מכל השערים, הבישולים והרגעים הגדולים - דווקא מבצע אחד משנת 72' נחרט הכי חזק בזכרונו של מאיר (מירו) ברד בן ה-72. לפני חמישים שנה, הפועל באר שבע התארחה אצל הפועל תל אביב בבלומפילד ובדקה ה-90 נורה מרגלו של מלך הכדורגל הבאר שבעי כדור אדיר שקבע את תוצאת המשחק. על לוח התוצאות הבהבו הספרות 2-2. ״כדור הרעם של מאיר ברד״, זעקו כותרות עיתוני הספורט ביום ראשון.
״אני זוכר את הרגע הזה כאילו קרה אתמול״, משחזר ברד את הגול הגדול. ״׳ישבנו' על השער שלהם, וברגע האחרון ׳התלבש׳ לי הכדור על הרגל. 25 מטרים מהשער שלחתי חץ לחיבורים. אריה בז׳רנו לא ראה את הכדור ולא זז, נשאר קפוא במקומו. חגגנו את התיקו ובשיא האקסטזה כמה אוהדים שלנו התעלפו ביציעים. אחד מהם, חבר טוב שלי, צנח מהטריבונה על התקרה של הרשת. בשבילנו לצאת עם הראש מורם מבלומפילד היה דבר גדול באותה תקופה״.
ברד הקדים את זמנו, ובגיל 17 כבר פיזר ניצוצות, אפילו סומן במחברת של מאמן הנבחרת עמנואל שפר. בשנת 1969 לבש את המדים הלאומיים והיה שותף לניצחון (0:1) על אוסטרליה שסידר לכחולים לבנים את הכרטיס למקסיקו 70'.
רגע לפני מדידת הסומבררו, ניפו אותו מהנבחרת, בצירוף המלצה לשפר את ציוניו בנימוסים והליכות. עברו חמש שנים ודוביד שוויצר קרא למירו לדגל וצירף אותו לסגל שהתמודד על הכרטיס לאולימפיאדת מונטריאול ב-76'. המשחק המכריע התקיים בסיאול והסתיים ב-1:3 מפואר על דרום קוריאה. עד היום, נדמה לברד שגזלו ממנו גול חוקי והעניקו אותו במתנה למישהו אחר. ממעמקי זכרונו נשלף מידע מקוטע. זכור לו שריחף באוויר ונגח לכיוון השער הקוריאני. הכדור ירד בקשת, עבר או לא עבר את הקו במלוא היקפו. גול שלו, יגיד לכם, כשר למהדרין. ידיו הונפו אל על, חיכה שהחבר׳ה יבואו לחבק ולברך.
״פתאום גדעון דמתי הגיע ונתן עוד דחיפה כשהכדור כבר עמוק מעבר לקו״, הוא רוטן. ״העיתונאים נתנו את הגול לשמשוני, וככה זה נשאר. בלית ברירה, דפדפתי הלאה. זו הייתה משימה לאומית, ואני כציוני - רק האינטרס של המדינה מעניין אותי. את דוביד לא עניין מי מה מו, והגול נשאר בשטח ההפקר. גידי לקח אותו, שיהיה לו לבריאות״.
את באר שבע הצעיד ברד לשתי אליפויות בלתי נשכחות, ולמרות שהיה חתום על בישול השער שחרץ את גורל האליפות הראשונה ועל הגול שהכריע את האליפות השנייה, דווקא דרישת השלום לבז׳ה מדליקה את הניצוץ בעיניו.
ואז התרחשו הפיצוצים עם ההנהלה והרסו כמה גשרים שהקים במו ידיו. ברד נדד בשנות ה-80 בין כמה קבוצות צפונית לבית קמה עד שעשה פניית פרסה ופרק את הקיטבג בבסיס האם. עכשיו הוא פורק רגשות ושופך את הלב. מקורביו מספרים כי אחד הנושאים שמעכירים את רוחו קשור לעובדה שטרם צורף לנבחרת יקירי העיר באר שבע. ״זה התואר שהכי חסר לברד כרגע״, אומרים בסביבתו הקרובה.
בימים אלה הוא בשלבי התאוששות מסדרת אירועים בריאותיים שהשביתו אותו למשך תקופה ארוכה. תיקו הרפואי לא היה מבייש את בוריס ילצין: ״כולי מרותך, סחוס קרוע בברכיים, חוליה שבורה. מההתנגשות שלי עם השוער איציק ויסוקר לפני 50 שנה נמעכה לי כף היד. לפני שנה עברתי ניתוח לב פתוח, ותוך כדי תהליך השיקום נפלו עליי עוד כמה דברים. אני חי על כדורים, מקל ההליכה מוריד לי את הלחץ מהגב ואני מסתייע בו במידת הצורך. תודה לאל שאני עדיין עומד על הרגליים. למזלי, אני נושם כדורגל וזה מה שנותן לי אוויר״.
הסמל הכי גדול של הפועל ב״ש עוקב אחר הצלחותיה של קבוצת נעוריו ומשתדל להיות מעודכן. ״הנה, בחמישי האחרון התחלתי לצפות במשחק נגד הרומנים, עד שאשתי לקחה את השלט בפתאומיות והעבירה לתחנה אחרת. מה דעתי? אני אומר שהביאו המון שחקני רכש, לא מזהה את כולם, וחבל שהילדים נעלמים מהשטח. בסגל הרחב היו יכולים למצוא מקום לדן ביטון, דודי טויטו ואיתמר שבירו שגדלו במחלקת הנוער, אבל בשורה התחתונה ברדה עושה עבודה מצוינת ומפעיל את הראש. השחקנים אוהבים אותו והחילופים שלו מוצלחים. יש לו את זה. עם הצלחות אי אפשר להתווכח. מאחל להם שיתקדמו באירופה, לא משנה איך קוראים למפעל, ויעשו עונה טובה בליגה״.
מי תיקח אליפות?
״שלוש הקבוצות הכי עשירות, מכבי חיפה, מכבי ת״א וב״ש, לוקחות אליפויות לפי התור. שנתיים-שלוש רצוף, ואז מתחלפות. לפי ההיגיון הזה, מכבי חיפה מועמדת לאליפות שלישית ברציפות, ואז תתחיל לשקוע, כמו שקרה לשתי היריבות שלה״.
מה צריך לקרות כדי שבאר שבע תחזיר לעצמה את התואר?
״אחרי שתי האליפויות שלנו חיכו 40 שנה עד שהגיעה משפחה עשירה שהשקיעה יותר מ-100 מיליון שקל בשיקום המועדון. אצלנו לקחו אליפויות בגרושים. מצד שני, יש לי רספקט למשפחת ברקת שמחזיקה את המועדון כל כך הרבה שנים אחורה ועושה דברים יפים. בלעדיה, הפועל באר שבע הייתה כנראה נעלמת מהמפה״.
מה השתנה חוץ מהכסף הגדול?
״אנחנו נשמנו כדורגל, הייתה משמעת עצמית. אני זוכר שהייתי מגיע לאצטדיון לפני כולם. בשביל לשמור על הכושר, טיפסתי על הדיונות ליד שער המשטרה - ובשבת נתתי קונצרטים. הייתה גם הקרבה עצמית, כי בשביל לעשות שעות נוספות באימונים הייתי צריך לשלוח את אשתי שתעבוד במקומי בחנות״.
בכר המאמן הכי גדול שצמח בארץ?
״אני נעול על שפר. אצלו שיחקתי מגן שמאלי, קשר וחלוץ. חלוצים קיבלו ממני כדורים מ-40 מטר על המילימטר, נשאר להם רק לגלגל פנימה, ואם החלוצים שלנו נרדמו עשיתי בשבילם את העבודה. בתור קשר כבשתי 87 שערים, ובשלב מסוים הפסקתי לספור את הבישולים והטיגונים. אותה עוצמה הייתה לי בימין ובשמאל, הייתי פליימקר שכבר לא מייצרים היום. כל הזמן חיפשתי את השער וסיכנתי אותו. הקשרים המודרניים איבדו את זה לגמרי. מה החוכמה להזיז כדורים הצידה ואחורה? את זה אני יכול לעשות היום עם מקל הליכה. כשעלי מוחמד פתאום מבקיע צמד כל המדינה עומדת על הרגליים״.
מקל ההליכה תומך בברד בדרכו למגרש האימונים של מכבי באר שבע. האחות הזעירה של הפועל באר שבע משתייכת לליגה ב׳, כאשר שלושה מילדיו של מירו לובשים את המדים הצהובים. ניר ברד, הבן הגדול, הוא המאמן; הדר הכישרוני ואור שעשה הסבה מכדורסל סרים למרותו של האח הגדול, וברגע כתיבת שורות אלה שלושתם מנסים לצמצם פערים מכסייפה ופ.צ דימונה הפייבוריטיות לעלייה. אבא מאיר מסכם: ״יש את הפועל באר שבע ששייכת לעבר ותמיד תהיה עמוק בלב, ויש את הילדים שהם החיים שלי ואני מאחל להם שיצליחו עם מכבי ב״ש. אהיה מאושר בשבילם אם יצליחו לעלות לליגה א׳״.
