(GETTY) (צילום: ספורט 5)
(GETTY) | צילום: ספורט 5

דני אבדיה נמצא בעונת כדורסל יוצאת דופן, אבל לעתים נדמה שאנחנו מפספסים את אחד הדברים המרכזיים ביכולת של הישראלי – העקביות. גם בעונה בה שני הרכזים המובילים של פורטלנד לא שיחקו שנייה, שחקני רוטציה נכנסים ויוצאים מהסגל והמאמן הראשי נעצר ע"י ה-FBI אחרי משחק אחד, אבדיה עושה את שלו.

ידיד המערכת אור עמית (Insignifistats) בדק ומצא כי אבדיה הפך לשחקן העשירי שמגיע ל-18 משחקים של 15 נקודות, 5 ריבאונדים ו-5 אסיסטים לצד אוסקר רוברטסון, מייקל ג`ורדן, סקוטי פיפן, לברון ג`יימס, ראסל ווסטברוק, ג`יימס הארדן, לוקה דונצ`יץ`, ניקולה יוקיץ` וקייד קנינגהאם. בסבירות גבוהה, כולם יהיו בהיכל התהילה. אבדיה הצטרף לרשימה מכובדת לא פחות של שחקנים שהגיעו לממוצעים של 25 נקודות עם 7 ריבאונדים ו-7 אסיסטים, בין היתר בהתחשב בקצב המשחק הגבוה של ה-NBA.

זה מרגיש כאילו אין לאבדיה ימים רעים, גם כשההגנה של היריבה מתמקדת בו. גם במשחקים פחות טובים, כמו המשחק האחרון מול אוקלהומה סיטי למשל, אבדיה מצליח להשפיע ולהגיע ל-17 נקודות, 7 ריבאונדים ו-7 אסיסטים. הוא קלע מתחת ל-16 נקודות פעם אחת בלבד העונה, מול הת`אנדר. 

יש כאן שינוי מנטלי משמעותי, בטח בהשוואה לשנים המוקדמות ב-NBA, בהן אבדיה היה יכול "להיעלם" על הפרקט. אבל הסיפור הוא, אולי, השינוי הפיזי. אבדיה חודר מעל 20 פעמים במשחק והולך המון לעונשין, 10.4 פעמים במשחק. יש השפעה פיזית, אבל בינתיים נראה שזה לא משפיע עליו יותר מדי, גם כשאין רכז וכשהוא נאלץ לשחק 39-40 דקות בערב.

איך? התשובה לזה נמצאת בין היתר בעבודה המוצלחת של אבדיה קיץ אחרי קיץ. הישראלי העלה מסה באופן הדרגתי בשנים האחרונות, כולל 11 ק"ג במשך שנה קלנדרית שלמה בין תחילת 2023/24 ל-2024/25, בזכות עבודה טובה וצוות שלם שמקיף אותו.

מאמן הכושר רגב פנאן סיפר ליואב מודעי שלנו כי נעשתה לא מעט עבודה על מרכז הגוף ועבודת האגן, בדגש על גמישות האגן. אין הרבה שחקנים בגובה 2.03 מ` עם הכוח המתפרץ של אבדיה, והדגש על גמישות האגן מסייע למעבר בין כוח מהיר לכוח אקספלוסיבי יותר. אבדיה הגיע לשליטה בגוף. 

"אנחנו רוצים ללמד את השריר לעבוד תוך כדי התארכות. אנשים שהולכים לחדר הכושר עובדים על העבודה הקונצנטרית, קיצור השריר, אבל אנחנו רוצים לאפשר להם לשלוט בצורה טובה יותר בגוף", אמר. מאז הספקנו ללמוד שאבדיה התחיל באימוני פילאטיס ואגרוף, מעבר לכך שיש לו פיזיותרפיסט צמוד, תמיר חן, ותזונאית צמודה (רקפת אריאלי).

 

 

הכוח המתפרץ של אבדיה והדגש בחוקי ב-NBA מאפשרים לו להאיץ ולהאט כרצונו במגרש הפתוח ולסחוט עבירות. אבדיה הולך 4.2 פעמים לעונשין מעבירות שהוא סוחט בדרכו לסל, הנתון הגבוה ב-NBA. מדובר בנשק משמעותי, אבל בסופו של דבר כדורסל הוא משחק של מגע. אבדיה חודר יותר מכל אחד ב-NBA.

מעבר לעבודה הטובה ולשיפור ההדרגתי שאנחנו רואים בכושר של אבדיה מקיץ לקיץ, אפשר לשים לב לשינוי גם בסגנון הזריקות של אבדיה. הוא אמנם חודר, אבל הוא לא מטביע יותר מדי. לפי Cleaning The Glass, אבדיה באחוזון ה-41 בליגה בשיעור הזריקות בטבעת עם 35%. בעברית - אם תבחרו חמישה שחקני NBA אקראיים, שלושה מתוכם זורקים לסל יותר מאבדיה.

הוא חודר המון לסל, אבל הטביע 15 פעמים בלבד. השנה הטבעות הן 5.3% מהסלים של אבדיה (נכון לכתיבת שורות אלה), לעומת 10.3% בעונה האחרונה בוושינגטון. לעומת זאת, 27% מהזריקות שלו הגיעו מהמיד-ריינג` הקצר, מרחק של 0.6 עד 4 מ` מהסל. בכך ניתן להשוות אותו לשני שחקנים נמוכים יותר, אבל כאלה שבמשך שנים מצליחים לסחוט עבירות בצורה נפלאה - דמאר דרוזן וג`ימי באטלר.

הראשון הוא אחד משחקני העונה הסדירה הגדולים בהיסטוריה. 1,222 משחקים, 25,940 נקודות, 6,700 מתוכן מהקו. דרוזן מעולם לא זרק כל כך הרבה עונשין כמו אבדיה, אבל במשך שנים נע בין 5 ל-8 זריקות עונשין למשחק, גם אחרי שכביכול "למדו אותו". גם הוא מבסס את המשחק שלו על חדירות, אך נעצר מעט לפני הטבעת וזורק משם. היכולת הזאת אולי פחות יעילה במבחן הזריקה הבודדת, אבל מאפשרת לו לשמור על בריאות לאורך זמן.

השני, באטלר, הוביל את מיאמי לשתי הופעות בגמר ומצליח להישאר רלוונטי בגיל 36 אחרי שהתחיל את דרכו בבית הקברות לברכיים של טום ת`יבודו. באטלר כמעט ולא זורק מהשלוש, בשונה מאבדיה, אבל גם בשנות השיא שלו, 43% מהזריקות שלו היו בטבעת ו-31% במיד ריינג` הקצר למשל, לפי Cleaning The Glass. ברגע שהוא מחפש את המגע הזה בזמן התנועה לסל ולא בזמן הזריקה עצמה, ההשפעה הפיזית קטנה יותר.

יתכן שמדובר, פשוט, בהתקדמות של המשחק. תראו למשל את שיי גילג`ס אלכסנדר, ה-MVP האחרון שחדר מעל 18 פעמים למשחק בכל אחת מ-6 העונות האחרונות. שיי התאמן בעיקר על יכולת ההאטה, מה שהפך אותו לסוחט עונשין היסטורי. ב-2022/23 הוא הגיע למקום הראשון במערב עם 10.9 זריקות עונשין לערב. מאז הוא זורק מעט פחות, בין היתר כי הוא בקבוצת כדורסל טובה יותר, אבל זה תפריט דומה לזה של אבדיה. שילוב בין יכולת שליטה בגוף, ויתור על דאנק "בכל מחיר" ואורך יוצא דופן שמסייע לו להגיע בקלות לטבעת.

ההיגיון הזה שונה למשל משחקנים כמו בן סימונס או אפילו בלייק גריפין, אולי ההשוואה הטובה ביותר לאבדיה. גריפין של 2018/19 קלע 34.6 נקודות (46.2% מהשדה, 36.2% מהשלוש) עם 10.6 ריבאונדים ו-7.6 אסיסטים בממוצע של 100 מהלכים, לעומת 34.4 נקודות (46.5% מהשדה, 36.2% מהשלוש) עם 9.7 ריבאונדים ו-9.5 אסיסטים ל-100 מהלכים של אבדיה.

 

 

גריפין של דטרויט היה שחקן מעולה, אך הגיע לשם אחרי שנים בהן הוא הטביע פעם אחר פעם ב"לוב סיטי" של הקליפרס, כשהוא עבר שנים בהן 47% מהזריקות שלו היו בטבעת ו-15% באזור המיד-ריינג` הקצר. הקליפרס לא הצליחו להגיע בריאים לפלייאוף, ייתכן שבין היתר בגלל המחשבה הזאת בדיוק, על הקרב ולא על המלחמה.

המחשבה הטקטית הזאת נכונה גם לסוג העבירות. קחו למשל את ג`ואל אמביד, אחד משחקני העונה הסדירה הגדולים במאה הנוכחית ומי שנראה כמו שחקן עבר בגיל 32. הוא אמנם זרק לא מעט מיד-ריינג`, אבל מצא את עצמו הולך פעם אחר פעם לפוסט-אפ ומחפש את המגע שם, בצורה ממושכת ואינטנסיבית יותר.

לא אבדיה. שחקנים שנכנסים לסל סובלים, מחקרית, מפציעות שמתבססות יותר על האטה ועל מעברים חדים בין האצה לעצירה, מה שמתחבר באופן מושלם לדגשים עליהם דני עובד בכל קיץ. הפציעות של אמביד מתבססות יותר על המגע הזה, בין היתר בזכות מרכז המסה הכבד וסגנון המשחק שלא מתאים בהכרח לגוף במשקל 127 ק"ג. העומס הפיזי על אבדיה ועל שחקנים שחודרים לסל מבוסס יותר על תגובה לתנועה פנימה, כך שהוא לא מתמקד בשריר אחד כמו שינויי הכיוון של אמביד אלא על שרירי הליבה. בעקבות זאת, הוא ממעט להיפצע.

ייתכן שבעתיד השחיקה תעשה את שלה בדומה למצב של באטלר למשל, שחקן ש"שומר כוחות" באופן מופגן לפלייאוף. כאן, אולי, אפשר לדבר על פיל אחר שבחדר - ההגנה. בן סימונס היה שחקן כדורסל יוצא דופן, אך אחד שהיה חייב להיכנס לסל פעם אחר פעם בשביל לייצר נקודות ולא מסוגל לעשות שום דבר חוץ מלהטביע. מעבר לחרדה הפסיכולוגית מהשלוש, הוא מצא את עצמו שומר על גארדים במה שהוביל ליותר כאבי גב (או כאבי כתפיים במקרה של פול ג`ורג` אחרי העונה הטובה בקריירה).

אבדיה לא שומר על רכזים, ובכנות לא משקיע יותר מדי מאמץ בהגנה בהתחשב בעומס האדיר שיש עליו בהתקפה. התפקיד האידיאלי של אבדיה, בעיניי, הוא מעין "פרי סייפטי" - שחקן, סטייל דריימונד גרין, ששומר על השחקן החלש של היריבה ובעיקר מפריע. זה ידרוש ממנו לשמור גם גארדים, והוא מסוגל לשמור כמעט כל שחקן בליגה, אבל זאת שאלה להמשך הדרך. אבדיה רק בן 25 ועדיין רחוק משיאו הפיזי. תוסיפו לזה גנטיקה, מוסר עבודה גבוה ואת היכולת לשנות קצב במהלך המשחק, ואפשר להיות אופטימיים. טפו טפו טפו.