מאז מהפכת סטף קרי בכדורסל המודרני, הפרש דו ספרתי הפך נון פקטור, וקבוצות שנקלעות לפיגור כזה במהלך משחק יכולות במומנטום קצר של כמה דקות לסגור אותו. אבל יש גם משחקים, כמו יום רע שרואים מהבוקר, שהנרטיב שלהם נקבע כבר ברבע הראשון ומתקבע עד סוף המשחק. כזה היה המשחק של מכבי ת״א בברצלונה אתמול. החמישייה הראשונה (בלאט, לונדברג, הורד, בריסט וסורקין) חפרה את הבור, הסקנד יוניט עם ג׳ימי קלארק, דיברת׳ולמיאו, סנטוס, ליף וריימן העמיקה אותו, ומכבי ת״א הפסידה את המשחק ברבע וחצי הראשונים. כל מה שקרה אחר כך היה מרדף נטול סיכוי.
מי שומר על נוריס?
לא ברור עד איזה רזולוציות הצוות המקצועי של מכבי מעביר לשחקנים את עניין הסקאוטינג האישי של שחקני היריבה, אבל אם הצוות המקצועי ראה את שני המשחקים האחרונים של ברצלונה, הוא בוודאי העביר את ידיעות הזהב על כושר הקליעה של מיילס נוריס בשני המשחקים האחרונים. ואם המידע הועבר ושום דבר לא נעשה, זה עוד יותר מתסכל את הצוות המקצועי, בטח כשעניין הסקאוטינג יושב חזק לשחקנים ברבע הראשון, כשהתדרוכים עוד טריים בראש. ואז מגיע נוריס, שאמנם יש לו ממוצע של 3.2 נקודות עונתי אבל בשני המשחקים שקדמו לאתמול קלע בדו ספרתי עם 7 מ-13 ל3 נקודות, וברבע הראשון תופר 3 שלשות ו-11 נקודות בסך הכל על הראש של מכבי ת״א. הוא לא הוסיף אף נקודה לאחר מכן כי שנגליה, פאנטר, פרובידולה, הרננגומס וסטורנסקי לקחו את המושכות, אבל עם תשומת לב גדולה יותר לנוריס, הרבע הראשון היה נראה אחרת ואז אולי המשחק כולו. אבל זה לא היה רק נוריס. זו הייתה גם האין הגנה של מכבי. ברצלונה קלעה 7 מ-9 לשלוש ברבע הראשון, במשחק מעבר, מריבאונד התקפה מיציאה על חסימות, עד 12:29 למקומיים. הטיפולים ההגנתיים המסורתיים של מכבי, כלומר נטולי רוטציה ורמה נמוכה של הגנת היחיד, נותרו בעינם.
טביעת האצבע של פסקוואל
ואם מכבי חשבה שהרבע הראשון היה קשה, הגיע הרבע השני והראה שתמיד יכול להיות יותר גרוע. אם נוריס הדליק את האש, טוקו שנגליה שרף את הבית. ליף, הורד וסורקין, שלושה חבר׳ה שבדרך כלל מסיימים לא רע בצבע, החטיאו זריקות מתסכלות ממקומות נוחים מול הנוכחות המפוקפקת של הרננגומס, ובצד השני השאירה את טי ג׳יי ליף לגורלו מול מגוון תנועות נאות של שנגליה בלואו פוסט. ברצלונה, שיטתית ומאומנת, הלכה שוב ושוב ללואו פוסט למגוון שחקנים, במגוון גדלים ועמדות, במגוון של תנועות התקפיות, וזה היה אחד המנועים שהניעו את ההתקפה שלה שמכבי ת״א לא הצליחה לעצור. אגב, גם עניין של סקאוטינג ומציאת פתרונות הגנתיים. כשמכבי ניסו להביא שמירה כפולה בלואו פוסט, הכדור יצא לשלשה. כשלא הגיעה שמירה כפולה, השומר נטחן עד דק בצבע. טביעת האצבע של פסקוואל נראית כמעט בכל פוזשן של ברצלונה, וזה קל יותר כשהניסיון נוזל משנגליה, שהוביל אותה עד ל-20:44 מביך ומשתק. באותם רגעים קשים לצהובים, קשה היה שלא לחשוב על מה שקרה מוקדם יותר אתמול, כשטרפאני האיטלקית ביזתה את הכדורסל האירופאי עם תצוגה ממחוזות הביזאר מול הפועל חולון. אבל מכבי היא לא טרפאני, רחוק מכך. וסיום המחצית הראשונה, עם מקבץ שלשות של בלאט ולונדברג הרגיע שהתבזות לא תהיה כאן. אבל בפעם האחרונה שבדקנו, לא להתבזות זו לא מטרה של קבוצת כדורסל כמו מכבי ת״א.
איפה ג׳ימי?
חסרונו של לוני ווקר, עוגן התקפי שמושך המון תשומת לב הגנתית, הוציא מאיזון את ההתקפה של מכבי שנשארה עם הפיק אנד רול של בלאט וסורקין/הורד. זה הצריך את הגארדים האחרים, לונדברג, בלאט וקלארק, לעשות סטפ אפ מבחינת משחק ההתקפה שלהם וליזום יותר. אז בלאט לקח זריקות שהוא אוהב לקחת וקלע 5 מ-7 לשלוש ומברוק על ההגעה לאלף נקודות. ולונדברג הרים 9 שלשות (קלע 4) אבל הוא לא ווקר מבחינת אקספלוסיביות, ולרוב טוב שכך, הוא טוב הרבה יותר כשיש לו סקוררים לידו שהוא יכול להפעיל. אבל אולי ג׳ימי קלארק יכול היה להיות ווקר לעניים? קלארק בוודאי מתוסכל מאיך שהעונה האירופאית שלו התפתחה עד עכשיו. ואתמול זו הייתה הזדמנות עבורו לרכוש לעצמו מעמד מרכזי ברוטציה עד שווקר יחזור. אבל קלארק פיספס את ההזדמנות. זה נגמר עם 1 מ-6 מהשדה, חוסר אוריינטציה בניהול המשחק, 3 איבודים (גם 3 אסיסטים ו-3 חטיפות) ומדד יעילות של מינוס 4, הנמוך בקבוצה.
פשוט וכואב
אם בוב גונן, מאמן יהודי ואגדי שעלה מארה״ב, אימן בעמק יזרעאל, בהולנד ובאוסטריה, ראה את המשחק אתמול, הוא בוודאי התמוגג. פסקוואל שיחק בכמה פוזשנים גירסה מעודכנת של ה״פאסינג גיים״ שלו, שטאנץ התקפי שהיה פופולרי בשנות השמונים ומורכב מחסימות רוחב ועומק, שגונן העלה איתו מארה״ב. כיום, עם חילופים אוטומטיים השטאנץ הזה ניתן לפירוק בקלות, גם עם הטוויסט שפסקוואל הכניס לו. אבל זה סוג היצירתיות שמאמנים זקוקים לו כדי לתת לקבוצות שלהם מגוון כלים שונים ומגוונים כדי לאתגר יריבות. ואכן, גם מכבי הייתה יצירתית בתגובות ההגנתיות שלה, כשכל פעם היא חטפה ממקום אחר, וכל תגובה הגנתית הסתיימה בעונש מיידי. זה לא היה רק על השימוש המאסיבי של ברצלונה בלואו פוסט. גם העבודה עבור פאנטר בחסימות. גם הטיפול בפיק אנד רול שהוביל להנעת כדור סבלנית עד למציאת האיש הנכון. אם העקרונות ההתקפיים של ברצלונה ברורים ומאומנים, העקרונות ההגנתיים של מכבי ת״א או רנדומליים או ברמת ביצוע נמוכה. למשל: חילוף של בלאט על שנגליה בפיק אנד רול, שנגליה תופס עמדה בצבע, מגיעה עזרה כדי לעזור לבלאט להתמודד, שנגליה מוציא כדור לשחקן ממנו הגיע העזרה, ופאנטר קולע שלשה. בלי רוטציה, בלי כיסוי, בלי גיבוי, בלי תקווה, בלי עתיד. כמה פשוט, ככה כואב.
כניעה
המשחק אתמול נערך ללא קהל בגלל טענות המארגנים על דאגות בטיחות ואירועים פוליטיים סביב המשחק. ברצלונה (ומחר גם ריאל מדריד) קבעו שהמשחק מוגדר כ"בעל סיכון גבוה” ולכן יתקיים לקול חריקות הנעליים, לפי המלצת המשטרה והוועדה הממלכתית למאבק באלימות, גזענות וחוסר סובלנות בספורט. ההחלטה נובעת מחשש להפגנות של קואליצית האבטיח, שכוללות קבוצות שמאל ואיסלאם. והחשש הספרדי הזה הוא לא פחות מכניעה למחבלי ההפגנות הללו. אם למשטרה הספרדית היו ביצים, אם ממשלת השמאל הספרדית הייתה פחות אנטי ישראלית ופחות כנועה לאיסלאמיסטים, היא הייתה מטפלת במפגינים הללו כמו שהמשטרה הגרמנית מטפלת בהם, באגרסיביות וללא סנטימנטים. אבל מספרד אין ציפיות. עם הממשלה הנוכחית, עם ההגירה המוסלמית הנמשכת אליה, היא תהיה אחת ממדינות הדומינו שייפלו לגורל אפל וקודר.
