1.השבוע מלאו 44 שנה למשפטו האלמותי של ארל וויליאמס: "NOBODY FUCKS WITH MACCABI IN THE YAD". זה היה בסיום משחק דרמטי ביד אליהו הישן מול סקוויב קאנטו שתסיים כאלופה באותה עונה. האיטלקים הובילו במחצית 33:49 ורלף קליין ז"ל שלח את ג`ק צימרמן למגרש כדי שיטווח מבחוץ ויאפשר לוויליאמס מרחב פעולה בצבע.
בסיום, עם קצת עזרה מהזברות, זה נגמר ב-86:87 למכבי ורק שנה לאחר מכן קטעה מילאנו של דינו מנגין ומייק דאנטוני רצף של שש שנים ללא הפסד בהיכל. אתמול רשמה מכבי נצחון רביעי מאז שמשחקי היורוליג חזרו לישראל (ומתי פיב"א תחזיר את המשחקים?) וחיקתה את מה שעשתה ב-1991 כשניצחה את כל ארבעת המשחקים בחזרה ממלחמת המפרץ. כל הנוכחים במנורה אתמול טענו שהאנרגיות מהקהל עושות את ההבדל מההפסדים המרגיזים בדקה האחרונה בבלגרד לבוז המחריש אוזניים שגרם לשחקני ולנסיה, ז`לגיריס ופאו להחטיא שלשות פנויות לנצחון.
2. זה היה משחק קשה לצפייה (אבל ניתן להבין כי מדובר במשחק שני בשבוע כפול). פעם קראו לזה כדורסל שלילי במסווה של כדורסל טקטי. גם באשמת צוות השיפוט שמשך את הרבע האחרון למשך 45 דקות (!) רבבת צופים לא הגיעה להיכל לראות דיונים אינסופיים ליד המזכירות שבוע שני ברציפות. מכבי קיבלה את פנאתינייקוס על מגש. בלי הדומיננטיות של קנדריק נאן, היכולת הרבגונית של צ`די אוסמן (שאולי קיבל הוראה מארדואן לשבות) והכוח של מתיאס לסור פנאתינייקוס נראתה מוגבלת.
אמנם גם מכבי חסרה את ווקר ושלשות הקלאץ` של ג`ונדי אבל בלי נאן פאו היתה קבוצה של פליי אין במקרה הטוב ואתמול גם מזה היתה רחוקה. טי ג`יי שורטס יצא מהנפתלין של עתמאן אבל רחוק מימיו בפריז שם עשה ככל יכולתו והמטיר לפעמים איזו שלשה. עודד קטש החליט לשים עליו את בריסט רוב הזמן, גם בהתחשב בבעיית העבירות של קלארק. הפורוורד חיכה לו על קו העונשין כדי לפתות אותו להשליך בעקמומיות את השלשות שלו. בנוסף בפיק אנד רול של שורטס היה ניתן להחליף ללא חשש מיס מאצ` בצבע. מצד שני זה הפך את מכבי למאוד אנמית. בריסט לא היה ולא יהיה בונזי קולסון וגם שאר הזרים לא היו חגיגה גדולה.
3. זה מביא אותנו לנעלם הגדול של מכבי בתקופה האחרונה ובכלל בעונה, העונה לשם ג`יילן הורד. השחקן הראשון שהוחתם בקיץ על חוזה של שבע ספרות בדולרים. הורד סיים אתמול עם ארבע נקודות וגם בהגנה היה רחוק מלהרשים. יחד עם חבריו, הוא אפשר 17 ריבאונדים בהתקפה ליוונים (שיא עונתי) שמורידים 10.5 בממוצע.
בעונה שעברה הורד היה שחקן הפיק אנד רול שמתגלגל פנימה ועף להטבעות במסירות של תמיר בלאט. השנה הוא נאלץ לצפות ברומן סורקין שלעיתים מקבל את ההחלטות מקו העונשין (שורט רול) ולאחרונה משחק יותר בפיק אנד פופ, בו סורקין יוצא החוצה אחרי החסימה לזרוק שלשות או לחדור על גבוהים כבדים. במקרה כזה הורד הולך לאיבוד בין העמדות כאשר הוא נאלץ לראות את סנטוס ולעיתים ליף משלימים את סורקין התקפית בצורה טובה יותר.
4. אז מי אמר שישראלים לא יכולים להוביל קבוצה לנצחון ביורוליג? אולי בצד האדום של העיר. סורקין שנשכח על הספסל לדקות רבות מדי במחצית השנייה ובעיקר תמיר בלאט בחמש שלשות, השוואת שיא אישי ביורוליג, היו האחראים על הנצחון בצהוב. בלאט עבר תקופה לא פשוטה בה נסדק מעמדו אבל לא הפסיק לעבוד קשה.
הוא הוצא מהחמישיה לטובת קלארק והואשם בהתפרקות במחצית השנייה במדריד כאשר איבד כדורים ולחגיגה של פורנייה השבוע עליו באתונה. לא ברור אם "הגישושים" של ראשי המועדון עם ים מדר הובילו אותו אתמול למשחק אסרטיבי אבל משחק ההתקפה היפה של מכבי לעיתים נובע מהיכולת שלו לקרוא היטב את ההגנה להבדיל מלונדברג שאינו זקוק לחסימה כדי לייצר נקודות אבל מפעיל פחות את האחרים וסיים עם אפס אסיסטים, או להבדיל מקלארק. אמנם האמריקאי משתפר, אך אי אפשר לסמוך על קבלת ההחלטות שלו בסיום משחקים.
5. "זה לא כדורסל. לא יכול להיות שיקללו אותי 40 דקות", התבכייו ארגין עתמאן בסיום. הגמל לא רואה את דבשתו. הדמות הכי שנואה באולמות הכדורסל באירופה, מי שאינו בוחל באמצעים לשנות מומנטום עם גליצ`ים למגרש לכיוון השופטים כדי לעצור מתפרצות ומניף את אגרופיו בהתרסה בכל מקום כמעט (כמו בברצלונה ופיראוס למשל) בצעקות "אני האלוף" שוב ניסה אתמול לעשות "פיליבסטר" ברבע האחרון כדי למנוע ממכבי לרוץ. אין חולק על כך שעתמאן מנהל משחק משובח ובעל חושים חדים אולם נראה לאחרונה שהוא איבד את כוכביו.
אתמול סדרת החינוך עברה משורט לסלוקאס (רק 11 דקות!). בקצב הזה מדברים ביבשת על כך שאם הוא לא יביא תואר השנה לירוקים, במיוחד בשנה בה פנאתינייקוס מארחת את הפיינל פור, אז אפשר להתכונן לקאמבק הגדול: ז`ליקו אוברדוביץ` יסיים את הקריירה הגדולה שלו במקום בו הוא מתקבל כמלך, אפילו יותר מאשר בבלגרד.
שבת שלום.
