לא מפנימה את מעמדה: הבעיה בנבחרת ישראל

נקודת ההתייחסות שלי היא שנבחרת ישראל היא קבוצת מרכז טבלת טבלה שמנסה להפתיע מדי קמפיין ולעשות עונה טובה. מקום באירופה או גביע במקרה של הנבחרת זה כמובן כרטיס לטורניר גדול שכבר 50 שנה לא מגיע. נבחרת ישראל היא למעשה קבוצת מרכז טבלה טיפוסית שמתעקשת לא להפנים את זה, ולכן בחרתי הפעם להתמקד במפתחות ההצלחה של קבוצת מרכז טבלה. כפי שתראו, הנבחרת היא אומנם קבוצת מרכז טבלה אך כזו שאינה מפנימה את מעמדה ולכן לא עומדת במשימות שלה.

מפתח ראשון: מאמן מנוסה
קבוצת מרכז טבלה זקוקה למאמן שמכיר היטב את הליגה שלו, מכיר את הניואנסים הקטנים גדולים, יודע את המשמעות של כל מגרש בליגה וכך הלאה. הנבחרת בחרה מאמן שאינו מנוסה ולא בפעם הראשונה. השאלה במה צריך להיות המאמן מנוסה היא שאלה חשובה ולדעתי התשובה היא באימון נבחרות בינוניות. לא ראיתי בנבחרת ישראל הפנמה שכזו כמו שאני רואה בהרבה מאוד קבוצות מרכז טבלה לאורך השנים, סיכויי ההצלחה של קבוצה להצליח עם מאמן מרכז טבלה מנוסה, יהיו גבוהים יותר.

מפתח שני: בחירת סגל ושיטה
קבוצת מרכז טבלה מבינה את מצבה בשוק השחקנים, היא מבינה שכל הקבוצות הגדולות יכולות לקחת לה שחקנים, שהתקציב שלה מוגבל ושכמות הכישרון שלה מוגבלת, לכן בקבוצת מרכז טבלה מצליחה חשוב לזהות מי הם המובילים, מי הם שחקני העוגן ומי הם השחקנים המשלימים.

במבט על נבחרת ישראל והזימונים לאורך השנים אני מזהה הרבה פערים גישה של זימוני סגל שמזכירים לי את מכבי ת"א, חיפה ובאר שבע – סגל עמוק עם הרבה כוכבים שבו יש רצון גם לתת "הזדמנות" גם לצעירים, לפעמים משיקולי יח"צ. שיטת המשחק היא "קבועה", מאפיין של קבוצות גדולות באמת ושחקנים מובילים לא מזומנים משיקולי כאלה ואחרים – בקבוצת מרכז טבלה לא משאירים את רפאלוב מחוץ לתמונה כי ההבדל יכול להיות הבדל בין עונה סולידית לירידת ליגה.