אבל עם כל הכבוד לשמחת המנצחים, הרי שזו היתה שמחת עניים: משחק כדורגל חלש מאוד ראינו באצטדיון הי"א האשדודי, משחק שבו שתי הקבוצות לקו בפעולות הבסיסיות ביותר. למעשה, רבע שעה בודדת ומדויקת של סכנין (שגם היתה רבע שעה מצוינת של כיאל) העניקה לסכנין את המשחק - אלה הדקות שבהן סכנין תקפה, הגיעה לשתי הזדמנויות וגם קיבלה את הפנדל ממנו כבשה. זה הכל. לפני אותה רבע שעה, ואחריה, ראינו בעיקר משחק חלש, לא מדויק, וחסר חיים התקפיים.
אבל אם לסכנין יש את כיאל, שעשה את ההבדל, הבעיה האמיתית של המשחק היא מ.ס. אשדוד. הקבוצה, שהיתה הלהיט של הליגה בעונה שעברה, נחלשה משמעותית בקיץ האחרון - ופשוט לא מצאה תחליפים ראויים. למעט הזדמנות אחת ענקית עמוק בתוספת הזמן, היא אפילו לא הצליחה לבעוט במסגרת במשך תשעים ושש דקות של כדורגל. מהקבוצה שכבשה שערים, ועוד יותר מזה את לבבות האוהדים הנייטרלים, נשאר רק המאמן שלה - שנראה בסיום חסר אונים, ובצדק.
סכנין, לעומת זאת, כבר עברה את "מכשול הגדולות" בהצלחה מירבית (4 מ-9, יותר ממה שקבוצות רבות באיזורים שלה ירוויחו נגד הקבוצות החזקות והעשירות). אחרי תקופה קצת מדכדכת, היא סוף סוף הצליחה לקחת את שלוש הנקודות ופתחה פער של ביטחון מהקו האדום. גם היא לא הרשימה היום, והיתה חייבת "לגמור" את המשחק עם כמה התקפות מתפרצות שהתפספסו, אבל אחרי הכל - הנקודות בידיים שלה. והיא תקווה להתעודד מזה לקראת ההמשך.
