את את איליי מדמון מניף את הגביע לשמיים, אל מול קהל ישראלי צוהל ביציעים, אך למרות דקות הסיום בהן הנבחרת לא הצליחה להתמודד יותר, מדובר באחד ההישגים הגדולים ביותר שראה הכדורגל הישראלי. חבורת הנערים הזו, שחלקם עוד נבחן בבגרויות עד לא מזמן, הסתכלו לאריות אירופה בלבן של העיניים והציגו כדורגל שהנבחרת הבוגרת תקווה להציג יום אחד. יחד עם האכזבה החבורה של אופיר חיים יכולה להתגאות בדבר אחד, טייטל שאף קבוצה או נבחרת ישראלית לא תוכל להתגאות בו - ישראל היא סגנית אלופת אירופה. עם טייטל כזה, אולי אפשר בכל זאת ללכת לישון עם חיוך.
