רוב שחקניות הכדורסל מביאות את הילד הראשון רק אחרי פרישה מהענף, כשעבור רובן אמהות נתפסת כקו סיום בלתי רשמי לקריירה, אך לא מבחינת נועה זליבנסקי יחזקאל. בגיל 29, כשקריירת הכדורסל שלה עדיין בעיצומה, היא בחרה אחרת, להיכנס להיריון מבלי לוותר על הזהות הספורטיבית שלה.
"ידעתי שאני רוצה להיות אימא צעירה. זה תמיד היה אחד החלומות שלי, ידעתי שאצטרך לעצור רגע את הקריירה, אבל לא לוותר עליה”, מסרה הרכזת בראיון לדיאנה שניר באתר WSP, הפרויקט אותו הקימה השחקנית למען קידום וחשיפת ספורט הנשים בישראל.
זליבנסקי מודה שלא היו לה כמעט מודלים לחיקוי בנושא. "אני אחת הבוגרות בליגה הישראלית, ועדיין לא גדלתי עם דוגמאות של שחקניות שיצאו ללידה וחזרו לשחק". יוצאת הדופן הייתה גלית דבש, שחקנית נבחרת ישראל בכדורעף ואם לשניים, שהפכה עבור זליבנסקי למודל השראה. "גלית הראתה לי שאפשר לעצור רגע, להביא ילדים ולחזור לספורט בלי לוותר על מי שאת”, היא אומרת, "הבנתי שהפעם אני קופצת למים לא רק בשבילי אלא גם בשביל אחרות”.
"פתאום את לא מנסה להיות יותר חזקה מיום ליום”, היא מסבירה על התהליך שלה, "אלא ללמוד לקחת אוויר. לעצור. להקשיב לגוף. זה סותר לגמרי את האינסטינקט של ספורטאית. ידעתי שאין לי דרך להמשיך לשחק. המשחק שלי פיזי, עם הרבה מגע. עברתי לאימוני חדר כושר מותאמים. אני מתאמנת ארבע פעמים בשבוע, אבל זה רחוק ממה שהגוף שלי רגיל”.
על הפער המערכתי: "אין מעטפת מסודרת לספורטאיות בהיריון”, אומרת זליבנסקי. "אין מספיק מאמני כושר מהספורט התחרותי שיודעים איך לעבוד עם ספורטאית בהיריון ואחרי לידה. אין פרוטוקולים, אין הכשרות, אין כמעט מחקר. בעולם העממי יש מאמנים שמבינים בזה. אבל בספורט התחרותי נותנים תחושה שאסור להיכנס להיריון. כאילו אמהות וספורט לא יכולים לדור בכפיפה אחת”.
לדבריה, בעולם כבר הבינו אחרת. "תסתכלו על ה־WNBA. שחקניות חוזרות אחרי לידה ומשחקות גם בגיל 35–37. שם זה מנורמל. כאן זה עדיין טאבו”.
אחד הפרטים המשמעותיים בהחלטה של זליבנסקי, הוא הבחירה לעבור את התקופה הזו מבלי להיות חתומה בקבוצה. "היה לי חשוב לא להיות תלויה באף אחד”, היא מסבירה. "אני לא יודעת כמה תמיכה יש היום לספורטאיות שחתומות בקבוצות ונכנסות להיריון. זו שאלה שהמערכת עוד לא באמת מתמודדת איתה”.
על ההתרחקות מקבוצה: "כדורסל זה לא רק מקצוע – זו זהות. מגיל שש אני על מגרש. פתאום את לא חלק מהשגרה, מחדר ההלבשה, מהקבוצה. זו בדידות שלא מדברים עליה מספיק. התמזל מזלי ויש לי בן זוג מאוד תומך”.
לסיכום אמרה הרכזת: "זה תפקיד של המדינה, לידה וחזרה לספורט זה חלק בלתי נפרד מספורט נשים. כשלא מנרמלים את זה – אנחנו מאבדות ספורטאיות מנוסות. אם ספורטאיות צריכות לפרוש כדי להביא ילדים זה הפסד של כולנו. זה לא סיפור אישי, זו משימה לאומית".
