להצלחה של מכבי חיפה אבות רבים. זה מתחיל בניהול המקצועי ומערכת הסקאוטינג, דרך המאמן עטור ההישגים ברק בכר ועד לשחקנים שהוכיחו כושר עמידה ומנטאליות חזקה והובילו את הקבוצה לשלב הבתים של ליגת האלופות בפעם הראשונה אחרי 13 שנה. רבות דובר על המרכיבים שיצרו את ההעפלה המרשימה לאחר ניצחונות על אולימפיאקוס, אפולון לימאסול והכוכב האדום. ובאותה נשימה, מכבי חיפה והכדורגל הישראלי צריכים לשלוח זר פרחים למישל פלאטיני ולממשיך דרכו נשיא אופ"א אלכסנדר צ'פרין, שגם להם יש חלק בלתי נכבד בעובדה שהמנון ליגת האלופות יתנגן באצטדיון סמי עופר בחודשיים הקרובים.
פלאטיני היה זה שרקם את התכנית לשמור על האינטרסים של הליגות הבינוניות-קטנות, כאשר המציא את מסלול האלופות ב-2009. הדרך שמאפשרת לקבוצות בסדר גודל של מכבי חיפה, פ.צ קופנהגן או ויקטוריה פלזן להתמודד באופן שווה, פחות או יותר, במוקדמות ולהעפיל אחת לכמה שנים לשלב הבתים של ליגת האלופות ולא במסלול המקביל (בו השתתפו בנפיקה וריינג'רס), וזאת מתוך ההיגיון הבסיסי של המפעל שעניק עדיפות לקבוצות שזכו באליפות ארצן. עם השנים התאפשר לא רק לחיפה, הפועל ת"א או מכבי ת"א לטעום מהקצפת של אירופה, אלא גם לקבוצות ממדינות צנועות יותר, כמו אסטנה מקזחסטן, קרבאח מאזרבייג'ן ואפילו שריף טריאספול ממולדובה, שהדהימה אשתקד את ריאל מדריד.
צ'פרין הוא שדאג שבמעגל המשחקים הבא - החל מעונת 2024/25 - ישמר המעמד המיוחד של אותן אלופות לפחות למשך שמונה שנים. המפעל יגדל ל-36 קבוצות ושלב הבתים יבוטל, אך מספר הנציגות ממסלול האלופות עשוי לחזור ל-5 במקום 4 (כלומר 5 משחקי פלייאוף), חרף הניסיונות של מועדונים גדולים מהמדינות הבכירות לקבל נתח גדול יותר בעוגה החדשה ולדחוק את הקטנות החוצה. במובן הזה, ועל רקע המאבק העיקש עם מיזם הסופרליג הכושל, אופ"א ובעצם הקבוצות מישראל, צ'כיה, דנמרק וכו' יכולות לרשום לעצמן ניצחון גדול. עליה לשלב הבתים של ליגת האלופות תמשיך להיות חלום בהישג יד, אם אתם אוהדים של אלופות ישראל הבאות.
ועכשיו לעצם הרפורמה. מסלול האלופות של פלאטיני גרר לא מעט ביקורות באירופה בשנים האחרונות, לפחות בקרב הקהל הנייטרלי. הוא מציב קבוצות עם שווי שחקנים של 20 ומשהו מיליון יורו (כמו חיפה ופלזן) בבתים של קבוצות על שמגרדות את המיליארד יורו (פ.ס.ז', ברצלונה) ומוליד מפגשים לא שוויוניים בעליל. לדוד אין באמת סיכוי מול גוליית, הוא מקסימום יבקש את החולצה שלו בסיום המפגש. הפערים הכלכליים נראים על הדשא וכך נוצר חוסר שוויון ובמילים אחרות: חוסר עניין לציבור האוהדים הכללי. לעיתים רבות, הקטנות שמגיעות מהמסלול הנוח יחסית סופגות תבוסות גדולות בשלב הבתים ולא מהוות פונקציה תחרותית. הטענה הרווחת היא שבזמן הזה היה עדיף להגדיל את מספר הנציגות בליגות הגדולות על חשבונן.
בשנים הראשונות עוד היתה "הצדקה" ספורטיבית לרפורמה של פלאטיני. אולימפיאקוס (2009/10), קופנהגן (2010/11), אפואל ניקוסיה (2011/12) וסלטיק (2012/13) שהשתתפו במסלול האלופות גם צלחו בגדול את שלב הבתים והעפילו לשמינית הגמר, כלומר סיימו במקום השני בבית שלהן. הגדילה לעשות אפואל, שהעפילה עד לרבע הגמר הסנסציוני לפני יותר מעשור - מה שהיום נראה כמו מציאות מדומה. מאז אותו הישג, הלכו וגדלו הפערים בין המשתתפות הקבועות לשאר, עד שבעונה האחרונה השכילה רד בול זלצבורג (מועדון עשיר בפני עצמו) לשבור את הרצף השלילי ולהעפיל לשמינית הגמר. בסך הכל רק כ-8% מהקבוצות הללו עברו שלב, 23% סיימו במקום השלישי והתגלגלו לליגה האירופית, מה שמשאיר קרוב ל-70% מהן שסיימו במקום האחרון.
הנתונים הללו מתיישבים עם הישגי הקבוצות הישראליות בליגת האלופות מאז נכנסה לתוקף שיטת המסלולים. מכבי חיפה (2009/10), הפועל ת"א (2010/11) ומכבי ת"א (2015/16) נעלו את הקמפיינים שלהן במקום האחרון כמובן. הירוקים של אלישע לוי היו הראשונים בהיסטוריה של המפעל שיצרו את הפתגם "0 שערים, 0 נקודות", ואילו הצהובים גירדו שער זכות אחד (וגם הוא בפנדל) בכל הקמפיין האחרון. למעשה, האדומים היו האחרונים לזכות בניצחון בשלב הבתים (בקמפיין מוצלח), מה שלא מנע מהם לסיים במקום הרביעי בבית. המאזן של הישראליות בשלושת הסבבים הללו עומד על ניצחון, שתי תוצאות תיקו ו-15 הפסדים.
לאחר הגרלת שלב הבתים, שזימנה למכבי חיפה מפגשים מול פ.ס.ז', יובנטוס ובנפיקה, החל העיסוק במספר הנקודות והשערים שניתן להשיג בבית הרצחני הזה. מבדיקה של כל התוצאות במשחקים של קבוצות ממסלול האלופות מאז 2009, נספר כי הממוצע של קבוצה בסדר גודל של מכבי חיפה (ודומותיה) הוא להנפיק 3.78 נקודות (קצת יותר מ-20 אחוז הצלחה בבית) מתוך 18 אפשריות. מובן שאם הירוקים יעמדו בממוצע הזה, הקמפיין יחשב להצלחה גדולה. ריאלית, נדמה שאם שחקניו של בכר ישיגו נקודה או שתיים, אפשר לחתום את הקמפיין עם חצי חיוך, ואם אפשר למנוע תבוסות קשות בפריז, טורינו, ליסבון או בסמי עופר, אז דיינו.
בכל מקרה, לא הוגן להסתכל על התפקוד הירוק בשלב הבתים רק בפריזמה של הנקודות והשערים, כפי שהיתה אובססיה תקשורתית לכך בשני הקמפיינים האחרונים של מכבי חיפה ומכבי ת"א. הפערים הגדולים שנוצרו בשנים האחרונות בין קבוצות העל באירופה לקבוצות הקטנות הם כמעט בלתי ניתנים לגישור ומשנה לשנה אפשר לראות זאת בשלב הבתים ובזהות העולות לנוקאאוט, שלב שהפך לנחלת המערב אירופיות. הירוקים יהנו מהכסף הגדול שיצברו (עשרות מיליוני ש"ח), כדי להיות תחרותיים יותר בשנים הבאות באירופה (ולהגדיל את הפער מיתר הישראליות). הניצחונות שהשיגו בשלב המוקדמות, תורמים נקודות דירוג חשובות ולשחקנים עצמם צפויה חוויה בלתי נשכחת, אבל בכלל לא בטוח שחד פעמית. וזה המסר הגדול שצריך לצאת מהעונה האירופית של מכבי חיפה.
