דניאל תייס: "יש לי מקום לקעקוע של גביע היורוליג עם מכבי ת"א"

דניאל, קודם כל ברוך הבא לישראל. אתה כאן פחות משבועיים. איך זה עד עכשיו?
"תודה רבה. האמת שהגעתי ישר מחלון הנבחרות להכנה של הקבוצה, אז בגדול אני עובר מאימון לאימון. עכשיו אני צריך ללמוד את השיטה, להכיר את השחקנים, את המאמן ואת הצוות, צעד אחר צעד".

עם ההגעה שלך הספקת לחוות קצת מהקהל באימון הפתיחה. כמה התרשמת?
"חוויתי דברים כאלה בעבר. אני יכול לומר שבגרמניה זה לא כזה מטורף, אבל המחוות שהקהל עשה זה בהחלט משהו שלא ראיתי קודם. הם הראו את התשוקה שלהם למכבי, לשחקנים ולכדורסל. האהבה של האוהדים היא בהחלט משהו מיוחד, ושמעתי דברים טובים".

יצא לך קצת להסתובב בתל אביב ולהכיר את האזור?
"לא, עדיין לא. היו ימים ארוכים של אימונים, וברור שכולם עדיין מסתגלים. אני חושב שכשיהיה לנו קצת יותר זמן, עם פחות משחקי הכנה ותקופת אימונים של קדם העונה, כנראה נמצא ערב שבו נוכל כולנו כקבוצה לצאת לארוחת ערב, ואני אוכל להכיר את העיר".

מה שמעת על תל אביב ועל ישראל?
"הייתי כאן לפני קרוב לעשר שנים, במשחק של נבחרת גרמניה נגד ישראל. נחמד כאן מאוד. ברור שמזג האוויר נהדר, הים. אני מרגיש שזה מקום טוב לברוח אליו קצת מהכדורסל כשצריך. פשוט ללכת לים, להירגע ולהוציא קצת את הראש מהכדורסל".

בישראל זוכרים היטב את אותו ערב עם הנבחרת, כשדרך אגב עודד קטש עמד על הקווים. כמה אתה זוכר מהמשחק הזה?
"עד שאנשים כאן סיפרו לי על זה, לא ממש זכרתי. אבל כן, שמעתי שזה משהו מאוד זכור בכדורסל הישראלי".

המשפחה שלך כבר הגיעה לישראל או שעדיין לא?
"לא".

מתי הם יגיעו?
"בינתיים זה רק אני, והם יבואו לבקר מדי פעם. שני הילדים שלי ושל אשתי הם בני 10 וחצי ו-7, הם הולכים לבית הספר, יש להם את החברים שלהם ואת השגרה שלהם בבוסטון. אז הם יבואו ויבקרו מדי פעם".

זה לא פשוט להיות כאן רוב הזמן בלעדיהם, גם מבחינתך וגם מבחינתם.
"זה לא פשוט, אבל כשהם נסעו איתי לאורך כל הקריירה, אפילו בשנה שעברה כששיחקתי במונאקו, הם עדיין תמיד נשארו בבוסטון. אני חושב שזה קל יותר וטוב יותר עבורם שיהיה להם בית יציב ואת היום-יום שלהם שם, כי אנחנו יודעים שנחיה שם אחרי שאסיים עם הכדורסל. אז זו הקרבה שאני צריך לעשות גם כאן, וזה משהו שאני כבר די התרגלתי אליו".

היו לך לא מעט מעברים במהלך הקריירה. עד כמה זה משפיע עליך כשחקן וכאדם?
"כשחקן זה די קל, כי כשאתה מגיע לקבוצה חדשה, מיד יש לך חברים לקבוצה, מאמנים, ואתה מוצא את המקום שלך. זה לא תמיד קל למשפחה לעבור ממקום למקום, במיוחד לילדים. צריכים למצוא להם מסגרת חדשה, חברים חדשים, בית ספר חדש ודברים כאלה. לשחקן קל יותר לעבור ממקום למקום.

"יש בזה גם דברים טובים, כי לפעמים אתה זוכה לראות ערים חדשות שלא הכרת, תרבויות חדשות, ואתה גם מצליח לטייל וללמוד את המקום. עם כמה ששחקנים נוסעים, טסים וגרים במקומות שונים, אנחנו לא באמת רואים הרבה בגלל שהעיסוק המרכזי שלנו הוא הכדורסל, האימונים והמשחקים, אבל אפשר ליהנות גם מהדברים האלה".

יש לך שלושה כלבים בבוסטון עם המשפחה.
"נכון. יש לנו ג`ק ראסל שקוראים לו צ`יקו, יש לנו רועה אוסטרלי בשם לאקי, ויש לנו רועה גרמני, ארה, שהוא היה הכלב הראשון שלנו והוא כבר בן 13. אני חושב שכלבים זה פשוט כיף, במיוחד כשיש לך ילדים".

תל אביב ידועה כעיר נהדרת לכלבים.
"כן, לגמרי. ובגלל זה יהיה לי כאן כלב חדש שיצטרף למשפחה".

-איזה יופי, איזה סוג?
״רועה גרמני, ואני לא צריך שום דוג סיטר. לא יודע מאיפה הביאו את הדבר הזה. אני מסודר לגמרי״.

נחזור לקיץ. היית אמור לשחק העונה בוילרבאן. בעקבות הבעיות הכלכליות במועדון הפרויקט נפל. מה הרגשת באותו רגע?
"זה היה קצת כמו הלם באותו רגע, כי זה כבר היה מאוחר בקיץ, בסוף יולי. כבר תכננתי הכול, איפה אני הולך לגור, דיברתי עם החברים לקבוצה, דיברתי עם הצוות המקצועי. אתה מצפה לזה, ואז פתאום, תוך רגע, הכול נעלם והיינו צריכים לחפש משהו חדש".

"זו לא סיטואציה נעימה להיות בה, אבל אני גם שמח ובר מזל שהיו קבוצות שחיפשו שחקן בעמדה שלי כמו מכבי, כך שהייתי במצב שבו עדיין התעניינו בי גם בשלב מאוחר של הקיץ".

מכבי רצתה שחקן בכיר בעמדת הסנטר, וזה הגיע בתזמון מושלם. עד כמה הרגשת שמכבי יכולה להיות הפתרון הטוב ביותר עבורך?
"השיחה הראשונה שלי הייתה עם קלאודיו קולדבלה, המנהל המקצועי. הוא היה מאוד מוכן. יש לנו כמה חברים משותפים, והוא קיבל מידע טוב לגביי, ואפילו ידע את השמות של אשתי והילדים. זה נתן לי הרגשה טובה שהוא לא מתעניין רק בי כשחקן כדורסל, אלא גם כבן אדם".

ואיך הייתה השיחה הראשונה עם עודד קטש?
"אני חושב שזה משהו שלמדתי אחר כך, המאמן לא איש גדול של תקשורת בטלפון. כשהגעתי לכאן זו למעשה הייתה הפגישה הראשונה בינינו. הוא נמצא בעסק הזה שנים, גם כשחקן וגם כמאמן, ואני משחק כבר הרבה מאוד זמן, ככה שזה לא הדאיג אותי, להיפך. קלאודיו באמת נתן לי תחושה כל כך טובה, שאפילו לא הרגשתי שיש צורך לדבר עם המאמן כדי לקבל את ההחלטה".

טעמת קצת מהשיטה שלו ומהסגנון שלו. מה אתה חושב על קטש כמאמן?
"אני יכול להגיד שאחרי כמה אימונים, הוא רוצה שנזוז הרבה, במיוחד רוב הזמן עם השחקנים הגבוהים. זה משהו שהוא חדש לי קצת בשנים האחרונות, אז פשוט צריך להסתגל לזה ולמצוא את המקום הנכון על המגרש.

"יש לנו הרבה שחקנים טובים, מהגבוהים ועד לנמוכים יותר, כך שאנחנו יכולים ליצור כל כך הרבה הרכבים. ייקח קצת זמן להכיר את החוזקות והחולשות אחד של השני, ואז פשוט לצאת לדרך".

מכבי חוותה עונות פחות מוצלחות ביורוליג, במיוחד בעונה שעברה. אתה חושב שהסגל הזה יכול להביא לעונה טובה יותר ואולי להגיע לפיינל פור?
"זו ליגה מאוד מאוד קשה. הרמה גבוהה, ויש עכשיו הרבה משחקים. מבחינתי, באופן אישי, אכפת לי מהניצחונות, ואני חושב שהמטרה המינימלית חייבת להיות הפלייאוף. ברגע שאתה מגיע לפלייאוף, הפיינל פור כבר שם, צריך לנצח רק סדרה אחת.

"אני חושב שזו בהחלט צריכה להיות המטרה. יש לנו קבוצה ממש טובה, וברגע שנבין איך לשחק אחד עם השני נוכל לעשות דברים יפים. הדבר הכי חשוב הוא שכולם ישימו את הקבוצה במקום הראשון".

אני רואה שיש לך הרבה קעקועים, גם של התארים שלך. השארת מקום לתואר הבא?
"אם נזכה ביורוליג, בהחלט יש לי מקום לקעקוע של גביע היורוליג עם מכבי".

כשאתה מסתכל על הסגל ולומד אותו, מה הייחודיות של הקבוצה?
"אני חושב שזה בעיקר התשוקה והאהבה לקבוצה הזאת, לארגון הזה, מכל מי שעובד כאן ועד לכל האוהדים והאנשים מסביב. אני חושב שכשחקן, ברגע שאתה לובש את הגופייה יש לך אחריות לתת מאה אחוז בכל פעם.

"האוהדים נותנים לך מאה אחוז, ההנהלה נותנת לך מאה אחוז, הצוות הרפואי והלוגיסטי, כולם נותנים מאה אחוז ואנחנו גם צריכים להיות ככה. החלק החשוב ביותר הוא שכולם יכבדו אחד את השני, יהיו באותו הראש ושיהיו כמו משפחה גדולה. זה עוזר לנצח. זה עוזר לך להתמודד כשיש תקופה רעה. כשיש כמה הפסדים, וזה קורה, זה מקל כי כולם עדיין רוצים להאמין בביחד".

אני בטוחה ששמעת על היכל מנורה. מה שמעת על האוהדים ועל העוצמה שיש למקום הזה?
"אני מאוד מצפה למשחק הביתי הראשון עם האוהדים. בתקופה שלי בבמברג היו אוהדים ואווירה נהדרים, וכמובן שבמרבית המקומות ששיחקתי בהם גם היה ככה. אני מכיר את הקהל של מכבי רק כאורח, כמו בכל קבוצה ששיחקתי נגדה. מן הסתם בדרך כלל אתה `זוכה` לשריקות בוז ברוב המקומות כי רוצים שהצד השני יפסיד. אז אני מצפה להיות שם עם האוהדים, להרגיש את התמיכה ואת האהבה שלהם לקבוצה".

המבחן הראשון שלכם כקבוצה יהיה בדרבי בסופרקאפ החברתי. יש תואר על הפרק. כמה משמעותי יהיה המשחק הזה?
"כל תואר חשוב. ברור שעם היריבות מול הפועל זה חשוב אפילו יותר. זה תואר. זה הצעד הראשון של העונה, זו הצהרת כוונות לקראת ההמשך. אתה רוצה לנצח את הפועל ולתת את הטון לעונה".

עד כמה הקריירה ב-NBA השפיעה עליך כשחקן וכאדם?
"הרבה, גם כשחקן וגם כאדם. הייתי לאורך השנים עם הרבה מאוד שחקנים נהדרים. בשנים הראשונות הייתי עם קיירי אירווינג, ג`ייסון טייטום, ג`יילן בראון. היה לי גם את קוואי לאונרד וטייריס הליברטון. היו לי כל כך הרבה חברים לקבוצה.

"לראות את העבודה שלהם, איך הם דואגים לעצמם מבחינת תזונה, שינה, עבודה נוספת, אימונים וטיפולים, אני חושב שכשאתה מגיע ל-NBA, זה עוזר לך להבין את המערכת ומה צריך לעשות, כי אתה רוצה לעשות את אותם הדברים כמוהם.

"אם אתה רואה את השחקן הכי טוב בקבוצה נמצא באולם כל היום, אתה רוצה להיות שם גם. אם הוא מקבל טיפול נוסף, אתה אומר לעצמך שגם אני צריך לדאוג לגוף שלי. זה עזר לי במיוחד בהמשך הקריירה, כשהתבגרתי קצת. פשוט לדאוג לגוף זה מאוד מאוד חשוב".

איזו ליגה קשוחה יותר - היורוליג או ה-NBA?
"זה קשה מאוד להשוות, כי ב-NBA יש את העניין של הכישרון האישי של השחקנים והכוכבים. אם הם רוצים לקלוע, הם קולעים. יש סיבה לכך ששחקנים מגיעים שם לממוצעים של 30 נקודות. אני חושב שזה פשוט כדורסל שונה. ביורוליג הוא יותר קבוצתי, ובהחלט קשה יותר לקלוע בו.

"כשאתה רואה מישהו שקולע 30 נקודות ביורוליג, זה כנראה שווה ל-50 או 60 נקודות ב-NBA. שוב, קשה להשוות, אבל אני נהנה משני סגנונות המשחק.

"מעבר לזה, ב-NBA יש לך יותר מ-80 משחקים בעונה, ואם אתה מפסיד שניים, שלושה או ארבעה משחקים ברצף, זה בסדר כי נשארו לך עוד 75. אבל אם אתה מפסיד שלושה או ארבעה משחקים ביורוליג, זה יכול לפגוע בך בסוף בצורה מאוד מאוד משמעותית".

מה גרם לך להתאהב בכדורסל?
"כשהייתי קטן התחלתי לשחק פוטבול, ואני חושב שמה שמשך אותי יותר בכדורסל היה בעיקר החיבור בין האנשים, הקבוצה וחדר ההלבשה. זה היה שונה בכדורסל. וכמובן, הכדורסל עצמו כיף. החלק הכי גדול עבורי הוא פשוט לנצח, לזכות בתארים, זה הדבר הכי מהנה בכל ענף ספורט".

איך אתה מגיב בהפסדים?
"כמובן שלהפסיד זה לא כיף, זה לא נעים. היו לי כמה הפסדים גדולים בקריירה, וברור שזה כואב. אם יש לך משחקים גדולים וחשובים, הם בדרך כלל קורים לקראת סוף העונה, ואז לוקח כמה חודשים עד למשחק הבא.

"אם מדובר בגמר היורוליג שהפסדתי לפני שנתיים עם מונאקו, זה בהחלט משהו שאתה מרגיש אותו בפנים ולוקח אותו איתך קדימה. אבל מצד שני זו גם מוטיבציה, כי אתה רוצה לחזור לשם. אתה רוצה לנצח".

מה אתה מביא איתך למכבי, לחדר ההלבשה ולפרקט?
"לחדר ההלבשה אני יכול לומר שבעיקר נוכחות של שחקן ותיק, עם ניסיון. שיחקתי בכמה קבוצות וגם זכיתי בהרבה תארים. לא רק תארים מקומיים עם קבוצות כמו מונאקו ובמברג, אלא גם תארים גדולים עם הנבחרת, אז אני גם מביא איתי מנטליות של ניצחונות".

יש לנו נציג בבמברג, וגם היה לנו נציג באולם שהגיע ל-NBA, בן שרף. מה דעתך על יציאת שחקנים למדינות אחרות כמקפצה מקצועית?
"אני חושב שזה עוזר מאוד לשחקן צעיר אם הוא עוזב את המדינה שלו, את הבית שלו, ויוצא מאזור הנוחות. להגיע לקבוצה שידועה בפיתוח שחקנים צעירים כמו במברג או אולם, שנותנת להם את ההזדמנות ואת האמון לשחק, אני חושב שזה מאוד עוזר לשחקן צעיר לבנות את עצמו ולפתח את עצמו".

נבחרת גרמניה היא אחת מהנבחרות הטובות והמובילות בשנים האחרונות, בוודאי עם התארים האחרונים שלכם באליפות העולם וביורובאסקט.
"חשוב לומר שזה לא תמיד היה ככה. באליפות העולם ב-2019 הפסדנו בסיבוב הראשון. כולם חשבו שזה רע מאוד, בעיקר כי היה לנו סגל מאוד טוב על הנייר. אבל השנים האחרונות באמת היו מאוד מאוד מוצלחות, ולקח לזה זמן לקרות.

"זה היה מאוד כיף להגיע לנבחרת בקיץ, כשאתה יודע שיש לך יכולת והזדמנות להילחם על תואר. זה התחיל עם היורובאסקט בגרמניה, כשזכינו במדליית ארד. אתה טועם את הטעם של זכייה במדליה, וגם את התחושה שאתה יכול לשחק מול הנבחרות הטובות ביותר ולנצח אותן.

"אחר כך הגיעה הזכייה בגביע העולם, אבל בין זה לבין היורובאסקט היה משהו מאוד מאוד כואב. היו לנו תקוות גדולות במשחקים האולימפיים בפריז, ואז הפסדנו שני משחקים - בחצי הגמר מול צרפת, ואז במשחק על מדליית הארד מול סרביה. זה לחץ ומשימה שנשארו על הכתפיים שלנו. זו המוטיבציה שלי להמשיך לשחק בנבחרת, לחזור למשחקים האולימפיים בלוס אנג`לס, ובתקווה לצאת משם עם מדליה".

הייתה מחשבה לפרוש מהנבחרת?
"הייתי מאוד קרוב לזה. קיבלתי החלטה אחרי היורובאסקט להמשיך במדים הלאומיים, כי כבר זכיתי באליפות אירופה ובאליפות העולם. אבל כמו שאמרתי, המדליה האולימפית היא הדבר שחסר לי. אם היינו זוכים במדליה בפריז, כנראה שכבר הייתי פורש מהנבחרת. אבל זו לגמרי המוטיבציה שלי, לזכות במדליה בלוס אנג`לס 2028".

בעוד כמה חודשים נעשה ריאיון לסיכום העונה. מה תרצה לומר לי בו?
"זה באמת תלוי במה יהיה ומה יקרה העונה, אבל בתקווה שזה יהיה אחרי שנזכה בהרבה תארים, בכל תואר שאפשר לזכות בו. יש ארבעה שאפשר לזכות בהם: הסופר קאפ, הליגה, יש את הגביע ואת היורוליג.

"אז בתקווה שנוכל לדבר על זה שכל מה שחשבנו עליו היה לנצח, לשים את הקבוצה במקום הראשון, ושזכינו בכמה שיותר תארים".