(getty) (צילום: ספורט 5)
(getty) | צילום: ספורט 5

נבחרת אנגליה עלתה הערב לחצי גמר יורו 2020 לא רק נגד דנמרק, אלא גם נגד כל שדי העבר: נגד אינסוף קרבות הפנדלים, נגד ההחמצה ההיא של גארת' סאות'גייט, נגד אינספור שנים מבוזבזות והרוסות ואבודות. היא התמודדה נגד כל אלה, וניצחה. הלילה (רביעי), אחרי הארכה מורטת עצבים, היא גברה 1:2 מול דנמרק והעפילה לגמר היורו, שם תפגוש את איטליה. סאות'גייט סוגר מעגל בחצי גמר היורו, 25 שנה אחרי הפספוס ההוא - ורחוק תשעים דקות מלהביא את אנגליה אל הארץ המובטחת, אל אליפות אירופה ראשונה בתולדותיה.

למרות מגבלות הקורונה, וומבלי היה כמעט מלא הערב - בעשרות אלפי אוהדים, רובם מאנגליה, שבאו כדי סוף סוף לשבור את הקרח. הנבחרת של גארת' סאות'גייט, במשל על קבוצה אחרת מהמדינה, הפכה אותם מספקנים - למאמינים, דרך כל התחנות: מהניצחון החשוב היסטורית על גרמניה, דרך ההצגה נגד אוקראינה - ועד הערב, שבה היא פגשה נבחרת דנית עם לב של אריה, והצליחה להתעלות - ולנצח.

וגיבור הערב הוא הארי קיין. אולי סמל לדור האנגלי הנוכחי, מי שתולים בו תקוות של אומה שלמה - וכנראה שהגורל הציב אותו בנקודה הזאת. חלוץ המטרה של אנגליה, בתום ערב שבו היה גם מנהל המשחק, עמד על הנקודה הלבנה ואמנם החטיא את הניסיון הראשון, אבל שלח את השני פנימה ואת האנגלים לשמיים. כנראה שלא יכול היה להיות מישהו אחר למשימה הזאת. קיין, הארי קיין. 009. בשירות הוד מלכותה.

וזה הרגע גם להיפרד מנבחרת דנמרק. הנבחרת שאיש לא חשב עליה בכלל כקונטנדרית, שהחלה - מי זוכר? - את הטורניר הזה עם שני הפסדים לפינלנד (שם היא הפסידה, תודה לאל, רק במשחק) ולבלגיה, עשתה דרך מדהימה שכל אוהד ייקח איתו אל הנצח. עברה את שלב הבתים עם קונצרט על חשבון רוסיה, דרסה את וויילס והוסיפה עוד ניצחון חשוב מול צ'כיה. הבחורים של קספר היולמנד אולי לא יהיו בגמר היורו, אבל ראויים לכל מחמאה ולכל הערכה. הם עלו עם לב של אריות, וירדו עם עולם כדורגל שלם מאוהב בהם.

לאנגליה יש עוד משימה אחת בדרך. מולה תעמוד הנבחרת הכי חזקה שהיורו הזה יכול היה לספק, אבל כאמור, סאות'גייט הפך את האנגלים למאמינים בני מאמינים. ובסופו של דבר, לאנגליה יש - אחרי לא מעט שנים - נבחרת עמוקה, התקפית, איכותית, כזו שמסוגלת לשלוט, לדהור קדימה ולתת בראש לכל יריב. כמו האימפריה שהיא היתה פעם.

גמר אירופי קלאסי יסגור את הקיץ הקסום של יורו 2020. טורניר שייכנס לספרים בזכות רגעי השיא שלו, בזכות הסיפורים והדרמות, השערים והמשחקים הבלתי נשכחים. אי אפשר היה לסיים את זה אחרת. אנגליה נגד איטליה בוומבלי. Let's Go Crazy.