(צילום: אלן שיבר) (צילום: ספורט 5)
(צילום: אלן שיבר) | צילום: ספורט 5
מי זוכר שפעם, העימות בין שתי הקבוצות האלה היה מתכון נרדף לשערים? בין אם אלה השישיות של נתניה הגדולה, או ה"כדורגל מברזיל" של בית"ר ההיא - שתי הקבוצות היו ידועות במשחק התקפה מסחרר ושובה עין. מה נשאר מכל זה? מעט מאוד. הערב (שבת), מכבי נתניה ובית"ר ירושלים נפרדו ב-0:0, שמעיד - יותר מכל - על הבעיות שמהן סובלות שתי הקבוצות, שרק מחפשות הישרדות בשנת 2022 שבאה עליהם - לטובה או לרעה.

עם כל הכבוד לתשעים הדקות שהיו הערב באצטדיון השרוני המשוכלל, כנראה שה"פייט" האמיתי בין הקבוצות הוא על השאלה: מי יותר מאוכזבת? האם זו נתניה, שבהחלט היו יכולים להכריע את המשחק במחצית הראשונה? או שמא זו בית"ר - שבמחצית השנייה צמד החלוצים שלה, ירדן שועה וגלאופילו האסלביינק, הגיעו למצבים של מאה אחוז שער - אבל גם הוכיחו שבכדורגל הישראלי, אין דבר כזה שאין דבר כזה.

בסופו של דבר, שני המאמנים - יוסי מזרחי ובני לם - הרוויחו נקודה, שעשויה להיות יקרה במיוחד במאבקי ההישרדות. כך שבמבחן התוצאה, אפשר היה לנשום לרווחה מבחינתן. אבל האמת היא שבטווח הארוך, כל עוד שתי הקבוצות לא יישרו את היכולת ההתקפית שלהן - הן יתקשו לכבוש, לנצח וגם להשיג משהו מעבר להישארות ברגע האחרון.
בית"ר שוב הבינה את המלכוד הגדול שלה: מצד אחד, מדובר בקבוצת תחתית - אבל מצד שני, האופי שלה רך מדי. אין לה את היכולת לשרוט, להילחם ולהשיג את הנקודות כשכל האמצעים כשרים. ההחמצות של שועה והאסלביינק, מעבר לתסכול שהיו בהן, היו גם סמל - סמל לקבוצה שלא מבינה את מצבה באמת.

ונתניה? היא קיבלה הזדמנות לברוח מהתחתית עוד יותר - אבל נחלשה מאוד במחצית השנייה, ותצטרך לשים פעמיה לקראת המשך הדרך. היא יוצאת עם הראש בין הידיים, דווקא אחרי תקופה טובה מבחינתה, ותצטרך לחשב מחדש כיצד היא משפרת את היכולת לאורך משחק שלם.

6,982 צופים הגיעו הערב לאצטדיון בנתניה, וראו בעיקר משחק מתסכל. משחק שרחוק שנות אור מהימים היפים של שני מועדונים שידעו לשחק כדורגל. כנראה שבתקופה הנוכחית, כל מה שהקבוצות - וכנראה גם האוהדים - הוא להישאר עם הראש מעל המים. לא יותר.