הוא עוד לא הגיע לפלייאוף בקריירה ונמצא רק בעונה השלישית שלו בליגה, אבל ויקטור וומבניאמה כבר משנה כל כך הרבה דברים על המגרש, שמה זה בשבילו לשנות, בלי לקפוץ אפילו סנטימטר או לכדרר אפילו פעם אחת, גם חוק שה-NBA הכניסה לספר שלה לפני שלוש עונות. או כך לפחות סבור טייריס הליברטון.
"אני חושב שחוק 65 המשחקים עומד לעבור התאמות, וסיבה מרכזית לכך היא וומבי", הצהיר בפודקאסט Mind the Game של לברון ג`יימס וסטיב נאש, בינואר האחרון, הליברטון - אחד שיודע משהו על השלכות החוק הזה. לפני שנתיים האלי חזר מוקדם מדי מפציעה, כדי לעמוד במכסת המשחקים המינימלית שרק אם הגעת אליה, אתה יכול לזכות בתארים הגדולים של העונה - כולל MVP, חמישיות העונה ושחקן ההגנה. הביצועים שלו נפגעו, והפציעה חזרה בתזמון גרוע במיוחד, באמצע סדרת גמר אזורית נגד בוסטון. "בשביל אחד כמוהו, לא להיות בדיונים על שחקן ההגנה של העונה, כאשר יש סיכוי די טוב שהוא הולך לזכות בתואר הזה עוד כמה פעמים בקריירה שלו?", תהה הרכז של אינדיאנה.
"אני חושב שחוק 65 המשחקים עומד לעבור התאמות, וסיבה מרכזית לכך היא וומבי", הצהיר בפודקאסט Mind the Game של לברון ג`יימס וסטיב נאש, בינואר האחרון, הליברטון - אחד שיודע משהו על השלכות החוק הזה. לפני שנתיים האלי חזר מוקדם מדי מפציעה, כדי לעמוד במכסת המשחקים המינימלית שרק אם הגעת אליה, אתה יכול לזכות בתארים הגדולים של העונה - כולל MVP, חמישיות העונה ושחקן ההגנה. הביצועים שלו נפגעו, והפציעה חזרה בתזמון גרוע במיוחד, באמצע סדרת גמר אזורית נגד בוסטון. "בשביל אחד כמוהו, לא להיות בדיונים על שחקן ההגנה של העונה, כאשר יש סיכוי די טוב שהוא הולך לזכות בתואר הזה עוד כמה פעמים בקריירה שלו?", תהה הרכז של אינדיאנה.
והחייזר הצרפתי לא לבד. לניקולה יוקיץ` מותר לפספס רק עוד משחק אחד - אם יהיה חולה או פצוע בשני משחקים נוספים עד אמצע אפריל, הלך הסיכוי ל-MVP. לקוואי לנארד, שפעם לא היה משחק בלילות רצופים אבל נמצא בחודשיים-שלושה האחרונים בכושר פנטסטי, מותר להחמיץ עוד שלושה. לשיי גילג`ס אלכסנדר, ה-MVP המכהן, יש עוד חמישה סטרייקים, כמו גם ללוקה דונצ`יץ`. בסך הכל העונה, כ-25 אולסטארס בעבר ובהווה כבר נשארו בחוץ בגלל פציעות. למען ההגינות, סביר להניח שרבים מהם לא היו נכנסים לדיוני חמישיות העונה גם ככה. ועם זאת, שלושה שמות ענקיים כבר לא ייכללו בחמישיות הללו: לברון ג`יימס שהיה שם ברצף מאז 2004, לצד סטף קרי ויאניס אנטטוקומפו שזכו ביחד ב-4 תארי MVP ו-5 אליפויות. ובקרוב, עוד אחד שקרוב במיוחד ללבנו עלול להצטרף לרשימה.
"זה כבר לא סטטיסטיקה", הטיח אסי כהן, בדמותו המופתית של שאולי, ברופאה שישבה מולו ב"ארץ נהדרת" השבוע לפני 6 שנים, "עכשיו זה הגיע אליי, עכשיו זה אכפת לי!". ובכן, רוב אוהדי ה-NBA המזדמנים שהתמקדו בעיקר בדני אבדיה ופחות שמו לב למה שקורה בליגה, גילו לאחרונה את החוק החדש. אבדיה, אם לא ישחק הלילה בממפיס, יחמיץ בכך את משחקו ה-16 העונה. רשמית הוא שותף גם נגד פניקס לפני כשבוע, אבל מכיוון שהוא יצא אחרי דקה אחת בגלל הכאבים הטורדניים בגב, המשחק הזה לא נחשב לו בספירה (מתוך 65 המשחקים, לשחקן מותר לקבל בשלושה בין 15-19 דקות). במלים אחרות: עוד שני משחקים בחוץ - ואבדיה לא יוכל לקחת את תואר השחקן המשתפר של העונה, שם הוא נחשב כאחד הפייבוריטים, ולא יוכל להיבחר לאחת מחמישיות העונה, עוד הישג שבעיני רבים היה ראוי לו.
אבדיה שותף בכל 40 המשחקים הראשונים של העונה, והזמינות התמידית שלו עבור קבוצתו, שסבלה באותה עת מפציעות רבות של שחקני מפתח, היתה אחת הסיבות שהוא נבחר לאולסטאר לראשונה בקריירה. ייתכן שגם תאונת הדרכים שעבר השפיעה, אבל מאז שנחת רע נגד הניקס ותפס את הגב, הוא שותף רק ב-8 מתוך 23 משחקים, כשכאמור, אחד מהם לא נחשב. כשהוא ירד נגד הסאנס, בבלייזרס הבינו שהם נמצאים בסיטואציה ייחודית. מצד אחד, מתוך חמש הקבוצות שמתחתם בטבלה, ארבע כבר באווירת סוף עונה ורק ניו אורלינס, שבחירת הדראפט שלה עלולה לעבור לאטלנטה, עוד מנסה לנצח אבל רחוקה מהבלייזרס. כך שהמקום בפליי-אין, מעשית, די מובטח, ואפשר לתת לאבדיה לנוח ולהחלים. מצד שני, ככה לגזול לו את החלום לזכות בהישג אישי, שבהמשך גם יוכל להיות שווה עבורו לא מעט כסף? לדילמה הזו עוד נחזור.
החוק, במקור, הגיע כתגובת נגד לאחת התופעות המרגיזות בליגה: ניהול עומסים, או Load Management בלעז. טקטיקה בה נקטו תחילה סן אנטוניו ומאמנה גרג פופוביץ` במטרה לשמור על בריאותם של כוכביהם המבוגרים, טים דאנקן, מאנו ג`ינובילי וטוני פארקר, גם על חשבון אוהדים שקנו כרטיס כדי לראות אותם - וכזו שלאחר מכן אומצה גם על ידי חניכו של פופוביץ`, סטיב קר, עם כוכבי גולדן סטייט, וכך גם עם שחקנים אחרים כמו דונצ`יץ`. אוהדים שהגיעו עם שלטי "טסתי 4,589 קילומטר כדי לראות את שחקן X" צולמו כאשר אותו שחקן יושב על אזרחי, ויום לאחר מכן חוזר לשחק כאילו כלום לא קרה. זה נראה רע והזיק גם לבעלי זכויות השידור ערב החתימה על הסכם שידורים חדש, אז הליגה קבעה שמי שלא מגיע ל-65 משחקים לא יוכל לקחת את רוב התארים האישיים, ופתאום ה-Load Management כמעט נעלם.
פופוביץ` כבר עבר לתפקיד El Jefe (הבוס) בספרס, קר מסיים חוזה בווריורס ולא ברור אם יתחשק לו להמשיך, וקבוצות נוקטות כיום בגישה שונה: את ה-Load Management מחליפה הגבלת דקות בתוך משחק. וומבניאמה, אחרי שחזר לשחק בדצמבר, לא הגיע ל-30 דקות ב-15 משחקיו הראשונים, ולא מדורג אפילו בין 100 הראשונים בליגה בממוצע דקות לערב. ניקולה יוקיץ`, שרשם קצת פחות מ-35 דקות למשחק לפני פציעת הברך הרצינית הראשונה בקריירה שלו, נשמר על פחות מ-30 דקות בשני משחקיו הראשונים, וגם במשחקים שאחרי הדקות שלו עלו מאוד בהדרגה. כיום הנאגטס, שגם סובלים מחוסר בשחקני פנים וגם נאבקים על מיקום בפלייאוף, מעמיסים על יוקיץ` כ-35.3 דקות למשחק מאז תחילת פברואר, ומקווים שהוא יחזיק מעמד.
כל אלה שיקטרו על כך שהשחקנים של היום הרבה יותר רכים באופיים ובגופם מוזמנים להמשיך לקטר - אבל לא רק האנושות עברה אבולוציה ב-30 השנים האחרונות אלא, מה לעשות, גם הכדורסל. במשחק כיום יש הרבה יותר שינויי כיוון, נסיונות חדירה, ריצות דרך חסימות והתקפות באופן כללי, בהשוואה לכדורסל הסטטי ששוחק בליגה בשנות ה-90. התוצאה היא כמות לא פרופורציונלית של פציעות `רקמות רכות` כמו ההמסטרינג, השוק והתאומים, שגרמה גם להיעדרויות הארוכות ביותר של שחקנים כמו דונצ`יץ`, וומבי, יאניס או אוסטין ריבס. בקבוצות מודעים לכך, משתמשים בטכנולוגיות לניטור פציעות, ושוחקים הרבה פחות את הכוכבים.
טייריס מקסי מפילדלפיה מוביל העונה את הליגה עם 38.5 דקות למשחק, כאשר רק שניים נוספים - אמן תומפסון וקווין דוראנט - עוברים את ה-36; אבדיה בדצמבר, אגב, שותף 36.7 דקות לערב, מה שהוביל לעומס הגדול עליו. אם היינו עכשיו ב-2005/06, עשרים שנה אחורה, מקסי היה מדורג 23 בליגה בלבד בדקות - אי שם בין דוויין ווייד לג`ייסון ריצ`רדסון. רק עשרה שחקנים מקבלים 35 דקות ומעלה, לעומת 33 כאלה לפני 12 עונות, 42 לפני 16, ולא פחות מ-55 שחקנים כאלה לפני עשרים שנה. מצד שני כמות הכישרון בליגה הלכה ועלתה, ויש הרבה יותר שחקנים שאפשר לסמוך עליהם עם דקות משמעותיות: כמות השחקנים שמקבלים בין 20 ל-30 דקות בערב, באותו מספר קבוצות, הוכפלה ויותר מכך - מ-62 שחקנים כאלה לפני עשרים שנים, ל-125 כאלה השנה, מהם ארבעה שחקנים שהתחילו את העונה על חוזה דו-כיווני, כולל סידי סיסוקו וקיילב לאב בפורטלנד.
המגמה הזו כנראה רק תלך ותתחזק. קבוצות משקיעות יותר בסקאוטינג ובפיתוח, כדי שיוכלו להרחיב את הרוטציות, לא להתרסק בגלל פציעות לשחקני מפתח, ולהגיע לפלייאוף עם כוכבים כשירים וספסל עמוק. "בליגה של היום, אם אין לך שחקנים 10-11 ברוטציה שאתה יכול לסמוך עליהם, אתה פשוט מסכן את עצמך", אמר בשבוע שעבר דייויד אדלמן, מאמן הנאגטס. "הליגה משוחקת מהר יותר", הוסיף ג`ו מאזולה, מאמן בוסטון, לאחר ששיחק ללא ג`יילן בראון ונמיאש קייטה ועדיין ניצח ב-27 הפרש בחוץ סגל בריא של מילווקי. "זו אחת הסיבות לכך שחלוקת דקות ל-11-12 שחקנים בערב, בלי מדיניות חילופים אחידה, באופן שמשאיר שחקנים טריים, זה ענק עבורנו. אנחנו בודקים כל לילה מי הכי טרי מבחינה פיזית ומנטלית, ויכול לתרום לנו". בקצב המשחק של היום, פציעות הן כבר לא סיכון - הן כמעט ודאות סטטיסטית.
כן, גם על חשבון השחקן המשתפר
וכך, גם חוק 65 המשחקים לא פותר את הבעיה. "החוק הזה לא נועד לאנשים כמו יוקיץ` ושיי", אמר אדלמן לאחר משחק בין הנאגטס שלו לת`נדר, "הם מאלה שרוצים לשחק בכל משחק". אבל החוק הזה כן גורם לכך ששחקנים יחזרו לפעמים מוקדם מדי, או כשהם עדיין לא כשירים ב-100%. אין כאן עניין של חוסר כבוד כלפי האוהדים, אלא רק הצורך לשמור על הגוף, כדי להתחרות ביותר פלייאופים ולהאריך את הקריירה. כאשר כוכב העבר סקוטי פיפן מתח לפני כחודשיים ביקורת על שחקנים ש`רוצים לשחק רק 50-55 משחקים אבל להרוויח על 82, את האנשים הרלוונטיים לטיעון הזה אפשר לספור אולי על כף יד אחת - ואפילו זאיון וויליאמסון, שיכול היה ליפול תחת הקטגוריה הזו, רשם העונה שיא קריירה כששותף ב-35 משחקים רצופים. הבעיה העיקרית? בכדורסל של היום, גם עם השיפור בטיסות, ברפואה ובתנאי השחקנים, 82 משחקים הם כנראה יותר מדי.
"דרך אחת לפתור את עניין הפציעות היא להאריך את העונה על חשבון הקיץ; מצד אחד ייווצרו יותר מרווחים בין משחקים, אבל מצד שני, הם יאבדו חלק ממנוחת הקיץ", אומר לנו פיזיותרפיסט הספורט יונתן קריא. "כשלוח המשחקים דחוס יותר וזמני ההתאוששות מתקצרים, רואים עלייה בשכיחות של פציעות - למשל בעונת הקורונה המלאה הראשונה, שהיתה דחוסה מאוד, נרשמה עלייה של 42% בשיעור הפציעות לעומת עונה רגילה. אופציה שנייה היא לעשות הכל כדי להפחית משחקי בק-טו-בק - אי-השתתפות במשחקים בלילות רצופים, על פי מודלים מסוימים, מפחיתה את ההסתברות לפציעה ב-16%. הפיתרון הכי נקי מבחינה פיזיולוגית? פשוט הפחתת כמות המשחקים בעונה. גם יהיו יותר ימי מנוחה בין משחקים בלי לקצר את המנוחה בקיץ, וגם העומס המצטבר יופחת".
ואם לא מקצרים את העונה, כי חוזי שידור וכי 82 הוא מספר ברזל? תבטלו את החוק, או לפחות תנמיכו את הרף. 75% מהעונה זה בערך 61 משחקים, שני שליש מהעונה הם כ-56 משחקים. ואולי רף מסוים וגבוה יוצב עבור ה-MVP, אבל חמישיות העונה, שיספרו מי היו 15 השחקנים הטובים ביותר, יצריכו עמידה ברף נמוך יותר. נכון שזמינות היא חלק קריטי בתרומה של שחקן, אבל האם 64 משחקים של שיי או 62 של יוקיץ`, תיאורטית, כל כך שונים מאשר 67 של וומבניאמה? "אני חושב שצריך להיפטר מהחוק הזה לגמרי", אמר שחקן העבר ופרשן אמזון פריים כיום, בלייק גריפין, ב-Up and Adams show, "תנו לבוחרי ה-MVP להחליט. אם הם יחשבו ששחקן החמיץ יותר מדי משחקים - הם יכולים לקחת את זה בחשבון בעצמם".
ומה לגבי דילמת אבדיה? בעיניי, התשובה ברורה: הבריאות מעל הכל. תואר אישי לכוכב, אהוב ומוערך ככל שיהיה, צריך להימצא ברשימת היעדים העונתיים מתחת למטרות קבוצתיות. סתם מהראש, נסו להיזכר מי זכה בעונה שעברה בתואר השחקן המשתפר (כדי שלא תצטרכו לחפש: דייסון דניאלס). הבלייזרס, נכון לעכשיו, צריכים את אבדיה כשיר למפגש מול סטף קרי ודריימונד גרין ו/או קוואי לנארד ודריוס גארלנד בפליי-אין הקרוב, וכל ההחלטות שמתקבלות מעכשיו עד אפריל צריכות להוביל לשם. נכון שאי-בחירה לחמישיות העונה גם יכולה לעלות לאבדיה כסף, אבל אם הוא ימשיך להשתפר, ואיתו גם צעירי הבלייזרס - אין סיבה שהוא לא יהיה אולסטאר ויתחרה על מקום בחמישיות העונה שנים קדימה. חוק ה-65 פשוט הרבה פחות רלוונטי בעידן בו הכוכבים - מיוקיץ` ושיי, דרך וומבי עד אבדיה - באמת רוצים לשחק בכל ערב, ואם הם לא עולים על הפרקט, זה רק כי הם באמת לא מסוגלים.
וכך, גם חוק 65 המשחקים לא פותר את הבעיה. "החוק הזה לא נועד לאנשים כמו יוקיץ` ושיי", אמר אדלמן לאחר משחק בין הנאגטס שלו לת`נדר, "הם מאלה שרוצים לשחק בכל משחק". אבל החוק הזה כן גורם לכך ששחקנים יחזרו לפעמים מוקדם מדי, או כשהם עדיין לא כשירים ב-100%. אין כאן עניין של חוסר כבוד כלפי האוהדים, אלא רק הצורך לשמור על הגוף, כדי להתחרות ביותר פלייאופים ולהאריך את הקריירה. כאשר כוכב העבר סקוטי פיפן מתח לפני כחודשיים ביקורת על שחקנים ש`רוצים לשחק רק 50-55 משחקים אבל להרוויח על 82, את האנשים הרלוונטיים לטיעון הזה אפשר לספור אולי על כף יד אחת - ואפילו זאיון וויליאמסון, שיכול היה ליפול תחת הקטגוריה הזו, רשם העונה שיא קריירה כששותף ב-35 משחקים רצופים. הבעיה העיקרית? בכדורסל של היום, גם עם השיפור בטיסות, ברפואה ובתנאי השחקנים, 82 משחקים הם כנראה יותר מדי.
"דרך אחת לפתור את עניין הפציעות היא להאריך את העונה על חשבון הקיץ; מצד אחד ייווצרו יותר מרווחים בין משחקים, אבל מצד שני, הם יאבדו חלק ממנוחת הקיץ", אומר לנו פיזיותרפיסט הספורט יונתן קריא. "כשלוח המשחקים דחוס יותר וזמני ההתאוששות מתקצרים, רואים עלייה בשכיחות של פציעות - למשל בעונת הקורונה המלאה הראשונה, שהיתה דחוסה מאוד, נרשמה עלייה של 42% בשיעור הפציעות לעומת עונה רגילה. אופציה שנייה היא לעשות הכל כדי להפחית משחקי בק-טו-בק - אי-השתתפות במשחקים בלילות רצופים, על פי מודלים מסוימים, מפחיתה את ההסתברות לפציעה ב-16%. הפיתרון הכי נקי מבחינה פיזיולוגית? פשוט הפחתת כמות המשחקים בעונה. גם יהיו יותר ימי מנוחה בין משחקים בלי לקצר את המנוחה בקיץ, וגם העומס המצטבר יופחת".
ואם לא מקצרים את העונה, כי חוזי שידור וכי 82 הוא מספר ברזל? תבטלו את החוק, או לפחות תנמיכו את הרף. 75% מהעונה זה בערך 61 משחקים, שני שליש מהעונה הם כ-56 משחקים. ואולי רף מסוים וגבוה יוצב עבור ה-MVP, אבל חמישיות העונה, שיספרו מי היו 15 השחקנים הטובים ביותר, יצריכו עמידה ברף נמוך יותר. נכון שזמינות היא חלק קריטי בתרומה של שחקן, אבל האם 64 משחקים של שיי או 62 של יוקיץ`, תיאורטית, כל כך שונים מאשר 67 של וומבניאמה? "אני חושב שצריך להיפטר מהחוק הזה לגמרי", אמר שחקן העבר ופרשן אמזון פריים כיום, בלייק גריפין, ב-Up and Adams show, "תנו לבוחרי ה-MVP להחליט. אם הם יחשבו ששחקן החמיץ יותר מדי משחקים - הם יכולים לקחת את זה בחשבון בעצמם".
ומה לגבי דילמת אבדיה? בעיניי, התשובה ברורה: הבריאות מעל הכל. תואר אישי לכוכב, אהוב ומוערך ככל שיהיה, צריך להימצא ברשימת היעדים העונתיים מתחת למטרות קבוצתיות. סתם מהראש, נסו להיזכר מי זכה בעונה שעברה בתואר השחקן המשתפר (כדי שלא תצטרכו לחפש: דייסון דניאלס). הבלייזרס, נכון לעכשיו, צריכים את אבדיה כשיר למפגש מול סטף קרי ודריימונד גרין ו/או קוואי לנארד ודריוס גארלנד בפליי-אין הקרוב, וכל ההחלטות שמתקבלות מעכשיו עד אפריל צריכות להוביל לשם. נכון שאי-בחירה לחמישיות העונה גם יכולה לעלות לאבדיה כסף, אבל אם הוא ימשיך להשתפר, ואיתו גם צעירי הבלייזרס - אין סיבה שהוא לא יהיה אולסטאר ויתחרה על מקום בחמישיות העונה שנים קדימה. חוק ה-65 פשוט הרבה פחות רלוונטי בעידן בו הכוכבים - מיוקיץ` ושיי, דרך וומבי עד אבדיה - באמת רוצים לשחק בכל ערב, ואם הם לא עולים על הפרקט, זה רק כי הם באמת לא מסוגלים.
