בעיתונות הספורט, עופר ינאי הוא חתיכת אירוע. כל היום בכותרות, קרקס שלם. בעיתונות הכלכלית המצב קצת שונה. עופר ינאי הוא דמות מוכרת, אבל כזו שמגיעה להרבה פחות אייטמים, משמעותית. עם זאת, אחת לתקופה הוא נמצא בכותרות, סכסוך עסקי, רכישה גדולה או פירסום דו״חות.
יש את עופר של הספורט שהוא מאוד רועש ויש את עופר של הביזנס שהוא הרבה יותר מיינסטרים. מי שקורא רק תקשורת כלכלית, מקבל עופר אחד ומי שקורא רק תקשורת ספורט, מקבל עופר אחר.
מי שקורא גם וגם - מבולבל.
יש את עופר של הספורט שהוא מאוד רועש ויש את עופר של הביזנס שהוא הרבה יותר מיינסטרים. מי שקורא רק תקשורת כלכלית, מקבל עופר אחד ומי שקורא רק תקשורת ספורט, מקבל עופר אחר.
מי שקורא גם וגם - מבולבל.
בעולם העסקים עופר עושה עסקאות, רובן נראה לי טובות. פשוט קשה להגיד דברים רעים על חברה בורסאית בהיקף הזה ובשיעור הצמיחה המרשים הזה. נראה שעופר שיודע לזהות עסקה טובה, יודע לחתור לחתימה ויודע לגייס לזה מימון.
תכונות דומות הוא הביא לספורט. הוא הראה כושר גיוס מימוני מרשים, גייס שותפים, מכר מניות, הוא הנחית פה שמות שאנשים לא חשבו ועשה עסקאות טובות לצד עסקאות הרבה פחות טובות (מי אמר מיציץ`? אני).
אבל את המשבר בקהל עופר לא יכול לפתור בעסקה. למרות שהוא מנסה, יש פה משהו שמאוד מטעה אותו, את כל הבעיות בקהל עופר תולה בארגון האוהדים וזה מאוד מאוד מטעה כי ארגון מטבע הדברים בנוי בצורה היררכית, שבה בסופו של דבר אפשר להגיע לישיבה עם הקודקודים ולסגור עסקה.
היום כבר ברור שאם עופר היה יכול, הוא היה מציע את כל מה שהציע בעבר ויותר - עופר לא מפחד מעסקאות גדולות ואם היה מקבל רושם שיש על מה לדבר - היה הולך לזה.
אבל עופר אינו שר החינוך וארגון האוהדים אינו ועד המורים ואנחנו לא ערב ה-1 בספטמבר. הרי כולנו מכירים את הריטואל, צד אחד מאיים וצד שני מתבצר ובסוף בדרך כלל, ב-1 לסטמבר כולם הולכים לבית ספר. לפעמים ב-4 לספטמבר, אבל אני לא זוכר שזה הגיע לפברואר.
תכונות דומות הוא הביא לספורט. הוא הראה כושר גיוס מימוני מרשים, גייס שותפים, מכר מניות, הוא הנחית פה שמות שאנשים לא חשבו ועשה עסקאות טובות לצד עסקאות הרבה פחות טובות (מי אמר מיציץ`? אני).
אבל את המשבר בקהל עופר לא יכול לפתור בעסקה. למרות שהוא מנסה, יש פה משהו שמאוד מטעה אותו, את כל הבעיות בקהל עופר תולה בארגון האוהדים וזה מאוד מאוד מטעה כי ארגון מטבע הדברים בנוי בצורה היררכית, שבה בסופו של דבר אפשר להגיע לישיבה עם הקודקודים ולסגור עסקה.
היום כבר ברור שאם עופר היה יכול, הוא היה מציע את כל מה שהציע בעבר ויותר - עופר לא מפחד מעסקאות גדולות ואם היה מקבל רושם שיש על מה לדבר - היה הולך לזה.
אבל עופר אינו שר החינוך וארגון האוהדים אינו ועד המורים ואנחנו לא ערב ה-1 בספטמבר. הרי כולנו מכירים את הריטואל, צד אחד מאיים וצד שני מתבצר ובסוף בדרך כלל, ב-1 לסטמבר כולם הולכים לבית ספר. לפעמים ב-4 לספטמבר, אבל אני לא זוכר שזה הגיע לפברואר.
המשבר בקהל הוא גדול, הוא מורכב מהרבה דברים, חלקם פתירים כבר מחר, חלק ידרשו עבודה, חלקם להערכתי, לא פתירים. אין עסקה שאפשר לעשות, אין עם מי לגזור קופון, אין שפן שאפשר לשלוף ואין פוסט מבריק שאפשר לכתוב.
זה לא ייגמר בעסקה גדולה, אלא בעבודה קשה, סיזיפית, שתדרוש כן להקשיב לקהל, כן להקשיב לשחקנים, כן להקשיב לתקשורת, כן להקשיב, אבל אין פתרון קסם. אם רוצים פתרון שאינו קסם, אני בעד להתחיל לנצח, בליגה ובאירופה, במשחקים חשובים יותר וחשובים פחות, זה דבר די חשוב בספורט. מלבד זה, אני בעד לקום כל יום ולקבל החלטה אחת יותר טובה מאתמול ולעשות טעות אחת פחות, ככה בקטנה.
לדייק את ההחלטות, להפסיק את ההמצאות, מחירים סבירים, תקשורת טובה עם התקשורת, יותר אנשים מחייכים במשרדים ובאולם הכושר, זה המפתח. אין עסקת ענק שתפתור את הכל, לא עם העירייה, לא מול האוהדים, לא מול האיגוד ולא מול השופטים.
לא תהיה פה הודעה לבורסה שתעיף את המניה ב-100% אלא פשוט אוסף סיזיפי של מהלכים שאולי אם יבוצעו טוב, יהיה לכולם נחת. בעלי הבית יכולים לעשות דברים שהמנהל השכיר לעולם לא יוכל, הם יכולים להיכנס לחדר ולצאת עם עסקה, המנהל השכיר צריך לצאת וללכת לבקש אישור. זה עולם אחר, אבל פה, דווקא למנהל השוטף, היומיומי יש יתרון.
השאלה אם יהיה מי שייתן לדרג הטקטי לעבוד בזמן שהוא מפסיק לחלום על עסקת הקסם.
זה לא ייגמר בעסקה גדולה, אלא בעבודה קשה, סיזיפית, שתדרוש כן להקשיב לקהל, כן להקשיב לשחקנים, כן להקשיב לתקשורת, כן להקשיב, אבל אין פתרון קסם. אם רוצים פתרון שאינו קסם, אני בעד להתחיל לנצח, בליגה ובאירופה, במשחקים חשובים יותר וחשובים פחות, זה דבר די חשוב בספורט. מלבד זה, אני בעד לקום כל יום ולקבל החלטה אחת יותר טובה מאתמול ולעשות טעות אחת פחות, ככה בקטנה.
לדייק את ההחלטות, להפסיק את ההמצאות, מחירים סבירים, תקשורת טובה עם התקשורת, יותר אנשים מחייכים במשרדים ובאולם הכושר, זה המפתח. אין עסקת ענק שתפתור את הכל, לא עם העירייה, לא מול האוהדים, לא מול האיגוד ולא מול השופטים.
לא תהיה פה הודעה לבורסה שתעיף את המניה ב-100% אלא פשוט אוסף סיזיפי של מהלכים שאולי אם יבוצעו טוב, יהיה לכולם נחת. בעלי הבית יכולים לעשות דברים שהמנהל השכיר לעולם לא יוכל, הם יכולים להיכנס לחדר ולצאת עם עסקה, המנהל השכיר צריך לצאת וללכת לבקש אישור. זה עולם אחר, אבל פה, דווקא למנהל השוטף, היומיומי יש יתרון.
השאלה אם יהיה מי שייתן לדרג הטקטי לעבוד בזמן שהוא מפסיק לחלום על עסקת הקסם.
