הגיע הזמן להסתכל במראה. מיציץ` (GETTY) (צילום: ספורט 5)
הגיע הזמן להסתכל במראה. מיציץ` (GETTY) | צילום: ספורט 5
כמה גולים שווה היום כריסטיאנו רונאלדו במצבו בליגה הישראלית? מצד אחד זה ברור שהוא בגילו למרות כל המאמצים שהוא עושה לשמור על כשירות הולך ויורד במדדים ומצד שני זו הליגה הישראלית. במסלול שכל שחקן ענק עובר יש פרבולה הגיונית ולא רק קו לינארי של התקדמות - כוכבי ספורט אינם דומים לכוכבי קולנוע או מוזיקה, יש מעליהם שעון חול ותנועה ברורה של התפתחות הקריירה, עליה ועליה עד להגעה לפריים ומשם ירידה. כמו לברון, או רונאלדו, או מסי.

אבל לא אצל כולם זה ככה. כשאייל ברקוביץ׳ חזר לארץ, הוא ציפה שהירידה מרמת הקושי באירופה לרמת הקושי בישראל תהיה בהלימה לירידה באיכות שלו כשחקן. אם ברקו כשחקן בשיאו היה 100 וזה היה טוב לפרמיירליג, אז עכשיו הוא 70-80 וזה יספיק לליגה הישראלית.
היורוליג קשוח יותר. מיציץ` (GETTY) (צילום: ספורט 5)
היורוליג קשוח יותר. מיציץ` (GETTY) | צילום: ספורט 5
כשרואים את הדוקו שעשה על השנה האחרונה שלו במכבי, רואים אותו מתראיין בזמן אמת ומספק למראיין הצצה לתפישת העולם הזו - ברקוביץ` האשים את בניית הסגל במכבי. לשיטתו אם היו מביאים אז כנפיים מהירות, חלוץ מתאים וצמד קשרים שבאים לעבוד ולחפות עליו הגנתית, הוא היה יכול להיות ברקוביץ׳ של הפרמייר ליג רק פה בישראל. הוא רצה שזה יהיה במכבי חיפה אבל היה זה סיפור אחר.

ברקוביץ` האשים את מי שבנה את הסגל, שבמקום לבנות סגל נכון לברקוביץ, עשה טעויות והעמיס שחקנים על העמדה שלו במקום לחזק את המסביב - זה נכון בהקשר של הגלקטיקוס, היו שם הרבה טעויות. אבל במבחן היסטורי, אם שואלים אותי, גם אם היה נוחת למכבי של קרויף וזהבי הוא היה כישלון. אולי זה היה כישלון פחות מהדהד, אבל זה לא היה עובד. ברקוביץ שחזר לארץ לא היה יכול להיות אייל ברקוביץ׳, לא פיזית ולא מנטלית.

בצד של הכדורסל, וסיליה מיציץ` אפילו לא התיימר להחליף את רמת הקושי. היורוליג שעזב לפני שלוש שנים הפך להיות קשוח יותר, במקום 16 קבוצות כבר יש 20, כמות השבועות הכפולים גדלה פי 2 ובקבוצה שמשחקת את רוב המשחקים באירופה מחוץ לישראל זה אתגר קשוח עוד יותר.
הוא לא החליף את המפעל שבו כיכב במפעל פשוט יותר, הוא פשוט האמין שבמקום להיות השחקן הכי טוב במפעל הוא יהיה ״רק״, נגיד אחד הטובים.אמונה זה חשוב, בלי האמונה אתמול פרטיזן לא בועטת ככה בהפועל אחרי המחצית הראשונה. אבל לצערי את מחיר האמונה והביטחון העצמי משלמת הפועל ת״א ואני מה לעשות, לא גדלתי כאוהד ואסה.

האירוע שנקרא וסיליה מיציץ` כוכב העל נגמר, הוא לא יחזור. כמו בטרנד של 2016 וסיליה המבוגר יכול להסתכל בתמונות של פעם בגאווה ולהבין שהאדם שהוא רואה בתמונות כבר לא קיים, נוסטלגיה איננה תכנית עבודה. בסוף אותה שנה, ברקוביץ` פרש מכדורגל, אבל אני לא חושב שמיציץ` צריך לפרוש מהכדורסל כולו, רק לפרוש מהרעיון שהוא כוכב כדורסל ענק. זה כן, פה הוא כבר פרש. הוא יכול להיות שחקן רוטציה שולי, אני לא בטוח שהוא ירצה, אבל כסף עושה כל מיני דברים, הוא יכול ללכת להוביל קבוצה במפעל נוח יותר.

שחקנים גדולים באמת יודעים להכיר בתהליך ולתכנן את השנים האחרונות בדרך שתיזכר להרבה שנים. יש המון אוהדי כדורסל שזוכרים את הפיינל פורים של מיציץ` - אבל אם זה יימשך, יהיו יותר אוהדי כדורסל שייזכרו את הגרסא הדהויה שלו שמנסה באולם ללא קהל לקלוע משלוש בזמן שהיא מאבדת יתרון עצום.