המספרים היבשים בצד של וולף. הגבוה היהודי-אמריקאי קולע 7.5 נקודות עם 4.3 ריבאונדים ו-1.8 אסיסטים למשחק, לא רע, כשהוא הפך לשחקן רוטציה לגיטימי בברוקלין שמתעקשת להישאר תחרותית ואולי אף חולמת על הפליי-אין במזרח. הנטס מצאו את הקו הקדמי שלהם לשנים הבאות עם מייקל פורטר ג`וניור בעונה נפלאה וניק קלאקסטון שהשתפר.
הפעמים בהן וולף פתח בחמישייה, באופן מפתיע, היו במקום פורטר ג`וניור כשזה לא היה יכול לשחק (או זכה למנוחה). ראינו את זה למשל במשחק מול ממפיס בו הוא הוצב כסמול פורוורד וקלע 11 נקודות עם 10 ריבאונדים. רואים שוולף עדיין לא הסתגל לחלוטין לקצב ואולי גם לאתלטיות של ה-NBA. הוא יכול להכנס משמעותית יותר לסל, סובל מתנודות באחוזים מהשלוש ולעתים מאיבודים כי המשחק פשוט "רץ". למרות זאת, הוא מצא את עצמו במצב אחר לגמרי.
דני וולף הפך לסמול פורוורד. הוא מקבל לא מעט דקות לצד שני גבוהים, כשלפי הנתונים הרשמיים של ה-NBA הוא שומר על גארדים כ-37.9% מהזמן ועל סנטרים ב-13.1% ממנו. הוא מיעט לקבל דקות בתחילת העונה, ו"נפל" לבחירה ה-27 בדראפט, מתוך חשש שהוא לא מספיק חזק כדי לשחק בתור סנטר וכבד מדי כדי לשחק בתור פאוור פורוורד. הוא הפתיע את כולנו והלך לשחק בעמדה שלוש.
וולפי סובל מחוסר יציבות מחוץ לקשת, תסמין של לא מעט רוקיז, אבל במכלול קולע ב-34.3% לאורך העונה, כולל הפינות. זה עשוי להספיק לרוקי, בטח בקבוצה בבנייה כמו הנטס. וולף העביר 33% מדקותיו כסמול פורוורד העונה במה שמאפשר לנטס לקחת ריבאונדי התקפה בצורה טובה כשהוא על המגרש לצד שני גבוהים אחרים. ב-51 הדקות שלו לצד פורטר ג`וניור וקלאקסטון ברוקלין משחקת כדורסל טוב בשני צדדי המגרש, לא מעט בזכות הפיזיות, ואולי זה ההרכב האידיאלי לקראת העתיד של הנטס.
אז איך הזאב שינה את עורו? דרך ההגנה. הוא קליל יותר בהשוואה לשנה שעברה באופן בולט, ומצליח להיות חזק מדי בשביל שגארדים יעקפו אותו בקלות. הוא לא שומר על השחקן הכי טוב של היריבה, וזה גם לא יקרה בשום שלב בקריירה, אבל היו לוולף דקות משמעותיות מול קווין דוראנט, ג`ימי באטלר, חיימה חקז ג`וניור וקופר פלאג.
לא שחקנים מהסוג של סטף קרי או קיירי אירווינג, אבל שחקנים שיכולים להוריד כדור לרצפה. וולף פשוט כבד מדי בשבילם, מה שמוביל לזריקות רעות. נדגים, אמנם במהלך שהיה בפיגור 20 הפרש. קוואי לנארד מנסה להיכנס פנימה מול וולף, שגבוה ב-15 סנטימטר ושוקל 11 ק"ג יותר ממנו לפי נתוני הליגה.
שימו לב לעבודת הרגליים של וולף, שמצליח תמיד להקדים אותו בחצי צעד ולהישאר בטווח שמסייע לו להפריע לזריקה. וולף יכול להגיע לגובה של 2.77 מ` בעמידה, מהנתונים הגבוהים בדראפט האחרון, מה שאומר שהוא לא צריך לקפוץ. ברגע שהוא יודע לעמוד על שלו בצורה מספיק טובה, קשה לעבור אותו.
מעבר לזה, הוא אינטנסיבי. לא מקרי שגם קווין דוראנט וגם ג`ימי באטלר איבדו את עשתונותיהם מולו בנקודות מסוימות לאורך העונה, וזה כישרון חשוב לשחקן, בטח שחקן כמו וולף בעל חזות כמעט סטאריאוטיפית.
הקשיחות הזאת, בין היתר, אחראית לפער הגדול בהגנת הנטס בזמן שוולף משחק לעומת הזמן בו הוא על הספסל, ההפרש הגדול בקבוצה ומהגדולים ב-NBA עם 12.9 נקודות ל-100 מהלכים.
שחקנים כמו אלכס קרוסו הפכו לחלק חשוב באלופות בזכות היכולת שלהם להילחם על הפרקט, וזה בדיוק האופי שאנחנו רואים מברוקלין. הנטס רוצה שוולף ישרוט, היא רוצה שהוא ימרר את החיים של היריבים שלו, והוא עושה את זה בצורה לא רעה. זה בדיוק מה שהוא עשה לקוואי.
האול-סטאר לשעבר מיוטה עבר כמה שנים לא רעות בשיקגו ללא הצלחה של ממש, עד שמצא את עצמו דווקא בקליבלנד ב-2021/22 ובעמדה אחרת, סמול פורוורד. הוא הוצב לצד אוון מובלי הצעיר וג`ארט אלן, הצליח לעמוד על שלו בהגנה בזכות אותה עבודת רגליים ולצבור ביטחון איתו עבר ליוטה תמורת דונובן מיצ`ל והפך לשחקן המשתפר של העונה.
מרקנן הוריד בכמות השלשות ממסירה ולא נתפס עוד בתור ידית, אלא ממש שחקן שיכול להניע את ההתקפה עם המסירות הנכונות ויכולת ייצור לעצמו. הביטחון העצמי שלו עלה דווקא מתוך אותה נקודת תורפה, וזה אולי מה שהעתיד צופן לוולף.
הכישרון ההתקפי של כוכב העתודה לשעבר עדיין שם ופורץ לפרקים, בין אם במשחקים בהם הוא מצליח למצוא נתיבים לסל או קולע מהשלוש. היכולת של וולף להיות השחקן המקשר עם ניהול משחק מהעמדה שלו בלטה מאוד בקולג`, ולרוב אחת האיכויות להן לוקח הכי הרבה זמן ב-NBA. אותו עקרון נכון בקשר לקליעה וגם לחדירותיו פנימה, משהו שהוא עושה בצורה לא רעה אבל בתדירות נמוכה.
ייתכן שגם כאן התשובה נמצאת דווקא בעמדת הסמול פורוורד, או בתפקיד ה"גבוה השלישי" לצד פורטר ג`וניור וקלאקסטון - ברגע שהוא ימצא את עצמו בפינה הוא יוכל להתרומם משם לזריקה או להכנס פנימה כשההגנה לא מתמקדת בו, מה שיקל על פורטר ג`וניור, ייגור דיומין והגארד הגדול הבא בעתיד של הנטס.
