ההפך מלוני ווקר: מה שקיטון וואלאס יביא למכבי תל אביב
הגארד שבדרך לצהובים שונה מאוד מהסקורר שהצהובים החתימו בקיץ שעבר. מהעלאת מסת השריר במכללות, דרך מסלול הקריירה ששונה מרוב השחקנים שמגיעים ל-NBA ועד רוח הלחימה והתרומה להתקפה. פרופיל
קייסון בן ה-22 נבחר לשחקן השנה בתיכונים בדאלאס, שיחק עונה אחת בקנטקי ונבחר בבחירה העשירית בדראפט. בשנתו השנייה בליגה הוא היה שחקן חמישייה באלופת ה-NBA, תפקיד בו הוא צפוי להמשיך גם העונה. היה קשה לפספס את הפוטנציאל, ויש לו את מוסר העבודה כדי לממש אותו.
אצל קיטון בן ה-27, לעומת זאת, ראינו בעיקר את מוסר העבודה. הוא אמנם שיחק באותו תיכון כמו קייסון, אך אחריו הגיע רק למכללת UTSA הקטנה, מכללה שהבוגר המפורסם ביותר שלה הוא כנראה דווין בראון. מי? בדיוק.
אחרי עונת בכורה מאכזבת וואלאס העלה 9 ק"ג של שרירים בקיץ אחד, מה שהעלה את הממוצע שלו ל-20.2 נקודות למשחק. וואלאס, על הנייר, היה יכול לעבור למכללה גדולה יותר. הוא סיפר שהוא דחה מספר הצעות ובחר להישאר ב-UTSA מתוך התחושה שהיא "רצתה אותו באמת", לצד הקלישאות האמריקאיות האהובות על "בניית תרבות כדורסל חדשה".
וואלאס סיים ארבע שנים במכללה הקטנה, בהן היה חלק מקו אחורי מרשים לצד ג`יבן ג`קסון. השניים קיבלו אישור לזרוק כרצונם, ובעונתו האחרונה במכללות הוא קלע 16.8 נקודות למשחק במכללה קטנה.
הסקאוטים לא התרשמו. המספרים של וואלאס לא היו מספיק טובים בשביל שחקן בשנה הרביעית במכללה קטנה. כשמוסיפים לזה אתלטיות שנויה במחלוקת ברמת NBA, כשוטינג גארד בגובה 1.91 מ`, הסיכוי למקום בדראפט לא היה גבוה. וואלאס לא נבחר ב-2021, בדראפט שנחשב חלש.
יותר מזה, הוא נשר לדראפט של הג`י ליג. רוב השחקנים שלא נבחרים בדראפט ה-NBA ומספיק טובים כדי להגיע לליגה מגיעים לרוב לליגת הקיץ, בה הם חותמים על חוזה two-way או על חוזה יעודי שמעניק להם מקום בקבוצה בליגת הפיתוח. לא וואלאס, שהתקשה להטביע חותם בסאמר ליג במדי ממפיס.
קיטון וואלאס נבחר בבחירה התשיעית בדראפט הג`י ליג ע"י ויסקונסין, קבוצת הבת של מילווקי. הוא הועבר ממנה בטרייד למועדון הבת של הקליפרס. בשנתיים מלאות פציעות של הקבוצה הבכירה וואלאס לא הצליח לקבל צ`אנס ממשי.
וואלאס קלע 18.6 נקודות ב-14.6 זריקות בעונתו הראשונה בליגת הפיתוח, נתון רע. בשנה השנייה הוא קלע 14.6 נקודות ב-11.9 זריקות למשחק, והשילוב בין האינטנסיביות שהפגין בהגנה לניצוצות מהשלוש (41.1% מחוץ לקשת) הוביל אותו לחוזה two-way בקליפרס. בסופו של דבר הוא שוחרר אחרי חודש וחזר לג`י ליג.
שחקנים אחרים היו נשברים, אולי הולכים לאירופה או לכסף הגדול ביפן ואוסטרליה. לא קיטון וואלאס. הגארד חזר לשנה שלישית בליגת הפיתוח, כשהפעם הוא זורק קצת פחות ומוסר קצת יותר. אחרי עונה לא רעה הוא קיבל הזדמנות ראשונה ב-NBA, שלוש שנים אחרי שלא נבחר בדראפט ומבלי שעבר באירופה. אירוע נדיר.
"זאת לא הייתה הדרך הכי נוצצת", הודה, "אבל אני ההוכחה שהכל אפשרי. שאפשר להגיע ל-NBA אם מורידים את הראש ועובדים מספיק קשה". ההגעה לליגה, כפי שהוא גילה על בשרו, הייתה רק הצעד הראשון. וואלאס התקשה להראות שהוא שייך לליגה טובה בעולם, למשל כשקלע ב-3 מ-13 מהשדה כשקיבל הזדמנות נדירה בחמישייה.
וואלאס נע בין ה-NBA לג`י ליג, כשאת המשחקים הבודדים שקיבל הוא קיבל בהשפעת פציעות. "הוא אף פעם לא מוריד את הראש", סיפר מאמן ההוקס קווין סניידר. "הוא לא מפסיק לעבוד".
העבודה הקשה נשאה פרי. הוא קלע 27 נקודות מול שיקגו ביום בו קלע ב-4 מ-7 מהשלוש ואחריו חזר לג`י ליג. במחזור האחרון של אותה עונה הוא קלע 15 נקודות עם 15 אסיסטים ו-11 ריבאונדים, טריפל דאבל ראשון בקריירה. גם אם הוא לא היה שחקן רוטציה, אוהדי אטלנטה התאהבו.
"הוא נותן הכל", כתבו באחד הפורומים של הקבוצה. "הקליעה שלו השתפרה, ההגנה שלו מעולה. צריך שחקנים כאלה בשולי הרוטציה". קייסון, אחיו הצעיר, מילא בינתיים תפקיד דומה באלופת ה-NBA. קיטון התמקד בעצמו, ובהתקדמות הדרגתית ומרשימה של שחקן שפרח מאוחר.
אחרי ששיחק בעונה הקודמת על חוזה two-way, את העונה הבאה הוא פתח בסגל של אטלנטה. הפעם וואלאס שיחק ב-53 משחקים, כשבשליש הראשון של העונה הוא קיבל 15 דקות למשחק בהן קלע בצורה סבירה ושמר היטב.
למרות זאת, ככל שהעונה התקדמה הכדורים סירבו להיכנס והקבוצה שינתה את פניה. השילוב בין העומס בקו האחורי להתפתחות של ג`יילן ג`ונסון כמוביל כדור הוביל לכך שאטלנטה בחרה לתת דקות לשחקנים גדולים ממנו. לאחר הטרייד של יאנג, השילוב של סי ג`יי מקולום וניקייל אלכסנדר ווקר עבד. אטלנטה מצאה מספיק שחקנים שיכולים להניע כדור, לרדוף אחרי גארדים ולקלוע. וואלאס, 1.91 מ`, לא הצליח להטביע את חותמו ברוטציה בשביל לקבל חוזה קבוע במקום אחר בליגה הטובה בעולם. עכשיו, כך נראה, הוא בדרך למכבי.
וואלאס, על פניו, אמור להגיע למכבי ת"א בתור המחליף של לוני ווקר. זאת הכותרת של הכתבה הזאת והדרך בה אנחנו, תקשורת הספורט הישראלית, הולכים להציג לכם אותו. בסופו של דבר הוא מגיע על המשבצת של הרכש היקר ביותר שהיה למכבי ת"א בשנה שעברה, כשהוא יצטרף למצבת הגארדים שכוללת את ים מדר, ג`ימי קלארק, איפה לונדברג, ג`ון דיברתלומיאו ועמית עבו.
בפועל מדובר בשני שחקנים שונים, כמעט הפכים. ווקר אתלט אדיר וכישרון גדול שנחשב לפוטנציאל לא ממומש בכל מקום בו היה, מי שנבחר בסיבוב הראשון בדראפט והיה אחד השחקנים המבוקשים במדינה עוד לפני המלכלות. וואלאס נלחם על מקומו בכל תחנה עד שהגיע ל-NBA, כשהוא נחשב לאובר-אצ`יבר מטורף בזמן שיש מי שטוענים שווקר, לעומתו, אנדר-אצ`יבר.
זה מתחיל גם בסגנון המשחק. וואלאס זכה לתדמית טובה של שחקן הגנה אגרסיבי, כזה שיכול לרדוף אחרי גארדים במגרש שלם ולא מפחד מהפיזיות. בגובה 1.90 מ` כאמור זה לא הספיק ב-NBA בה יש מובילי כדור בגובה 2.06 מ`, אבל זה בהחלט יכול לעבוד ביורוליג הפיזית יותר. ראינו שחקנים אחרים נפלטים מהליגה הטובה בעולם כי הם "קטנים" מדי. בפן ההגנתי, לכל הפחות, אפשר להאמין שנראה שדרוג.
מה יהיה בהתקפה? שאלה מעניינת. וואלאס שחקן קבוצתי יותר מלוני ווקר, כזה שיודע להניע כדור ולמצוא את חבריו לקבוצה. בעונה האחרונה היו לו 1.8 אס` על 0.5 איב` ב-NBA, כולל משחקים של שישה ושבעה אסיסטים, גם אם חלקם בגארבג` טיים. הפוטנציאל בהחלט קיים כשהוא שחקן פחות סוליסטי מווקר, אבל השאלה הגדולה היא הנעליים של ווקר כסקורר.
גם בעונה לא יציבה, לוני ווקר קלע 15.2 נקודות למשחק ב-11.7 זריקות לערב ביורוליג. מכבי ת"א תצטרך למצוא דרך להחליף את הזריקות האלה, גם אם חלקן ילך לים מדר. האם וואלאס מסוגל להשתלט על משחקים ולקלוע 20 נקודות? לא בטוח בכלל. הקליעה שלו סבלה מחוסר יציבות בכל מסגרת ובעלת מכניקה קצת מוזרה, כשגם בעונה שעברה באטלנטה הוא אמנם קלע ב-37.3% מהשלוש, מעל הממוצע, אך עשה זאת במבטים פנויים וכשהאחוזים יורדים במהלך השנה.
במקביל, הוא לא שחקן שהראה עד עכשיו יכולת להשתלט על משחקים או להיכנס לצבע ולעשות כרצונו. בשתי עונותיו ב-NBA רק 6% מזריקותיו הגיעו מתחת לסל, גם הן לרוב אחרי תנועה בלי הכדור. לא בטוח שהוא שחקן שיוכל להשתלט על משחקים, ולכן לא בטוח שהוא המחליף המושלם לתפקיד שווקר היה אמור למלא במכבי ת"א.
אם צריך לסכם בפסקה (וצריך, ככה זה עובד) - קיטון וואלאס מעלה את הרצפה של מכבי ת"א. הוא שחקן הגנה טוב יותר באופן משמעותי, שחקן שיכול להשתלט בשיטה של קטש שאוהבת רכזים שיודעים לייצר לעצמם ולחברים ושחקן קבוצתי יותר מווקר, כזה שזכה למחמאות על כל הדברים שסומנו בתור נקודות תורפה אצל לוני. מצד שני, לא בטוח שהוא מרים את התקרה.
על הנייר ווקר אמור להיות שחקן שפותח משחקים עם רצף נקודות, והוא גם עשה את זה בעונה המורכבת שעברה על מכבי ת"א. לא בטוח שנראה אותו דבר מוואלאס. הוא אמנם לא מפחד מאור הזרקורים, ואף קורא לעצמו באינסטגרם "Hollywood Suavae", קסם הוליוודי בתרגום גס מאוד לעברית, אבל גם בג`י ליג לא ראינו ממנו תצוגות קליעה יוצאות דופן. האם זה מה שמכבי ת"א צריכה? רק הזמן יגיד.