חלון ההעברות של הקיץ עוד רחוק, אבל כבר עכשיו אפשר לסמן את "שחקן המריבה" הבא. בהתחשב בחוקים הנוכחיים של ליגת העל בכדורסל, בהם יש חמישה זרים שיכולים להירשם במקביל ועשרה שניתן לרשום לאורך העונה, הסיפור הגדול בכדורסל הישראלי הוא מי שלא נחשבים לכאלה.
מאמן הפועל ת"א דימיטריס איטודיס נוהג להגיד, אחרי כמעט כל משחק מול הפועל ירושלים, ש"יש לה זר שנחשב לישראלי" בביקורת על אזרוחו של קאדין קרינגטון. לו יש את תומר גינת וים מדר שנותנים את הטון בליגה. במכבי ת"א יש את רומן סורקין ותמיר בלאט, בהפועל ירושלים, מלבד קרינגטון, את יובל זוסמן. לכל הקלחת הזאת עשוי להצטרף אחד השחקנים הטובים ביותר שנולדו בארץ בשנים האחרונות, אחד עמנואל שארפ.
שארפ יסיים בשנה הקרובה את לימודיו ביוסטון. הגארד של הקוגרס בשנתו הרביעית והאחרונה אחרי ההפסד הכואב בגמר המכללות אשתקד, מועמד לזכייה השנה ונמצא בעונה הטובה בקריירה. בשנה שעברה הדיבורים על ה-NBA נראו כמעט מופרכים, שכן לא הייתה תחזית רצינית שהציבה אותו במקומות האלה. השנה? הסיפור שונה.
התחזית של no ceilings, הגוף המשמעותי היחיד שמדרג בשלב כל כך מוקדם של העונה את הסיבוב השני, הציב אותו במקום ה-34 בתחילת העונה, כשחלומות על הסיבוב הראשון עוד עשויים להפוך למציאות. "הוא קולע באחוז טוב וממעט לאבד", נכתב. "שארפ מודע לחולשות שלו, עומד על שלו בהגנה ולא מפחד ממגע. הוא מעט נמוך לשחקן כנף, אבל הוא שחקן מגוון שיכול לשייף את ההתקפה ולתרום לקבוצת NBA".
האתר "Babcock Hoops" טוען שהוא יכול להגיע ל-NBA, בזמן שגם ביוסטון טענו שהוא שם את ההחטאה ההיא מגמר ה-NCAA הקודם מאחוריו. שארפ, שנולד בתל אביב וגדל בהרצליה עד יום הולדתו ה-13, משחק את הכדורסל השלם ביותר שלו בקריירה. כזה שהוביל לעניין מצד מכבי ת"א, כפי שפרסם אלי סהר בפודקאסט שניים אוחזין בכדור.
לאורך העונה הקודמת שארפ נתפס בתור שחקן חד מימדי, שחקן שיכול לקלוע שלשות ממסירה ולעשות מעט מאוד מעבר. השנה התדמית שלו שונה, בטח בפן ההגנתי. בגובה 1.91 מ` שארפ התחזק, כשכיום הוא שוקל כ-93 ק"ג, ומתופקד מול שחקני הכנף הטובים ביותר של היריבה. אמנם רובם צעירים ממנו בהתחשב בטבעו של כדורסל המכללות, ויש לכך משמעות גדולה, אבל הוא עומד על שלו.
"שארפ מסוגל לשמור על ארבע עמדות", טען מאמנו קלווין סמפסון. "הוא חזק מאוד. הוא יכול לחטוף מכות ולהחזיר. הוא שומר אחד על אחד ברמה גבוהה מאוד, מאוד". שארפ עצמו דיבר מספר פעמים על האינטנסיביות ההגנתית שהפכה לסימן ההיכר של יוסטון, קבוצה שמצאה את עצמה מנצחת למשל 50:69 בשלב מוקדם יותר העונה.
ההגנה של שארפ לא מתאפיינת במספרים יוצאי דופן או בחטיפות, אלא באינטנסיביות. הוא נשאר ממוקד ועומד על שלו במצבים של 1 על 1 ובטח שאחרי חסימות, משהו שלא היה שם בשנה שעברה, והפך למשהו שקבוצות NBA מחפשות.
ההשוואה הטובה ביותר היא אולי קולין גילספי, 1.85 מ` בלבד שהפך לשחקן חמישייה בזכות היכולת שלו לקלוע ולהוציא ליריבות את החשק. גם הוא הגיע ל-NBA בגיל מבוגר, אבל בן ה-26 הצליח להפוך לאחד הסודות הכי פחות שמורים בליגה בזכות משחק עיקש וקליעה ממסירה. האגרסיביות של שארפ, שחקן חזק יותר מכפי שהוא נראה, אולי תהפוך אותו למקבילה של "וילאן ג`וניור", של גילספי.
מעבר לכך, אנחנו רואים התקדמות גדולה בפן ההתקפי. זה מתחיל מהקליעה. שארפ עדיין אחד הקלעים הטובים ביותר בעונת המכללות, אך השנה הוא מגיב בצורה טובה יותר למשחק הקבוצתי של הקוגרס ומצליח לעלות לזריקה אחרי חסימה. זה מתבטא ב-10.9% ממהלכיו לעומת 6.7% אשתקד, כשבמקביל הוא עדיין משתמש בעיקר בזריקה ממסירה בתור הנשק העיקרי שלו. זה כרטיס הביקור שיביא אותו גם ל-NBA, אבל היכולת להוסיף מעט תנועה ולהתרומם אחרי חסימה הופכת אותו לשחקן משמעותי יותר מאחד שעומד וזורק.
במקביל, המשחק שלו התפתח בתוך הקשת. הוא עם 50% ל-2 השנה לעומת 42% אשתקד, כשבמקביל כמות הזריקות שלו ל-2 עלתה מ-3.1 ל-5.2. יחס האסיסטים/איבודים השתפר באופן משמעותי, בצורה יותר גדולה מהשיפור בין כל אחת מהעונות הקודמות של בנו של דרק. ברגע שהוא יכול ליצור לעצמו זריקה גם מתוך הקשת או לחתוך פנימה, יהיה קשה יותר לשמור עליו.
השוואה מעניינת כאן היא אחד הקלעים הטובים בכדורסל המודרני, דאנקן רובינסון. הוא אמנם גבוה משמעותית משארפ (2.03 מ`) וקולע ב-39.8% מדהים לאורך הקריירה, אך התרומה שלו בשנים במיאמי ובעונת הקאמבק בדטרויט לא התבטאה רק בקליעה ממסירה. רובינסון יודע לנוע ולמצוא את עצמו פנוי אחרי חסימות בדרך לשלשה קלה, לעמוד על שלו בהגנה ולעשות את המסירה הנכונה, כשהשנה הוא עם 2.0 אס` על 0.8 איב`.
קליעה הפכה לאחד הדברים החשובים ביותר בכדורסל המודרני, אבל בעידן בו כולם מסוגלים לאיים מהשלוש "קלע טוב" צריך לדעת לעשות יותר. רובינסון הוא דוגמה מצוינת לזה, בשונה למשל ממאט ראיין, 40.2% מהשלוש, שנפלט מה-NBA והפך לנער מגבות בדובאי. שניהם קולעים באחוז טוב, אבל מה שמשנה הוא הפרטים הקטנים. הפרטים שלא היו שם בשנה שעברה.
ייתכן שזה לא היה שם אם הוא היה מצליח להתרומם לזריקה ולנצח את פלורידה אשתקד. שארפ איבד חמש שניות לסיום במצב של 65:63, כששלשה שלו הייתה יכולה להיכנס להיסטוריה ולהביא ליוסטון אליפות ראשונה, מה שהקבוצה של קלייד דרקסלר והאקים אולג`ואן לא הצליחה להשיג בקולג`ים.
"למדתי לא להילחץ מזה", אמר שארפ ליוסטון כרוניקל. "זה קרה, זה לא יעלם. נלמד מזה. צריך להמשיך הלאה". שארפ מצא את עצמו הופך למנהיג לפי הכרוניקל, כשהקבוצה למעשה שינתה את פניה בקיץ האחרון, לשחקן שצריך להשמיע את כולו. שארפ עצמו הודה שהוא מדבר יותר השנה, וזה בדיוק מה שעשוי להוביל אותו ל-NBA.
הליגה מחפשת שחקנים מגוונים וחסרי פחד. כאלה שיכולים להרביץ בהגנה, לקלוע מהשלוש ולתרום גם בדרכים אחרות בהתקפה, לא רק תחנה אחרונה. בהתחשב במבנה הקיים של חוקי השכר, כזה שמעניק לקבוצות מעט אופציות להתפתח, לא מופרך שנראה קונטנדרית הולכת על שחקן מנוסה יותר בסיבוב השני מתוך אמונה שהוא יכול להיות השחקן התשיעי או העשירי בפלייאוף ולא פוטנציאל לא ממומש.
ככל שיתקרב הדראפט נדע בצורה טובה יותר, אבל בהתחשב בקפיצה באחוזים ל-2 ובהתקדמות ההגנתית סביר שיהיה שוק לשארפ. אם לא בדראפט עצמו, אז בליגה בה יש 45 חוזי two-way (חוזה כפול שמאפשר לשחק ב-NBA ובג`י ליג במקביל) ובעצם כ-100 מקומות לרוקיז, למרות שגם שחקנים מנוסים יכולים לחתום על אותו חוזה two-way. גם אם הוא לא יבחר, סביר שנראה אותו משחק לכל הפחות בליגת הקיץ.
לא חסרות דוגמאות לשחקנים מהסוג של שארפ שעושים חיל השנה. כיילב לאב מפורטלנד, 1.91 מ` של קשיחות שנכנס לליגה בגיל 24. גילספי מפניקס, די`אנתוני מלטון בעונת קאמבק בגולדן סטייט אחרי פציעה. דביון מיצ`ל בן ה-27 ממיאמי, חוזה אלבארדו בניו אורלינס. הרשימה ארוכה. כולם שחקני NBA לגיטימיים, כולם נחשבו מעט "קטנים" ולכן נפלו בתחזיות. בשנה שעברה זה נראה כמו מדע בדיוני. השנה? אפשר לדמיין את שארפ ברמות הגבוהות ביותר. גם אם לא יבחר ללכת ל-NBA, סביר שנראה את מכבי והפועל ת"א עושות הכל כדי לצרף אותו בקיץ. זאת ההגדרה של שובר שוויון.
