נבחרת ישראל תסיים מחר (שני), את קמפיין מוקדמות המונדיאל שלה, כאשר תארח את איי פארו, ותקווה לסיים אותו בטעם טוב אחרי ההפסד באסטריה. ניצחון יבטיח לנבחרת הלאומית את המקום השלישי בבית, הקמפיין הכי טוב שלנו מאז מוקדמות מונדיאל 2014, אבל גם עם תחושת החמצה שבהחלט אפשר היה לתפוס את המקום השני בבית, לאור יחסי הכוחות נגד סקוטלנד.
כעת, עומדת לפתחם את ראשי ההתאחדות לכדורגל ההכרעה החשובה ביותר לגביי הקמפיין הבא. מי יעמוד על הקווים? ניסינו לבדוק מי הם נכון להיום המאמנים המובילים לקבל את המושכות, ולקוות להוביל את ישראל ליורו 2024 בקמפיין המוקדמות הבא.
ווילי רוטנשטיינר: זוכה לתמיכת השחקנים
הסיבות להשארת האוסטרי ברורות על הנייר. הוא עובד עם סגל הנבחרת מאז 2018, בתקופה הראשונה כמנהל מקצועי. הוא זוכה לגיבוי ותמיכה ומהשחקנים, בעיקר הבכירים שבהם, בצורה כמעט חסרת תקדים בנבחרת שלנו. הוא הצליח לצאת בצורה יפה מפלונטרים דוגמאת החזרת זהבי ומואנס דאבור לנבחרת, וגם בשטח, הוא הוביל כאמור את הנבחרת לקמפיין הטוב ביותר שלה בשנים האחרונות. החסרונות הגדולים הם העובדה שלא הצליח לשפר אפילו במאום את משחק ההגנה שלנו, סגנון והרכב מקובעים לצד ניהול משחק לוקה בחסר.
מאמן זר אחר: להמשיך באותה מגמה
הדוגלים בגישה זו מאמינים שאיש מקצוע שמגיע מאירופה יביא איתו סטנדרטים גבוהים יותר של עבודה ואימונים מהמאמן הישראלי. בנוסף, על הנייר לפחות, הוא יהיה פחות מעורב בפוליטיקות ובערבובים של ה'ביצה הישראלית'. עם זאת, ניסיון העבר מלמד שמאמנים זרים לא בהכרח הובילו אותנו להצלחות גדולות.
אלון חזן: עשה את הדרך הנכונה
מגן העבר הוא אחד מאנשי המקצוע המנוסים ביותר בכל הנוגע לנבחרת ישראל. הוא עובד החל מ-2008 כמאמן נבחרות ישראל הצעירות, עבר דרך נבחרת הנערים, שימש כעוזר מאמן של אנדי הרצוג, ובין לבין גם הספיק לאמן את הנבחרת הבוגרת כמאמן זמני נגד קרואטיה ורומניה. כיום הוא מאמן את הנבחרת עד גיל 21 שעושה טורניר מוקדמות יורו נהדר, ונמצאת בעמדה טובה להשיג את אחד הכרטיסים לטורניר. החיסרון הגדול של חזן, הוא כמובן היעדר הרזומה בכדורגל בוגרים, והעובדה שמעולם לא התמודד עם הלחץ האמיתי של הרמות האלו בתור מאמן.
ברק בכר: המאמן הישראלי המצליח ביותר
בגיל 41, בכר הוא כבר כיום אחד המאמנים הישראלים המעוטרים בכל הזמנים, ובסיכוי סביר בהחלט להפוך בעתיד למאמן המצליח מכולם. גביע עם עירוני קריית שמונה, שלוש אליפויות היסטוריות עם הפועל באר שבע ואליפות עם מכבי חיפה אחרי עשור שחון. הוא המאמן היחידי שהצליח לעצור את ההגמוניה של מכבי ת"א, ומעל הכל, הוא ווינר בנשמה. מצד שני, מקרי עבר כמו דרור קשטן כבר הוכיחו לנו שאין בהכרח הקבלה בין הצלחה בליגה להצלחה בנבחרת, מה גם שבכר הוא מאמן של דרך ותהליך, משהו שבנבחרת לאומית פחות בא לידי ביטוי.
רן בן שמעון: בא עם קבלות
המאמן שחווה עליות ומורדות גדולות בקריירה שלו, נהנה מרנסאנס נהדר בשנים האחרונות במ.ס. אשדוד, אותה הוביל בעונה שעברה למקום השלישי בליגת העל. ברזומה שלו כמובן גם זכייה באליפות ההיסטורית עם עירוני קריית שמונה, אך גם כשלונות מקצועיים במכבי תל אביב ובית"ר ירושלים. פן נוסף שעומד לזכותו הוא העבודה שלו עם שחקנים צעירים לאור חילופי המשמרות שצפויים בנבחרת.
אייל ברקוביץ': כדי להחזיר את הנבחרת לעם
נכון, לאייל ברקוביץ' אין ניסיון ממשי באימון של קבוצה בוגרת. ונכון, אייל ברקוביץ' הוכיח לא פעם כי האש שהוא מושך לא בהכרח מיטיבה עימו ועם סובביו. אבל אם יש דבר אחד שאי אפשר לקחת ל"קוסם", זה את האהבה והמחויבות הבלתי נגמרת למדים הלאומיים לצד הבנת משחק הכדורגל לעומקים שמעטים מסוגלים. ובואו נודה באמת: עם ברקו, יהיה מעניין.
