זה היה משחק שהמחיש את הטוב והרע שיש למכבי תל אביב העונה. מצד אחד, האיכות, הכישרון והביטחון של קבוצה שמתחברת והגיעה לאמירויות עם ארבעה ניצחונות רצופים. מצד שני, שוב היא כמעט ואיבדה את זה - אחרי שכבר הובילה ב-17 נקודות ברבע השלישי, דובאי כבר הגיעה לשוויון ומכבי בהחלט יכולה היתה להפסיד - אבל הצליחה לנצח, בזכות דם, יזע ואיפה לונדברג.
כי הגארד הדני, שהגיע למכבי ת"א פצוע (מי זוכר?) הוא האיש שחתום יותר מכל אחד אחר על הניצחון הזה. בדקות הסיום, אחרי שלוני ווקר הורחק בשל עבירה טכנית שנייה - הוא לקח את האחריות על הקבוצה, עם שלושה אסיסטים ושני סלים בשלוש הדקות האחרונות - כולל המהלך המנצח, שבו סידר לאושיי בריסט את הנקודות המכריעות (אגב - זה היה הסל הראשון שלו במשחק).
ובאופן כללי, מדובר היה במשחק כדורסל מטורף - שהדבר היחיד שהיה חסר בו זה קהל ביציעים (בשל החלטת הקבוצה המארחת). משחק שבו המומנטום לא הפסיק לעבור מצד לצד, מכחול ללבן וחזרה לכחול - ריצה אדירה של מכבי ת"א ואחרי זה דקות אדירות של דובאי, בדרך להכרעה הדרמטית במיוחד בפוטו פיניש.
ואחרי שכמעט איבדה את זה, מכבי ת"א יכולה להרגיש מרוצה - הניצחון בידיים שלה, ובעיקר המומנטום והאמונה העצמית שהולכת ומתחזקת. ג`יילן הורד חגג עם 21, רומן סורקין המשיך את היכולת הנהדרת עם 17 ועד ההרחקה - גם ללוני ווקר היה משחק מצוין. מכאן, מכבי תל אביב תחזור לישראל - ותארח בארנה בירושלים את ולנסיה בחמישי. האם העלייה של קטש והשחקנים תימשך? התשובות יהיו מחרתיים, אבל מכבי ת"א יכולה להיות אופטימית מאוד.
