ומעבר לעובדה שהוא משלנו (ולא ניתן אותו), הוא פשוט שחקן שכיף לראות - אחד שעובד קשה, קל תנועה, נלחם על כל דקה ומעל הכל משדר צניעות בהתנהגות ובאופי שלו כשחקן. הוא שחקן שכיף לאהוב ולהתחבר אליו, בתוך ליגה שמלאה בטיפוסים שיותר קשה לאהוב. אבדיה הוא החלום הספורטיבי הישראלי - וככזה, צריך לחבק אותו ככל האפשר.
ואחרי שאמרתי את זה, הגיע הזמן לדבר על אובססיה אחת מוזרה שיש בדיון סביב אבדיה. היא מתמצה בשתי מילים, שאיכשהו בעברית התחברו למילה אחת: אולסטאר. הספורט הלאומי החדש הוא לא רק לראות כמה אבדיה קלע (ואז להתחרפן), אלא גם לבחון שוב ושוב את השאלה האם הוא ראוי מספיק למשחק הכוכבים, שמתקיים בדרך כלל באמצע העונה. איפה הוא עומד מול האחרים, האם יש לו סיכוי להשתחל ולשחק על מגרש אחד - בלילה אחד - עם הגדולים ביותר. אבל האם דני אבדיה צריך להיות אולסטאר? הגיע הזמן לנפץ את המיתוס.
שלא תבינו לא נכון, מדובר בפרסטיז`ה לא קטנה - בטח לשחקן עולה בליגה כל כך חזקה. כמו הטריפל דאבל הראשון, גם הופעה במשחק האולסטאר היא ציון דרך. לראות אותו שם ליד יוקיץ`, לוקה, לברון וסטף - זה יהיה כיף גדול, איך שלא נהפוך את זה. אבל צריך גם להגיד את האמת: מדובר בסמל יפה, אבל די ריק מתוכן.
מהו משחק אולסטאר? ובכן, זה משהו שקיים באופן עמוק בתרבות האמריקאית - ערב אחד שבו הליגה התחרותית נעצרת, לטובת משחק ראווה שמנפק את החלום של כל אוהד ספורט: לראות את השמות הגדולים ביותר משחקים ביחד, על אותו מגרש. אנחנו מכירים את האולסטאר של ה-NBA, אבל לכל ליגת ספורט גדולה בארה"ב יש משחק שכזה - גם ל-NFL (ליגת הפוטבול), ל-MLB (ליגת הבייסבול) וגם ל-MLS - ליגת הכדורגל האמריקנית. במשחק האולסטאר האחרון של ה-MLS, למשל, תאי בריבו הישראלי שיחק ואפילו כבש שער.
אגב, גם באירופה היה פעם מנהג שכזה - לא בליגות הכדורגל, כמובן, אבל בהחלט בכדורסל. פיב"א ארגנה אירוע שנקרא "יורוסטארס" - משחק שכמו במסורת של ה-NBA, משוחק בין נבחרת מזרח אירופה לנבחרת מערב אירופה. בשנת 1997 הוא אפילו נערך בהיכל יד אליהו בתל אביב (בנבחרת המזרח שיחקו, לצד אגדות כמו דינו ראדג`ה וביירון סקוט, גם עודד קטש ונדב הנפלד). הוא נמשך חמש שנים (בין 1996 ל-2000), ונפסק בגלל הסכסוך בין פיב"א ליורוליג.
בקיצור, מדובר במורשת די ארוכה - ובכל זאת, בשנים האחרונות היה סדק גדול בחגיגיות סביב משחק שכזה. בוודאי הדברים אמורים לגבי האולסטאר של ה-NBA, שנתפס פחות כאיזה לילה חגיגי של כדורסל (מה שהיה פעם) ויותר כמו "תיק" עבור השחקנים. רבים מהם מעדיפים להשתקם ולנוח בפגרה, שמגיעה באמצע העונה, אחרי עונות ארוכות ומתישות. במשחק האולסטאר האחרון למשל - כוכבים כמו יאניס אנטטוקומפו או לברון ג`יימס פשוט לא הופיעו. האירוע הפך להיות ריקני לחלוטין, כשהשחקנים וגם הליגה עצמה סופגים ביקורות על עצם קיום המוסד הזה - שלא ממש מכבד את השם המפואר שנוצר לו.
בקיצור, ולא בשביל לגמד - לא ברור אם הופעה של דני אבדיה במשחק הזה, סמלית ומרגשת ככל שתהיה, בכלל תעיד משהו על הכישרון או על המעמד שלו. זה יהיה פרס נחמד על ההתקדמות המדהימה שאבדיה עושה, אבל בעיניי - לא בטוח בכלל שזה משהו שצריך לשאוף אליו. גם בשיאו, משחק האולסטאר היה בסופו של דבר משחק ראווה - שואו גדול לקהל, אבל משחק לא תחרותי ובינינו? גם לא כזה מעניין.
אני לא האיש להשיא עצות לדני אבדיה - הוא כנראה יודע לעשות מה שטוב לו. אבל לפחות בעיניי, הפוקוס של אבדיה לא צריך להיות על ההגעה למעמד הסמלי והריקני הזה - אלא להמשיך במה שהוא עושה כיום. להמשיך להצטיין ולהיות חזק ובעיקר - לעזור לקבוצה שלו לנצח כמה שיותר. כן, קצת שכחנו מרוב התמקדות בנתונים אישיים, אבל בסוף גם כדורסל הוא ספורט קבוצתי - והמטרה האמיתית של אבדיה צריכה להיות הישגיות בטווח הארוך, ולא איזו הזדמנות לאלי אופ ויראלי עם אנתוני אדוורדס (כיפי ככל שזה יהיה).
המעשים של אבדיה בכל יום, במשחקים הרגילים, הם אלה שהופכים אותו לגדול באמת. ככל שהוא ימשיך להיות הכי טוב שהוא יכול, הוא ירוויח את הכבוד, את המעמד ואת הכסף. שם צריך להיות המיקוד, עם כל הכבוד לסמליות שבאולסטאר. וגם אנחנו, כמי שמסתכלים מהצד, צריכים לקחת את המשחק הזה בפרופורציה - הוא לא צריך להיות משאת נפש, ועצם ההופעה שלו במשחק החגיגי לא תגדיר - תעלה או תוריד - ממה שאבדיה כספורטאי או ככדורסלן.
במילים אחרות - דני אבדיה לא צריך להיות באולסטאר. הוא פשוט צריך להיות אולסטאר. בדיוק כמו שהוא.
בקיצור, ולא בשביל לגמד - לא ברור אם הופעה של דני אבדיה במשחק הזה, סמלית ומרגשת ככל שתהיה, בכלל תעיד משהו על הכישרון או על המעמד שלו. זה יהיה פרס נחמד על ההתקדמות המדהימה שאבדיה עושה, אבל בעיניי - לא בטוח בכלל שזה משהו שצריך לשאוף אליו. גם בשיאו, משחק האולסטאר היה בסופו של דבר משחק ראווה - שואו גדול לקהל, אבל משחק לא תחרותי ובינינו? גם לא כזה מעניין.
אני לא האיש להשיא עצות לדני אבדיה - הוא כנראה יודע לעשות מה שטוב לו. אבל לפחות בעיניי, הפוקוס של אבדיה לא צריך להיות על ההגעה למעמד הסמלי והריקני הזה - אלא להמשיך במה שהוא עושה כיום. להמשיך להצטיין ולהיות חזק ובעיקר - לעזור לקבוצה שלו לנצח כמה שיותר. כן, קצת שכחנו מרוב התמקדות בנתונים אישיים, אבל בסוף גם כדורסל הוא ספורט קבוצתי - והמטרה האמיתית של אבדיה צריכה להיות הישגיות בטווח הארוך, ולא איזו הזדמנות לאלי אופ ויראלי עם אנתוני אדוורדס (כיפי ככל שזה יהיה).
המעשים של אבדיה בכל יום, במשחקים הרגילים, הם אלה שהופכים אותו לגדול באמת. ככל שהוא ימשיך להיות הכי טוב שהוא יכול, הוא ירוויח את הכבוד, את המעמד ואת הכסף. שם צריך להיות המיקוד, עם כל הכבוד לסמליות שבאולסטאר. וגם אנחנו, כמי שמסתכלים מהצד, צריכים לקחת את המשחק הזה בפרופורציה - הוא לא צריך להיות משאת נפש, ועצם ההופעה שלו במשחק החגיגי לא תגדיר - תעלה או תוריד - ממה שאבדיה כספורטאי או ככדורסלן.
במילים אחרות - דני אבדיה לא צריך להיות באולסטאר. הוא פשוט צריך להיות אולסטאר. בדיוק כמו שהוא.
