(Getty) (צילום: ספורט 5)
(Getty) | צילום: ספורט 5
אין מה להתרגש מדני אבדיה, זו סטטיסטיקה ריקה בהפסד של וושינגטון מתחתית המזרח החלש - שיעשה את זה במערב. אין מה להתרגש מאבדיה, אלה מספרים סתמיים במדי פורטלנד המדשדשת - שיעשה את זה בניצחונות. אין מה להתרגש מאבדיה או מהופעת האולסטאר שלו - שישחזר את היכולת הזו בסגל מלא ויוביל את הטרייל בלייזרס לפלייאוף.

עד לא מזמן ככה נשמעו הספקנים הגדולים ביותר של דני, או ההייטרים שלו, או פשוט אנשים שלא באמת צפו בו משחק. ואז הגיע משחק חייו בפליי-אין נגד פיניקס. אותה הופעה אייקונית גרמה לעולם הכדורסל להסכים שמדובר בכוכב NBA מן המניין, והלילה (בין ראשון לשני) הישראלי בן ה-25 סיפק הוכחה נוספת לכך שהוא עשוי מהחומר הנכון, במיוחד לכל מי שהיה צריך לראות אותו מול קבוצת צמרת במשחק גורלי כדי להשתכנע.

פלייאוף זה ענף אחר, ויקטור וומבניאמה מכוכב אחר וסן אנטוניו היא רמה אחרת. אבדיה עלה למשחקו הראשון בקריירה בפלייאוף ה-NBA ותוך פחות משלוש דקות וחצי נתן לנו את השורה התחתונה שאנחנו צריכים לקחת מהבכורה שלו במעמד: גם מול הגנות מהטופ של הטופ, באווירה עוינת ותחת לחץ, הוא יכול לקלוע בכל דרך אפשרית.

תוך פחות משלוש דקות דני קלע שלשה, לייאפ וחצי מרחק יפה אחרי שיצר מרווח מסטפון קאסל, ש"דיבר עליו לאורך כל הימים האחרונים" וסימן אותו כמטרה. קאסל, דווין ואסל ושומרים נוספים נצמדו לאבדיה, דחפו אותו וניסו להיכנס לו לראש, אבל אף אחד מהם לא באמת הצליח. 30 נקודות (12 מ-21 מהשדה), 10 ריבאונדים, 5 אסיסטים – ה-5/10/30 השלישי אי פעם לשחקן בבכורה בפלייאוף אחרי ד"ר ג`יי (שטכנית עשה את זה ב-ABA ולא ב-NBA) ולברון ג`יימס לפני 20 שנה. 

"דני חתיכת שחקן", אמר אחד מאוהדי הספרס לסדרן ליד יציע העיתונאים מיד אחרי הפתיחה הנפלאה של כוכב הבלייזרס. "לא ידעתי שיש בו את זה". אותו אוהד מייצג את כל שאר האוהדים ברחבי העולם שלמדו מיהו אבדיה וגילו סופרסטאר בהתהוות. כזה שיכול לשחזר בקלות את המספרים האלה מול כל קבוצה ובכל מצב. כי אם ככה נראתה הבכורה שלך בפלייאוף – יש לך את זה בגדול.

אבל הוא הפסיד, בטח תגידו, ובצדק. כל אחד מאיתנו שצפה במשחק חשב איך הבלייזרס היו יכולים לעשות דברים קצת אחרת כדי לעקוץ את הספרס, גם דני עצמו התמקד רק בהפסד בסיום - ולרגע הזה בדיוק פיללנו מאז תחילת עונת 2020/21. לרגע שבו אבדיה יהפוך לסימן קריאה ידוע מראש, וסימן השאלה היחיד שלנו יהיה התוצאה. עוד נשאף לקפיצת מדרגה של הקבוצה כולה ועוד נראה ניצחונות גדולים שלו בפלייאוף, אבל בינתיים, תיהנו מהרגע המיוחד הזה. 

 

 

מלבד האופי של אבדיה, שמהגילאים הצעירים התגלה כאופי של שחקן שמתעלה במשחקים גדולים (תענוג לראות את זה בא לידי ביטוי בפלייאוף), אי אפשר שלא להתרשם מההתאמות המקצועיות שדני עשה כדי להגיע למצב שהוא קולע 30 נקודות יחסית בקלות נגד קבוצה של 62 ניצחונות עם שומר הטבעת הכי טוב בהיסטוריה שהולך לזכות בעוד פחות מ-24 שעות בתואר שחקן ההגנה של העונה. 

החל מקיץ 2024 אבדיה שם דגש על היכולות שלו ב-"In Between", בין קשת השלוש לצבע, ולפנות בוקר הייתה דוגמה מעולה לתוצר של העבודה הקשה. במשחקים האינטנסיביים האלה שחקנים צריכים דרכים יצירתיות להגיע לנקודות שלהם ודני מצא אותן עם כמה מיד ריינג`ים, וחמישה סלים בסה"כ שנקלעו בתוך קשת השלוש ומחוץ לחצי עיגול מתחת לסל. 

טיאגו ספליטר התייחס במסיבת העיתונאים לחצי מרחק של אבדיה, כששאלתי אותו על ההתאמות שלו מול וומבי, ואמר: "לספרס יש את ההגנה הכי טובה ב-NBA עם וומבי על הפרקט. זה לא קל, אבל דני תמיד מוצא דרכים לקלוע". 

 

 

על הנייר זה רק משחק אחד, אבל אבדיה עושה קולות רציניים של "Playoff Riser”, כלומר מהשחקנים שמשדרגים את עצמם בפלייאוף. בארבעת המשחקים הגדולים האחרונים שלו (קליפרס פעמיים, פיניקס, סן אנטוניו) הוא היה נראה רמה מעל כל שאר שחקני הבלייזרס, ודמיאן לילארד שצופה מהצד בטוח מחכה עוד יותר לחזרה שלו בעונה הבאה. 

החשיפה של הפוסט-סיזן (כבר מהפליי-אין אבל בטח בפלייאוף) מייצרת כוכבים, ודני לוקח בשתי ידיים את מה שהפורמט נותן לו. ה-NBA שמה עליו את הז`יטונים והיא מקבלת בחזרה את אחד הסיפורים הכי חמים בשבועות האחרונים בליגה ובכלל בעונה הזאת, עם כדורסל אדיר ומספרים שאמריקאים אוהבים (יש הבדל גדול בין 5/10/30 ל-4/9/29...). והבוז הצורם שדני ספג מאוהדי הספרס ככל שהמשחק התקדם – רק מחזק את המעמד שלו.

לא רק אבדיה שם את הכדורסל הישראלי על המפה, אלא גם אתם, כל אחד ואחת מכם שדוחפים אותו ברשתות. "האוהדים הישראלים מדהימים", אמר לי אחד מאנשי המדיה של הטרייל בלייזרס, "הפוסטים על דני תמיד מקבלים המון לייקים ותגובות. יש לו גב מטורף, הוא מרגיש את זה וגם אנחנו". 

 



 

3 נקודות לסיום:
1. ויקטור וומבניאמה. אם דני הגיע ל-30 נקודות בהליכה, אז וומבי הגיע ל-35 בזחילה. דומיננטיות בצבע, 5 מ-6 משלוש, משנה זריקות ומסיים רק עם שתי חסימות מהסיבה הפשוטה ששחקנים לא זורקים מולו, חוויית צפייה שאסור לפספס. ועם כל זאת, סיים עם מדד פלוס מינוס 4+, בזמן שהמחליף שלו לוק קורנט היה עם 14+ ב-9 דקות. אין לפורטלנד טיפת סיכוי אם היא מפסידה גם את הדקות בלי וומבי על הפרקט. 

2. דני חייב עזרה. פורטלנד גירדה ניצחון בפיניקס עם 17 שלשות ב-36%. הפעם היא סיימה עם 10 ב-26% - ועם אחוזים כאלה הסדרה הזו עוד תיגמר בסוויפ. דונובן קלינגן (4 נקודות ו-7 ריבאונדים) וטומאני קמארה (8 נקודות ב-2 מ-5 משלוש) חייבים להיות הרבה יותר משמעותיים, וג`רו הולידיי, שסיים עם יחס אסיסטים/איבודים נהדר של 1:11, לא יכול להסתפק ב-9 נקודות ו-1 מ-7 משלוש. בלי 20+ נקודות שלו, כפי שקרה נגד הסאנס, לבלייזרס יהיה קשה מאוד לנצח.

3. הקהל. היה מרגש לראות אפילו בסן אנטוניו ישראלים, כולל כמה שפגשתי שטסו במיוחד מהארץ יום קודם לכן. לא היו דגלי ישראל כי האבטחה אסרה (דגלים בכלל), אבל מדהים לראות את דני באמת לעולם לא צועד לבד. ומדהים לראות איך הוא מחבר בין עם שלם ונותן לנו כל כך הרבה גאווה ונחת, במיוחד בתקופה הזו וביום הזה. ומילה על אוהדי הספרס: הצגה. הדבר הכי דומה לאירופה שחוויתי ב-NBA. לא רק צועקים "דיפנס", "גו ספרס גו" או "MVP", אלא באמת שרים למנגינות שאנחנו מכירים מהאצטדיונים שלנו. ציון 10/10 לחולצות הצבעוניות ביציעים (אחד האוהדים המקומיים ביקש שאספר בכתבה הזו שבעבר הקהל בסן אנטוניו לא היה מחויב כמו היום ולא לבש באופן אחיד את החולצות), האולטראס שוומבי הקים הוא התחלה של מהפכה תרבותית, והמועדון הזה, למי שהתגעגע, לא הולך לרדת מהצמרת של הליגה בשנים הקרובות והלא קרובות.