הזוג המוזר - עודד קטש ולוני ווקר
עם הכניסה לעונה הזו היה ברור שכדי להצליח קטש יהיה חייב למצוא את הדרך להוציא את הטוב ביותר מהכוכב החדש שלו, לוני ווקר. מי שהגיע ארצה בתגובה לקיץ הנוצץ של הפועל תל אביב נחת עם מוניטין ברור - על הכישרון שלו אין עוררין, ביכולות שלו אי אפשר לפקפק ומהביטחון שלו בעצמו לא ניתן שלא להתרשם. אבל לוני ווקר הוא מפלצת, ובמפלצות קשה מאוד לשלוט. על פני ווקר וקטש עומדים בשני צדדים מנוגדים על סקאלת הכדורסל, ולמרות זאת - הם הפכו לזוג המוזר של העונה, במובן החיובי ביותר. לוני ווקר הוא לוני ווקר, היסודות שלו לא ישתנו, אבל לאחר שעלה לרכבת ההרים המשוגעת לצד מאמנו - נראה שמשהו בכל זאת נראה אחרת.
ווקר, בדומה לווייד בולדווין שהתקשה מאוד לפתח קשרים טובים עם מאמניו לפני שפגש בקטש, הפך לאוהד הכי גדול של המאמן שלו בתוך חצי העונה שלו במכבי. "קטש הוא המנהיג שלנו", סיפר לפני כשלושה שבועות, "אני לא ארצה אף מאמן אחר. קטש הוא אחד המאמנים היחידים שבאמת רצו בטובתי ואהבו אותי, אחד הטובים שהיו לי, אני בר מזל שיש לי מאמן שמחבק אותי ועושה אותי טוב יותר". ווקר מרבה להרעיף מילים חמות על קטש, אבל בדרך לשם הוא לא נהנה מחיים קלים. הסקורר מצא את עצמו מיובש על הספסל לאורך כמעט כל דקות ההכרעה בהפסד לפנרבחצ`ה וגם במהלך כל דקות הקלאץ` בניצחון הדחוק על באסקוניה שהגיע אחריו. זה כמובן לא נגמר כאן, ומספר ימים לאחר מכן הוא גם ישב על הספסל לאורך כל 40 הדקות במשחק נגד וירטוס בולוניה במה שקטש ייחס ל"החלטת מאמן".
דווקא כשנראה היה שיתכן שהיחסים בין השניים מתקרבים להתרסקות, ווקר יצא החוצה ודיבר בכל הזדמנות שרק הייתה לו על מנת להבהיר - לא היו דברים מעולם. את ההוכחה המושלמת לכך הוא סיפק על המגרש, עם רצף משחקים משוגע במהלכו העלה הילוך והוביל לצד איפה לונדברג לתפנית שהחזירה את הקבוצה לרלוונטיות. גם זה כמובן לא קרה רק בזכותו, קטש עצמו התחיל להתאים את עצמו למה ששחקן כמו ווקר דורש - תרגילים שמופנים אליו, יציאה לקליעה לאחר חסימות מדורגות וחופש להביא את הכישרון שלו לידי ביטוי. כך ווקר הפך מגורם ששואב את כל האוויר בחדר ולא מותיר מקום לחבריו, לדמות שנושאים אליה עיניים - כפי שהיה מצופה מלכתחילה.
מאז שישב על הספסל לאורך כל המשחק נגד וירטוס ווקר נראה כמו שחקן אחר לגמרי - הוא קולע 20.17 נק` למשחק לעומת 13.73 ב-50.59% מהשדה לעומת 35.94%, ועל פי נתוני InStat, הוא עושה את זה ביעילות גבוהה בהרבה עם 1.21 נקודות פר פוזשן לעומת 0.89 לפני כן. ווקר ימדד עד לשארית הקריירה שלו בזכות התרומה ההתקפית, אבל בינתיים גם בצד השני של המגרש הוא מציג שיפור ביחד עם הקבוצה כולה ומחזיק את יריביו על 32.4% בחמשת המשחקים האחרונים לעומת 50.0% לפני כן.
המגמה החיובית של ווקר בהתקפה וגם בהגנה הובילו אותו לנט רייטינג (נתון שמעניק מדד ליעילות הקבוצה בהתקפה ובהגנה בזמן שהשחקן על הפרקט) של 14.44+ בחמשת המשחקים האחרונים לעומת 10.13- לפני כן - עלייה של 24.57 - העלייה הגדולה ביותר בקבוצה בפרק הזמן הזה. בנוסף, בתקופה הזו הוא עומד על מדד פלוס/מינוס של 7.4+ לעומת 6.6- ב-13 המחזורים הראשונים של עונת היורוליג.
קטש נתפס כמאמן שעקב האכילס שלו נמצא בקיבעון שלו, ועם האתגר שווקר הציב בפניו המאמן קיבל הזדמנות להעניק תשובה מושלמת למי שבחר לבקר אותו מהזווית הזו, כולל אותי. נהוג לתת לשחקנים שמגיעים לראשונה לאירופה תקופת חסד של שנה - כעת, לאחר שבילה חצי שנה בז`לגיריס במהלך 2024/2025 וחצי שנה במכבי בעונה הנוכחית - ווקר מתחיל להראות ניצוצות ראשונים של התאקלמות לאירופה, ונדמה שאין הרבה מאמנים חוץ מקטש איתם הוא היה יכול לעשות את זה בשלב הזה של הקריירה שלו.
מנהיג בתוך שבוע - איפה לונדברג
גם האופטימיים ביותר לא ציפו שתהליך קליטתו של הגארד הדני יראה כפי שנראה. לונדברג נכנס לקבוצה שבורה לרסיסים ובתוך רגע הפך אותה לקבוצה מתפקדת. מאז שלונדברג הגיע מכבי מחזיקה במאזן 1:5 ביורוליג, בזמן שהגארד הדני השתלט על המושכות ולאחר מספר ימים בישראל הפך למנהיג החבורה האבודה ביגאל אלון. קשה למצוא תקדימים לאירוע בו הצהובים מצרפים במהלך עונה שחקן שממצב את עצמו ככזה שאי אפשר בלעדיו, אבל אחד בכל זאת עוד חקוק בזכרון ולשם כך צריך לחזור לאוקטובר 2011.
אז, לפני 15 שנים, קית` לנגפורד חתם במכבי וזאת על רקע סיום הרומן הראשון עם ג`ורדן פארמר ששב ל-NBA בסיום השביתה בליגה הטובה בעולם. לנגפורד הפך לחתיכה משמעותית במיוחד בדרך לפלייאוף שם נכנע לפנאתינייקוס במשחק החמישי באחת הסדרות הגדולות בהיסטוריה, אבל בפועל גם הוא לא נכנס בסערה כפי שלונדברג עשה ובפועל הפך לחלק הומוגני מהקבוצה כעבור יותר מחודשיים. ללונדברג, לקח בקושי שבוע.
במשך שנים ובמיוחד בפרטיזן בלגרד לונדברג הרגיש כמו שחקן שיכול לתת הרבה יותר ממה שמקבלים ממנו בפועל, ובשבועות האחרונים הוא ככל הנראה מציג את הכדורסל הכי טוב שהראה בכל קריירת היורוליג שלו עד כה. המספרים הבסיסיים אמנם לא מרשימים בצורה יוצאת דופן - 8.3 נקודות לצד 3.3 אסיסטים למשחק, אבל מבחן העין כמובן לא משקר - לונדברג הפך אולי לשחקן הכי חשוב של מכבי, ואת זה גם המספרים המתקדמים מגבים בצורה מוחלטת.
ב-118 דקות המשחק שלו ביורוליג מאז שהצטרף מכבי קלעה 278 נקודות, כך שפר דקה מדובר ב-2.35 נקודות עבור הקבוצה - יותר מכל שחקן אחר במכבי. בנוסף, לונדברג מחזיק במדד פלוס/מינוס גבוה במיוחד של 9.8+ - יותר מכל אחד אחר ויותר מכפול מטי ג`יי ליף שעומד על 4.2+ ונמצא במקום השני. אז לונדברג הפך לגורם קריטי במכבי, אבל בניגוד לשחקנים אחרים הוא עושה את זה בשקט, באחריות, ותוך שהוא מחזיק בנתון יוסג` (נתון המראה את הדומיננטיות ההתקפית של השחקן) של 20.7% בלבד. רק לשם השוואה, ווקר עומד על יוסג` של 30.8%, רומן סורקין על 25.0%, ג`ף דאוטין עם 22.2% וג`ימי קלארק עומד על 21.4%.
לונדברג כופה הרבה פחות מיתר השחקנים המובילים של מכבי, מוריד את הלחץ מהכתפיים של ווקר ונותן לקטש ביטחון שהוא יעשה את ההחלטות הנכונות ביותר בהתקפה - בדיוק מה שהיה חסר לו. אפשר רק לדמיין מה היה קורה לו היה מגיע עוד במהלך הקיץ...
כל מה שלונדברג נותן למכבי עומד בהיפוך מושלם למה שקודמו במשבצת פשוט לא יכול להעניק. ג`ף דאוטין היה אמור להיות זה שהכדור בידיים שלו בתחילת התקפות, וכבר במשחקים הראשונים היה ברור, כנראה גם לצוות המקצועי, שהוא פשוט לא השחקן שהם צריכים אלא עצם בלתי מזוהה. דאוטין יכול להיות שחקן טוב באירופה, אבל הוא כל מה שלא צריך לצידו של ווקר - ולפחות בחצי העונה הראשונה שלו במכבי, הוא פשוט לא מוצא את עצמו.
רגע לפני המשחק הראשון של לונדברג נגד מילאנו לפני קצת יותר מחודש דאוטין נפצע, ובתזמון מושלם שעזר לשחקן הרכש לקבל מקום בלעדי. דאוטין אמנם היה מנהיג הבליץ ברבע אחרון משוגע נגד הפועל תל אביב, בדקות בהן הראה שהוא יכול לייצר נקודות בקצב מפחיד - אבל זה לא מה שנדרש ממנו לעשות בחודשים הראשונים שלו בקבוצה. דאוטין, לצערו, הוא פשוט לא רכז - כך שקשה להאשים אותו בחוסר ההשתלבות, וראוי גם לתהות מה חשבו מקבלי ההחלטות במכבי כשבקיץ בחרו דווקא בו, ולא בלונדברג לצורך העניין.
אם בשנים ב-NBA ובג`י ליג 30.4% ממהלכיו היו בהובלת כדור בפיק אנד רול, במכבי של קטש כמעט חצי ממהלכיו ההתקפיים (48.0%) היו במהלך הזה, ובמהלכם הוא הצליח לייצר רק 0.73 נקודות פר פוזשן. בזמן שדאוטין על המגרש המשחק של מכבי היה מבולגן ואקראי במיוחד, כאשר פר דקת משחק שלו על הפרקט מכבי קלעה 2.13 נקודות - הנתון הנמוך ביותר מבין כל השחקנים של קטש. סביר להניח שגם המאמן הבין שדאוטין לא יעמוד במשימות שניתנות לו כמנהל משחק, ושהוא קיבל עבודה שהוא פשוט לא יכול לבצע - אבל עכשיו לאחר צירופו של לונדברג, יתכן שתפנית בנושא של דאוטין עוד עשויה לקרות.
מוקדם להספיד את דאוטין בצורה מוחלטת, עכשיו כשלונדברג השתלט על עמדת הרכז הבכיר דאוטין יוכל להתפנות למשימות אחרות ובהן יוכל להציג את הכשרון שכן יש לו. כפי שהראה בניצחון נגד הפועל וגם בהפסד הכואב לאולימפיאקוס, דאוטין יודע לייצר נקודות - ולראיה עד כה העונה הוא עומד על 53.3% במהלכי בידוד (מהלכים שמהווים 15.7% מסך מהלכיו ההתקפיים) ו-55.6% במהלכי תפיסה וזריקה (8.8% מסך מהלכיו ההתקפיים), כאשר בשני אלה הוא מחזיק במקום הראשון מבין שחקני הקו האחורי בקבוצה.
אז לונדברג אמנם דורך על המשבצת שהייתה מיועדת לדאוטין, מה שעלול לגרום לתהיות בנוגע לנחיצותו של הגארד הפצוע, אבל לכשיחזור מהפציעה לקטש תהיה הזדמנות ראשונה לשלב אותו במקומות שבהם יוכל להבליט את התכונות החיוביות שלו. דאוטין הוא ללא צל של ספק השחקן המאכזב ביותר בסיבוב הראשון במכבי, אבל בסיבוב השני הוא אמור לקבל הזדמנות הוגנת הרבה יותר להראות את סט היכולות האמיתי שלו.
הוא קיים, והוא טוב - טי ג`יי ליף
עוד לפני ההתעצמות המטורפת של הפועל תל אביב, הקיץ הזה נפתח דווקא עם נוקאאוט צהוב כאשר הגבוה האמריקאי-ישראלי העדיף להגיע למכבי מאשר ליריבה העירונית. כבר אז היה ברור שמדובר בצעד חשוב מבחינה הצהרתית עבור הקבוצה, שקיבלה זכות להתהדר בכך ששחקן המריבה בחר בה ולא הגיע לצד השני של העיר. חצי עונה עברה ועכשיו מעבר לעניין כיפופי הידיים בתל אביב - ההחתמה הזו התבררה כמשמעותית במיוחד גם מבחינה מקצועית.
בעונת הרוקי שלו ביורוליג הפך ליף לאחת התוספות החדשות הבולטות במפעל כולו, ועם מדד ממוצע נאה של 13.5 למשחק הוא נמצא במקום הרביעי מבין כל הרוקיז במדד כאשר מי שמקדימים אותו הם ג`סטין רובינסון מפריז, טריי ליילס מריאל ומקינלי רייט מדובאי. בנוסף, הוא במקום השלישי בטבלת הרוקיז בריבאונד (5.2 למשחק), כאשר כאן מקדימים אותו רק אלאן דוקוסי ומומו פאייה מפריז.
הדינמיות של ליף בהתקפה מאפשרת לו להפוך לבורג משמעותי בהתקפה של עודד קטש. הוא אמנם מוסר 1.1 אסיסטים למשחק, לא נתון גבוה במיוחד, אבל הרבה התקפות עוברות דרכו בזמן שהוא מאבד רק 0.5 כדורים למשחק ונמנע מטעויות. ליף עושה את מה שהוא יודע, לא מנסה להתחכם, קונה את האמון של קטש ובזכות זה גם מקבל לא מעט קרדיט.
היכולת של ליף לקבל את הכדור על קו השלוש, להוריד אותו לפרקט ולסיים בתוך הצבע נותנת לו יתרון מול רוב השומרים שלו, ואת המהלכים האלה הוא מסיים ביעילות אדירה ו-76.9% - הכי הרבה במכבי. בנוסף הוא מסיים מהלכי פיק אנד רול ב-66.7%, מקום שני במכבי ורושם נתון גבוה במיוחד של 1.29 נקודות פר פוזשן - הנתון הטוב ביותר במכבי. גם האופנסיב רייטינג (כמות הנקודות של הקבוצה פר 100 פוזשנים של השחקן) של ליף הוא הטוב ביותר אצל הצהובים, 95.37, ובהגנה הוא מצליח לשמור את יריביו על 42.0% בסך הכל - נתון מרשים מאוד עבור שחקן גבוה שעובד בעיקר מתחת לסל, והטוב ביותר במכבי.
השלב הבא מבחינת ליף הוא להתחיל לצבור ביטחון בזריקות לשלוש. עד כה העונה הוא זורק הכי מעט שלשות מאז שיצא מארה"ב עם 0.5 למשחק וזאת למרות שלאורך כל השנים האחרונות מאז שעזב את אמריקה הוא עומד על 37.9% מרשימים מאוד מעבר לקשת. לליף יש את היכולת להיות איום שצריך לשים אליו לב, וברגע שהשומרים שלו יבינו את זה הם יצאו אליו בצורה יותר אגרסיבית מה שיאפשר לו להעניש בכוח המשמעותי יותר שלו - הורדת כדרור וחדירה אל הצבע. בכל מקרה, לאחר חצי עונה ראשונה באירופה - ליף הוא ההפתעה הנעימה של העונה במכבי ואחת מהפתעות המפעל בכלל.
מכבי נועלת את הסיבוב כשמהשורה התחתונה היא יכולה להיות מעודדת במיוחד. למרות קיץ מבולגן ופתיחת עונה כאוטית במיוחד - היא עדיין במשחק, למרות הכל. הצהובים הצליחו להחזיק מעמד בשבועות הראשונים מחוץ לישראל, וביחד עם השיבה להיכל והחתמת לונדברג הם בנו מומנטום משמעותי. התקופה הטובה הזו עוד תגיע לקיצה בשלב כלשהו, אבל עכשיו בניגוד לפתיחת עונה - מכבי נראית כמו קבוצה, ולא כמו אוסף של יחידים, מה שאולי יאפשר לה להתגבר על משברים.
לקטש יהיה קשה להשיג את הכרטיס לפליי-אין ולפלייאוף אחריו, אבל בהחלט מדובר בעניין אפשרי. צעד שיכול להפוך לקריטי לשם כך ועד לפני כיממה נראה כאפשרי רק בדימיון הוא צירופו של טייריק ג`ונס, במה שיהיה תוספת כוח שלא נראתה כבר מזמן לקבוצה. ג`ונס הוא בדיוק השחקן שחסר לקטש, זה שיהווה מטרייה בצבע, יסיים חזק מעל לסלים בהתקפה ויהיה כתובת ברורה למהלכי פיק אנד רול. אם אכן יגיע להיכל, מכבי תעניק לו במה מושלמת להראות את מה שהוא יודע לעשות והוא מנגד אמור להשלים חמישייה לא רעה בכלל - חמישייה שביום בהיר בהחלט יכולה לראות את הפלייאוף.
איתו או בלעדיו, למכבי יש עוד עונה ארוכה ולשמחתה היא נכנסת לסיבוב השני כשיש לה עוד מה להשיג. הצהובים נשארו על הגלגל בדיוק כשנראה היה שהם הולכים להזרק לאחור, ובחודשים הקרובים הם ינסו להוכיח שעל אף כל הביקורות והקשיים - הם לא הולכים לשום מקום.
