שיעור חופשי באואקה: האם הפועל ת"א בדרך לעונה היסטורית?

אוברדוביץ׳ התעקש על משחק לואו פוסט בכל התקפה, ואיטודיס זרק את הגופות הגדולים שלו כדי לההתמודד בצבע מול מיטוגלו, לאסור ויאבוסלה. איטודיס, בניגוד למנטור שלו, התעקש לא להביא עזרה בצבע מול הלואו פוסט הירוק, בצדק מבחינתו על מנת לא לחטוף שלשות, ואכן הגבוהים והפורוורדים של הפועל הסתדרו עם המשימה הזו, השתמשו בעבירות בחוכמה והכילו את המסה המפלצתית בירוק. ותוך כדי מילאו את הירוקים בעבירות מוקדם לתוך הרבע. ההתעקשות לתת לגבוהים היוונים לשחק אחד על אחד הורידה את מספר הזריקות לשלוש של פאו מממוצע של 27 זריקות למשחק ל-21 אתמול, וקיצצה את מספר האסיסטים שלה מ-20 ל-16. ההגנה של הפועל הורידה את ממוצע האחוז המקומי ל-3 נקודות מ-39 אחוז למשחק ל-23, עם 5 שלשות בלבד. הייז-דייויס, הרננגומז, באדיו וקלאיצאקיס סיימו ביחד עם אפס מתשע לשלוש. זה נתון משמעותי שמעיד על ההגנה האדירה של הפועל, שאיפשרה לצופף את הצבע מבלי להענש. בצד השני הפועל ת״א קלעה 9 שלשות, מעט פחות מהממוצע שלה (10) אבל ב-45%, וחלקם הגדול מטעויות הגנתיות מזעזעות של פנאתיניאקוס. 

ברוב המשחק, למרות השירה האדירה ביציעים, הבגרות והאחריות של הפועל הרדימו את פאו. רק רצף איבודים וקבלת החלטות פזיזה שלה גרמה לחזרה של פאו ממינוס 11 ליתרון ברבע האחרון, והייתה בעיקר בזכות זניחת משחק הלואו פוסט של הירוקים ומעבר למשחק ריצה ובידודים. גם בזכות העייפות של סטורנסקי. אבל גם זה לא שבר את הפועל, בנקודה זמן רגישה שקבוצות רבות היו נכנעות למומנטום המקומי. איטודיס העמיד על המגרש את בראיינט, מיציץ׳  ובלייקני, והאיזון חזר, יחד עם יכולת צבירת הנקודות עם סל חשוב של קופי ועם ויינרייט בעמדה 5, אחרי שאוטורו יצא בחמש עבירות. הפועל הראתה גמישות הגנתית ויכולת להחליף על פרנסיסקו והייז דייויס מבלי לקבל נזק משמעותי. 

אז הרבה דובר על היצירתיות של השועל הסרבי. ואכן שנים רבות הוא היה מוביל דרך. אבל כרגע ניתן לומר, בלחש, כדי שלא ישמע ויאדים בפנים, שהיצירתיות הזו התפוגגה מעט, בטח כשיש רמת כשרון שמשתווה לזו של הקבוצה שלו. יכול להיות שההתעקשות שלו לשחק פנימה מסרסת את הכשרון של הקבוצה שלו? אולי. אבל מה אכפת להפועל.

השדרוגים המשמעותיים של הסגל האדום העונה בולטים כמעט בכל אלמנט והם היו משמעותיים בנצחון אתמול. אמיר קופי מביא ורסטיליות הגנתית והתקפית, קור רוח וצניעות מרשימים, עם יכולת לשמור על כל שחקן עם אורך, חוזק או מהירות. וכל זה עם יכולת להעניש מתוך המשחק הקבוצתי. אתמול הוא שבר את הריצה של פנאתיניאקוס, נתן גג ענק על באדיו מתחת לסל וחטף כדור קריטי 2 דקות לסוף. הוא מסוג השחקנים שמאמנים רוצים לחבק בגלל התרומה שלהם שעומדת ביחס הפוך לאגו שלהם. בנוסף, זאק לידיי נראה כמו סטרץ׳ פור שנוצר ב-AI. קליעה שמרווחת את המשחק, פוסט אפ על קטנים ממנו, אחד על אחד עם גדולים ממנו, סלי קלאץ׳, 51% לשתיים, 50% לשלוש, 95% בעונשין, 12.3 נקודות, 4.5 ריבאונד וסחיטת 4.5 עבירות למשחק. ורעב של ווטרן שנמאס לו להיות בקבוצות מפסידות. 

גם את העליות והירידות של מיציץ׳ הסגל העמוק של הפועל יכול להכיל, במיוחד כשיש את בראיינט, סטורנסקי ובלייקני. גם ג׳רמן הוא סקורר שעוד יעזור להפועל. הסל הענק של מיציץ׳ בסיום, שסגר את המשחק אחרי צ׳אלנג׳ מוצלח של איטודיס, מראה שלמרות שהוא אחראי לעיתים לנזק סביבתי, המהלכים הגדולים שלו בסופי משחק שווים את זה.  

ומעל כולם, כתר החרמון, אלייז׳ה בראיינט. אחרי 2 נקודות במחצית הראשונה הוא סיים עם 14 והשתלטות מוחלטת על הדקות האחרונות. הוא נכנס לפעולה אתמול ארבע דקות לסוף המותחן. סחט עבירות, מסר הוקי אסיסט מתוך שמירה כפולה לפאול סל של אוטורו, דפק שלשה אחרי השמירה כפולה הטפשית על ויינרייט, הביא את יאבוסלה לפיק אנד רול והעניש עם אסיסט ללידיי. הפאניקה שהוא יצר מההגנה הירוקה איפשרה לחבריו לקבוצה לתת בראש. 

הפועל הוכיחה אתמול שהיא יכולה לעשות עונה היסטורית. כלומר עוד עונה היסטורית. האם הרכבת שלה במסע הזה תתמלא בתומכים אדומים שיהיו עדים לכך?