התקציב, ה-NBA וינאי: מתן אדלסון מדבר על הכל

הפועל ירושלים פתחה אמש (שלישי) בהצלחה את המסע האירופי שלה עם ניצחון על רוסטוק במחזור הפתיחה ביורוקאפ. בינתיים, בעלי המועדון מתן אדלסון התארח בפודקאסט `EUROINSIDERS`, שם סיפק ראיון נרחב ופתוח במיוחד, וענה על כל השאלות - מההחלטה לעבור לישראל, הביקורת של האוהדים, התקציב של הקבוצה ביחס לתל אביביות, ההתנהלות של עופר ינאי, ההצעה ששלח ליורוליג ועד כוכב ה-NBA שהוא יירצה לצרף.

"למה כדורסל ולמה הפועל ירושלים?
אני חושב שבדומה אליכם, וכנראה לכל מי שמאזין, התאהבתי בכדורסל בגיל מאוד מאוד צעיר. נולדתי בלוס אנג`לס, אז באופן טבעי כולם היו אוהדי הלייקרס", סיפר אדלסון בפתיחה. "זה היה באמצע שנות ה-2000, כשקובי היה פשוט קובי, הוא היה השחקן האהוב עליי, אז הפכתי לאוהד ענק שלו ולאוהד גדול של הלייקרס. התחלתי לשחק בעצמי, אף פעם לא באמת הייתה לי קריירה מבטיחה במיוחד, אבל אני עדיין אוהב לשחק עד היום.

נכון שהייתה לך הזדמנות לקנות קבוצת פרמיירליג?
"אגיד כך, פנו אל המשפחה פעמים רבות מאוד לגבי קבוצות ספורט מקצועניות בהרבה ליגות ובהרבה אזורים בעולם. הייתה לנו הזדמנות לרכוש כמה קבוצות NBA, כמה קבוצות פרמיירליג וגם קבוצות NFL.

כשאבא שלי עדיין היה בחיים, אחד הדברים שהוא תמיד אמר היה: `למה שנלך על זה אם לעולם לא נגור בעיר הזאת, אנחנו אפילו לא נהנים לנסוע לעיר הזאת, ולעולם לא באמת נהיה שם? אז למה שנלך על זה?` אז מבחינתי זה היה מובן מאליו. זו חייבת להיות קבוצה ומקום שאכפת לי מהם, ולכל הפחות מקום שאני יכול לבלות בו זמן. וברור שעדיף עוד יותר אם באמת אכפת לי מאוד מהמקום הזה ואם הוא משמעותי עבורי מבחינה רגשית. המקום הזה תמיד יהיה משמעותי עבורי מאוד. אז מבחינתי זה היה מובן מאליו. כן, עסקים הם תמיד עסקים, אבל יש משהו מאוד רגשי בביצוע עסקה עם צד אחר, בניהול משא ומתן או בתחרות. בסופו של דבר, הכול קשור לרגש והכול קשור לאנשים".

איך הייתה ההרגשה כשנסגרה עסקת הבעלות על הפועל ירושלים?
"לא האמנתי שזה באמת קרה. ביום למחרת הבעלים הקודם התקשר אליי ואמר: `אוקיי, אנחנו מוציאים הודעה לעיתונות`. ההודעה פורסמה, ואז כמובן כל הכתבות התחילו להתפרסם והטלפון שלי התחיל להתפוצץ מהודעות ושיחות. אני זוכר את הכתבה הראשונה שיצאה, הייתה בכותרת שלה איזושהי אינפורמציה שגויה, לא זוכר עם המחיר או אחוזי הבעלות, משהו כזה. התקשרתי לעורך הדין שלי, שנמצא עם המשפחה כבר הרבה מאוד שנים, ואמרתי לו: `מה לעזאזל? זה לא נכון`. הוא אמר: `מתן, תשחרר. אנשים ידברו, אנשים יגידו מה שהם רוצים. ברוך הבא לעולם הזה`. זה היה הרגע הראשון שלי בעולם הזה".

 מה הייתה המטרה הראשונית שלך עם ההשתלטות על הקבוצה?
היו כמה מטרות. אחת הייתה להתחרות ברמה הגבוהה ביותר של הכדורסל האירופי, שבאותו זמן מבחינתי הייתה היורוליג, היא עדיין היורוליג, אבל שוב, יש איזושהי אי-ודאות בעולם הזה. השנייה הייתה לעשות שינוי כאן ברמה המקומית והקהילתית, לעשות טוב לישראל ולייצג את ישראל בעולם ככל שאני יכול.

השלישית הייתה לחזק את הקהילה ב-2015, כשאמארה סטודמאייר הגיע, היו בערך 8,000 מנויים. בשנה שלפני שקניתי את הקבוצה היו פחות מ-3,000. אז הייתה ירידה משמעותית לאורך השנים, מכמה סיבות. הקורונה הייתה חלק מזה, המעבר מהיורוקאפ ל-BCL היה חלק מזה, כי האוהדים תמיד רצו את חלום היורוליג הזה, וברור שמה-BCL אתה לא עולה לשום מקום, והיו עוד כמה בעיות קטנות יותר. אז הקהילה, אני לא רוצה להגיד שהיא מתה, אבל היא נפגעה באופן קשה מאוד, ואני רציתי לראות את האולם מלא. רציתי לראות את הקהילה מתחזקת. רציתי ליצור ערך, וזה יכול להיראות ולהופיע בהרבה צורות שונות, אבל זה היה כמו כוכב הצפון - ליצור ערך, וכל היתר יבוא אחר כך. אז אם נשתתף ביורוליג, סביר יותר שתהיה לנו ארנה מלאה, סביר יותר שנצליח, אני צריך לומר שגם לזכות בתארים היה חלק גדול מזה. אבל שוב, זה לא מובטח בעולם הספורט, רק קבוצה אחת זוכה בסוף השנה, אבל ברור שאם אתה לא בעסק הזה בשביל לנצח, אז אתה בעסק הלא נכון, במיוחד בספורט".

מה היו השינויים הראשונים שרצית לעשות? 
"היה לי מזל שהצד המקצועי, הצד של הכדורסל בארגון, עבד טוב. היה לנו את אלכסנדר דז`יקיץ` והקבוצה בדיוק הגיעה לגמר ליגת האלופות של פיב"א. התחום שבו היינו חלשים יותר היה הצד המסחרי והעסקי של הארגון. אז הבאתי מנכ"ל חדש ובנינו מחדש למעשה את הצד העסקי של הארגון כמעט מאפס. שיווק חדש, דאטה ואנליטיקה, כרטיסים, חסויות, מדיה, כספים, משפטים וכו`. 

סגרנו את העסקה ביוני 2023, ואז יום או יומיים לפני תחילת העונה הגיע ה-7 באוקטובר והמלחמה התחילה כאן בישראל. כל המדינה נכנסה לתקופה של הלם. זה היה קשה עבורנו כי התחרינו ב-BCL והיינו מאוד תחרותיים, והיה חשוב לי שנמשיך להתחרות. אז היינו חייבים להעביר את הקבוצה למקום אחר ועברנו לבלגרד. מבחינה לוגיסטית זה נטל עצום על המועדון, מבחינה כלכלית זה נטל עצום. תודה לאל שבאותו זמן היה לנו את דז`יקיץ`, שהוא מסרביה. אז הקשרים שלו שם עזרו לנו משמעותית, למצוא אולם למשל. אבל לא כל אנשי הצוות יכלו להגיע, אז היינו צריכים פיזיותרפיסטים מחליפים, והיינו צריכים מנהל ציוד, והיינו צריכים להזמין מלונות וארוחות ותחבורה ולהשיג אורתופד. זה היה באמת כאוטי. זה באמת קשה ואנחנו מקווים שהמשחקים יחזרו לישראל השנה".

עופר ינאי סיפר שהוא נאלץ לשלם הרבה יותר לכל הקבוצה בשל המצב הבטחוני, גם אתה התמודדת עם אתגרים כאלה?
"כן, אבל הוא לקח את זה לקיצון. בסופו של דבר כל שחקן הוא שונה. אם תדברו עם הרבה אנשים בכדורסל האירופי, הם אומרים שברור שעכשיו השוק מטורף והוא מעולם לא היה ככה. הדברים שהם עשו תרמו לזה, ברור שזה לא רק הם. יש הרבה בעלים חדשים ואנשים חדשים עם כיסים עמוקים שמשקיעים בקבוצות שלהם. אבל הם בהחלט תרמו לזה. שוב, בסופו של דבר קשה להגיד מה השווי של שחקן, כי בסוף הוא שווה מה שמישהו מוכן לשלם לו.  סתם כדי לזרוק מספר- אם שחקן היה מוכן לקחת 10 דולר כדי לשחק בגרמניה, צרפת, איטליה או בכל מקום אחר, הוא אולי יבקש 12 או 15 כדי לבוא לשחק בישראל. כל שחקן שונה בסופו של דבר. רמת הסובלנות של כל אחד כלפי המצב הזה שונה מאוד. אז כולם שונים מאוד. אני חושב שכנראה שילמנו יותר מדי על חלק מהשחקנים כדי שהם ירגישו בנוח להגיע לכאן, אבל לא הייתי אומר שזו הייתה תופעה רחבה שקרתה אצלנו בתוך המועדון".

איזה סוג של בעלים אתה?
"אני חושב שאני אוהב להיות מעורב בהכול, אבל לא ברמה עמוקה מדי. בהתחלה הייתי מאוד ממוקד בצד המסחרי, כי זה היה התחום שהצריך הכי הרבה תשומת לב. עכשיו אני מנסה לעשות כמיטב יכולתי לקחת קצת צעד אחורה, כי אני לא אוהב לעשות מיקרו-מנג`מנט. לעולם לא אבוא ואגיד למאמן מה לעשות. זה כלל קשיח מבחינתי. אני סומך על המאמן, וברגע שאני לא סומך עליו — הוא כבר לא יהיה המאמן. 

מצד שני, אני גם לא מנסה להיות מישהו שנמצא לחלוטין מאחורי הקלעים ושקשה מאוד להגיע אליו. אני בן 27, אותו גיל, אם לא צעיר יותר, מחלק מהשחקנים שלנו, אז אני רוצה להיות נאמן למי שאני. לפעמים אני מגיע לאימון, זורק קצת לסל, מביא את הכלבים שלי לאימון. אני בחור די רגיל, ואני פשוט מנסה להיות עצמי".

באופן כללי בישראל יש הרבה ביקורת אימפולסיבית מצד קהלי האוהדים כלפי המועדונים. זה משהו שגם אתה הרגשת?
"בהחלט. אני אוהד, הייתי אוהד של קבוצות כל החיים שלי. לאוהדים מותר שתהיה דעה משלהם. מותר להם לבקר. אני חושב שמה שהיה לי קשה באופן אישי כבעלים הוא למצוא את האיזון בין לקבל את הדברים האלה כפידבק - כי בסופו של דבר כולם צריכים ביקורת בונה.

אני הראשון לבקר, כי בסופו של דבר אני רוצה לנצח. אני לא נמצא בזה כדי להצליח בעונה הסדירה. זה לא באמת משנה לי. אנחנו לא בעסק הזה כדי לנצח משחקי עונה סדירה. אנחנו בעסק הזה כדי לזכות בתואר.

אז כשאין תואר, באופן טבעי יש תסכול. כשהיה לנו את רבע הגמר נגד טורק טלקום והפסדנו על הבאזר, הייתי בהלם, בכנות. זה היה אחד הימים הכי רגשיים, הכי קשים בחיים שלי, פשוטו כמשמעו. ואתם יודעים, הודחנו נגד גראן קנאריה שנה קודם לכן ברבע הגמר, וב-BCL הייתה לנו קריסה עצומה אחרי שהתחלנו את העונה ממש ממש טוב. אז מבחינתי, וגם מבחינת האוהדים, אלה היו שלוש שנים של התחלה מאוד מבטיחה של העונה הסדירה ושל המפעל, ואז בשלב כלשהו כישלון. האם אני מחשיב הפסד בגלל זריקה אחת ככישלון?  אני רואה מצב שבו אנחנו לא זוכים בתואר ככישלון. המטרה הסופית היא לנצח, ולא עשינו את זה. אז אני מבין את התסכול.

אני חושב שבישראל, לפחות בשלוש הקבוצות הגדולות, אנחנו, מכבי והפועל תל אביב, האוהדים בשנים האחרונות היו ביקורתיים מדי. יש סיבות תקפות ויש כאלה שאני מרגיש שפחות. ולכל מועדון יש את הבעיות שלו. אבל אתם יודעים, לא באמת אכפת לי מה קורה במועדונים אחרים. אני ממוקד במה שקורה אצלנו בפנים. ואני רוצה לוודא שקודם כול אנחנו נמצאים בעמדה הכי טובה לנצח ולהתחרות על המגרש. ודבר שני, כל השאר - שהקהילה גדלה, שיש לנו קשר טוב עם האוהדים, קשר טוב עם העיר ועם כל מי שמסביב. זה הדבר הכי חשוב מבחינתי".

מה המטרות לעונה הזאת? לזכות בכל התארים?
"כבר היינו מאוד קרובים לאליפות. בעונה שעברה הייתה לנו סיומת מאוד קשה לשנה. אבל שנה קודם לכן, אני לא יודע אם אתם זוכרים או עקבתם, היינו בגמר נגד מכבי תל אביב, והתוצאה הייתה 1:1. ניצחנו בהארכה, זה היה משחק מטורף, זו הייתה סדרה מטורפת. ושעתיים או שלוש אחרי שהמשחק הסתיים התחילה המלחמה עם איראן, שנמשכה משהו כמו שבועיים. אז ביטלו את המשחק השלישי וסיימו את העונה בלי אלופה. הטעם הזה של אליפות שהיינו כל כך קרובים אליה, הוא השאיר אותי רוצה עוד. הוא השאיר בתוכי איזה חור שאני חייב למלא,  אני צריך אליפות.

המטרה המטרה תמיד הייתה לנצח. היא תמיד תהיה לנצח. ברור שמכבי והפועל תל אביב הן קבוצות איכותיות עם תקציבים גדולים ומאמנים מצוינים ושחקנים מצוינים. אבל כן, אני חושב שאנחנו יכולים לנצח אותן בכל יום נתון. כשאנחנו משחקים נגדן, רוב האנשים אני חושב היו מחשיבים אותנו לאנדרדוג. אבל חלק מהמשחקים הכי טובים שלנו הם נגדן, בלי ספק. אני חושב שקל להגיע למשחק נגד קבוצה כזאת ולשחק ממש טוב, כי כולם מאוד חדורי מוטיבציה, האוהדים בטירוף, כולם מוכנים". 

מבחינת תקציב, כמה אתם רחוקים מהפועל ת"א?
"אני לא יודע את המספרים המדויקים של הסגל שלהם. זאת אומרת, יש דברים שמתפרסמים בתקשורת, אבל שוב, אחרי שהייתי בעסק הזה במשך כמה שנים, אני מבין שמה שמתפרסם בתקשורת ברוב המקרים לא נכון. להפועל תל אביב בהחלט יש תקציב שחקנים גדול יותר משלנו, לגבי מכבי, מהראש, אני לא בטוח. אני לא מכיר מספיק טוב את תקציב השחקנים שלהם, אז קשה לי לומר.

מה חסר לכם כדי להגדיל או להשתוות לתקציב של הפועל תל אביב? או שפשוט זו לא אותה אסטרטגיה? "זו פשוט אסטרטגיה. אני מאוד מאמין שניצחון מורכב מהרבה אלמנטים שונים. תקציב הוא אחד מהם, אבל הוא לא הדבר היחיד. הגישה שלהם מאוד שונה משלנו. וזו הסיבה, אתם יודעים, ששיחקנו נגדם בפלייאוף בחצי הגמר במשך שנתיים ברציפות. בעונה האחרונה הם ניצחו אותנו. אבל שנה קודם לכן אנחנו ניצחנו אותם, והתקציב שלנו היה 20% משלהם. תקציב השחקנים שלנו היה נמוך משמעותית.

אני גדלתי כאוהד גדול של מנצ`סטר יונייטד. יונייטד היא אחת הקבוצות שמוציאות הכי הרבה כסף בכדורגל האירופי, כנראה ב-20 השנים האחרונות. לצערי אין להם הרבה תארים להראות את זה, לפחות ב-15 השנים האחרונות או משהו כזה. אז כסף הוא לא הכול. תסתכלו על צ`לסי. צ`לסי היא עוד דוגמה נהדרת לקבוצה שהוציאה סכומים משמעותיים על שחקנים ועל הסגל שלה והתוצאות לא מגיעות. אז כסף הוא כמובן חלק מזה, אבל זו פשוט אסטרטגיה אחרת. זו לא שאלה של סיכון. זו שאלה של, בואו נבנה את הקבוצה הכי טובה כדי לנצח על המגרש. וזה מורכב מהרבה גורמים. זה לא רק תקציב".

מי היריבה המרכזית של הפועל ירושלים, בכדורסל?
"הייתי אומר מכבי תל אביב. אני חושב שאם תשאלו רוב מהאוהדים, זו תהיה מכבי. הם קוראים למשחק מול מכבי קלאסיקו, הקלאסיקו הישראלי, ברור. אם תשאלו את האוהדים, אני חושב שהם יגידו שזו מכבי.

אני לא עוקב מקרוב מדי אחרי כדורגל בישראל. אבל אני חושב שבאופן כללי בכדורסל תראו פחות אלימות ותקריות בין אוהדים. לרוע המזל זה כן קיים, ואנחנו צריכים לעשות כל מה שאנחנו יכולים כדי למנוע את זה, כי ספורט הוא לא מקום לבוא ולהילחם זה בזה. אבל באופן כללי המפגשים עם מכבי תל אביב יותר מכבדים.

עם הפועל תל אביב אני חושב שזה אולי קצת שונה. ואולי חלק מזה קשור גם לעובדה שיש להם בעלים חדש, קבוצת בעלות חדשה. הוא בהחלט אוהב לשפוך דלק למדורה. והיו לנו כמה חילופי דברים מהנים בטוויטר פה ושם. אבל כן, אני חושב שמכבי היא היריבה המרכזית. והמפגשים נגדם תמיד כיפיים. באופן אישי אני אוהב להגיע למשחקים האלה.

ההתנהלות של ינאי? כל יחסי ציבור הם יחסי ציבור טובים, בין אם הם טובים או רעים. כל חשיפה היא טובה. אני לא רוצה להתמקד יותר מדי בו או בקבוצה אחרת. אבל ברור שמועדונים אחרים בישראל עשו דברים שיצרו איזשהו נתק בינם לבין קהל האוהדים שלהם, וזו הבעיה שלהם. הם יכולים לנהל את המועדון איך שהם רואים לנכון, ואני אעשה מה שאני רואה לנכון עבורי ועבור הפועל. אז האם זה טוב לכדורסל כאן? רק המספרים ידברו בעד עצמם. כמה אנשים מגיעים למשחקים? כמה אנשים צופים בשידורים? לרוע המזל המספרים האלה ירדו בכל הליגה בשנים האחרונות. האם זה בגלל זה או בגלל בעיות אחרות?

לרוע המזל בכל הליגה המספרים בירידה. אנשים לא מגיעים לכמות משחקים כמו בעבר. חלק מזה כמובן היה בגלל המלחמה. אבל אז בכדורגל כאן אתם רואים את האפקט ההפוך: יותר אנשים מגיעים למשחקים ויש אצטדיונים סולד-אאוט. אז אנחנו צריכים לשאול את עצמנו כליגה כאן בארץ: מה אנחנו עושים לא נכון ואיך אפשר לתקן את זה? אני לא חושב שיש תשובה אחת ספציפית. אני חושב שיש הרבה גורמים".

NBA אירופה - זה יכול לעבוד?
ברמה הקונספטואלית, כמובן. אני חושב שבמשך שנים, ושוב, אני יחסית חדש בעולם הזה אז אני לא רוצה לדבר כאילו עקבתי אחריו הרבה מאוד שנים. אבל ברור שמבחינה היסטורית היורוליג לא עשתה עבודה מספיק טובה במסחור. בהרבה היבטים שונים.

זכויות טלוויזיה, אולמות. ברור שזה לא הם עצמם. אלה הערים, השווקים והמועדונים. אבל התשתית סביב הכדורסל האירופי שנדרשת כדי להצליח היא לא במקום שבו היא צריכה להיות, והיורוליג לא עשתה עבודה מספיק טובה במסחור. אז אני חושב שמאוד סביר שכל אחד יסתכל על זה ויגיד: `אוקיי, משהו כאן לא מסתדר`. אבל כשאני רואה מצב כזה, אני אוטומטית חושב שיש הזדמנות עצומה לעשות את הדברים נכון. 

אני חושב שזו הייתה התזה המקורית של ה-NBA: יש כאן הזדמנות. הדברים לא נעשים מספיק טוב עכשיו, בואו נשבש את השוק, בואו ניכנס ונעשה את הדברים כמו שצריך. וה-NBA, יותר מכולם, יודע איך לנהל ליגת כדורסל מאוד מאוד טוב. אז היה ברור שיש להם עניין כלשהו. עכשיו אני יודע שהתהליך עדיין נמשך, אז אני לא רוצה להיכנס יותר מדי לפרטים. אבל כקונספט, אני חושב שזה בהחלט יכול לעבוד. אני חושב שחלק מהמספרים שמדברים עליהם קצת לא מציאותיים.

המחיר לזיכיון? זה משתנה בהתאם לשוק שעליו מדברים ובהתאם לשאלה האם היית ברשימת ה-12 או לא. ברור שירושלים לא הייתה ברשימת 12 השווקים. אז המספרים השתנו לפי האם אתה בתוך הרשימה הזאת של 12 או לא. ובתוך ה-12 המספרים עצמם השתנו. שוב, כקונספט, אני חושב שזה יכול לעבוד. אבל חייב להיות איזשהו אמצע שבו אלה לא המספרים שהם מדברים עליהם, כי לרוע המזל מבחינה כלכלית זה פשוט לא מסתדר".

היו לך שיחות כלשהן עם ה-NBA או ישירות עם אדם סילבר?
"היו לי כמה שיחות עם ה-NBA לגבי NBA אירופה. ואמרתי בצורה מאוד ברורה מהיום הראשון שאני רוצה לשחק ברמה הגבוהה ביותר של הכדורסל האירופי. נכנסתי לעולם הזה בתקופה מאוד מעניינת. זו הייתה נקודת מפנה משמעותית בעולם הכדורסל האירופי. כי היורוליג בדיוק עברה ממרשל לפאוליוס, ואז לפאוליוס הייתה התקופה שלו ואז צ`וס בואנו נכנס. 

אז לא הייתה יציבות ארוכת טווח מבחינת הנהגה וחזון ביורוליג עצמה. ובאותו זמן יש את ה-NBA, שמדברת על כניסה ופתיחת ליגה משלה. אז היה קשה לנווט בתוך הנוף המשתנה הזה, הנוף הלא יציב הזה. אבל אנחנו נשארים מחויבים להתחרות ברמות הגבוהות ביותר. כרגע זו היורוליג. נראה מה העתיד יביא".

כמה זמן היית נותן לעצמך או לפרויקט הזה כדי ליצור מספיק ערך לפני שתמכור אותו ותעבור למשהו אחר?
אני חושב שאנחנו עוברים נקודת מפנה משמעותית בכדורסל האירופי. כמו שאמרתי קודם, תהיה הזדמנות לקבע את המקום שלנו ברמה הגבוהה ביותר לנצח, באופן בלתי מוגבל, אז אנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים כדי להגיע לשם, אני בטוח שנגיע לשם. ואם נגיע לשם, זו המטרה. 

אני רוצה להישאר שם ובסופו של דבר לנצח שם. ואני רוצה לדחוף את הקבוצה הזאת להיות באמת כוח מוביל בכדורסל האירופי. אם איכשהו לא אצליח, אז אני לא חושב שאני מנהל טוב של הקבוצה הזאת אם אני מאפשר לה להישאר במקום בינוני. אני מאוד מאמין במה שאני עושה, בגישה שלקחתי ובאנשים שהבאתי כדי לעזור לי לנהל את המועדון הזה.אני לא רוצה לשים לזה מסגרת זמן, אבל אם בסופו של דבר אגיע למסקנה שאני לא האדם הטוב ביותר לנהל את הפועל, אני לא רוצה לעכב את הארגון. אני אמצא מישהו שאני מרגיש שיכול לקחת את הארגון למקומות שלרוע המזל אני לא הצלחתי לקחת אותו אליהם, אבל אני לא רוצה לשים לזה מסגרת זמן.

אני חושב שיש ערך אינסופי שאפשר ליצור. אני לא חושב שיש תקרה לכמות הערך שאתה יכול ליצור. אני לא יודע. אני מקווה שזה עונה על השאלה שלך.

עוד חמש שנים, עשר שנים מהיום, כשאנשים מדברים על הפועל ירושלים, גם בישראל וגם בעולם, מה אתה מקווה שהם יגידו על המועדון הזה?
אני מקווה שהם יגידו שאנחנו מקום מקצועי. אני מקווה שהם יגידו שאנחנו מקום שבאמת אכפת לו מהמדינה שבה הוא משחק ושבאמת אכפת לו מהאוהדים שבאים ותומכים בו. והיינו מאוד פעילים בתמיכה במשפחות, ביוזמות כדי לעזור להעלות מודעות ובמתן תמיכה. היה חשוב לנו שיהיה ייצוג בכל הלוויה ובכל שבעה, ושיהיה לנו קשר עם המשפחות האלה. ונתנו להם מנויים בחינם והטסנו אותם למשחקים באירופה כדי שיבואו, פשוט כדי לנסות להוציא אותם קצת מזה ולתת להם קצת אסקפיזם וקצת חיוביות.

אז להיות כמו סלע בקהילה, להיות כמו היסוד של הקהילה, זה מאוד חשוב לי, ולחבק את האנשים שמחבקים אותנו. האוהדים תומכים בנו ואנחנו צריכים להיות שם כדי לתמוך בהם. מבחינתי זה יהיה הישג משמעותי. התארים מדהימים, והתארים, בעזרת השם, יגיעו. אני בטוח בזה. אני מאוד נרגש מהיום שבו זה יקרה. אבל התארים משניים לכל שאר הדברים שאנחנו עושים.

הביקורת, הקשיים, האתגרים, הרבה דברים שאתה בעצמך אמרת שלא היית מוכן אליהם בכלל, עוד עשור- מה יצטרך לקרות כדי שתוכל להגיד שזה היה שווה את זה?
אני כבר הייתי אומר שזה היה שווה את זה. המסע הזה, בלי קשר למה שיקרה. הלקחים שלמדתי ברמה האישית הם חסרי תחרות. העובדה שבסופו של דבר קניתי את הקבוצה הזאת, וזה גרם לי להישאר בישראל, ופגשתי את אהבת חיי ואת אשתי לעתיד, הדבר הזה לבדו כבר שווה את זה. החוויות, והאנשים שפגשתי, והמקומות שהייתי בהם, והרשת שיצרתי כתוצאה מזה  - בלי ספק, זה כבר היה שווה את זה. אני בטוח שזה ימשיך להיות אפילו יותר שווה ככל שהזמן יעבור.

איך אתה רוצה שיזכרו אותך?
פשוט בתור אדם טוב. אני לא יודע. פשוט להיות נאמן, אכפתי ואוהב כלפי האנשים שסביבי. להיות איש משפחה טוב. בתקווה להיות אבא טוב יום אחד, אח טוב, בן טוב להורים שלי וחבר טוב לחברים שלי. אני חושב שזה פשוט הדבר הכי חשוב. לא באמת אכפת לי מה לאנשים אחרים יש לומר עליי. אכפת לי רק מהאנשים במעגל הקרוב שלי, ופשוט להיות האדם הכי טוב שאני יכול להיות עבורם".