אבל מה עמד מאחורי הגעתו של קלארק? מכבי ת"א, כמו גם הפועל ירושלים וקבוצות יורוליג נוספות, התעניינו כבר בתחילת העונה הקודמת בקלארק - וראו בו כשחקן בעל פוטנציאל להשתלב ביורוליג. כשבוע וחצי לפני שהגיע הדד-ליין לצירוף שחקנים ביורוליג בעונה הקודמת, הצהובים מתל אביב החליטו ללכת על זה ובהרצליה זיהו הזדמנות לשדרג את המועדון כלכלית.
בדרך לשם, בחצי גמר גביע המדינה, קלארק איבד את הטלפון הנייד שלו בחדר ההלבשה של בני הרצליה והאוטובוס כבר היה חייב לנסוע. המשמעות: הטלפון נשאר בארנה. יממה עברה, ומי שהגיע לחדר ההלבשה הא לא אחרת מאשר מכבי תל אביב, כשמי שמוצא את המכשיר הוא עמי ביטון. האחרון העביר את המכשיר לשמעון מזרחי, שנפגש עם אלדד אקוניס והחזיר לו את הטלפון. ועל הדרך, נסגרה עסקת ג`ימי קלארק.
עוד לפני כן, השחקן עצמו, שבהרצליה העידו עליו כאישיות נהדרת, ביקש לעבור ולנסות את מזלו בליגה הבכירה באירופה (באמצעות סוכנו יוסי גאייר) - מה שהאיץ את המו"מ, עד אשר הגיעה ההודעה המפתיעה על הסיכום בין הצדדים.
מכבי שילמה סכום של 400 אלף דולר לבני הרצליה, כשלשם השוואה - זה בדיוק הסכום שהיא קיבלה מפנרבחצ`ה עבור בונזי קולסון, וגבוה יותר מכפי שקיבלה העונה על ווניין גבריאל וג`ורדן לויד עוד במהלך העונה הקודמת.
במכבי, כאמור, עקבו אחרי קלארק לאורך העונה הקודמת: הצהובים ראו בו כגארד גדול, שיודע לייצר נקודות, לנהל משחק ונחשב גם לשומר טוב אך גם הבינו שמשום שהוא היה רוקי באירופה, ולכן היה מדובר בסוג של הימור במיוחד ברמת יורוליג. שנה קדימה, וקלארק הוא כבר שחקן שמנצח עבורה משחקים.
