שחקן אחר. הדרבי התל אביבי השני של העונה היה כולו אנטוניו בלייקני, כשכוכב האדומים קלע 8 מ-13 הנקודות האחרונות של האדומים, כולל שתי שלשות אדירות בריצת 0:8 בסיום, בדרך לניצחון 80:85 אמש (שני). בלייקני הפך לאיש שסוגר משחקים עבור הפועל ת"א עוד מהעונה שעברה, כולל הרבע האחרון הזכור שלו מהמשחק השלישי בסדרת חצי הגמר מול ולנסיה.
זה שהאיש מתעלה בקלאץ` כבר ידוע, אבל איך מסבירים את זה? איזה הסבר הגיוני יש לכך שבלייקני מתעלה דווקא במצבים האלה? התשובה, ככל הנראה, מתחילה בביטחון עצמי. בלייקני קלע את שלושת הזריקות האחרונות שלו במשחק, דווקא אחרי שהיה ב-4 מ-11 קודם לכן. הוא היה עם 3 מ-8 מהשלוש לפני שלקח שתי זריקות גדולות וקלע אותן.
כפי שפרסמה כאן נועה פופלינגר, בלייקני אמר לחבריו לאורך ההתמודדות ש"אני אכריע את המשחק הזה", ואכן כך קרה. עוד מהשנה שעברה הסבלנות של האדומים עם השחקן שנתפס בתחילת דרכו כ`גאנר` השתלמה, וזה מורגש ברמה מסוימת גם בפן ההגנתי. באוקטובר האחרון למשל, מול מונאקו, בלייקני חסם את מתאו שטרזל שש דקות לסיום במה שהניע את הריצה של הפועל ת"א.
בשנה שעברה, אגב, בלייקני לקח באופן משמעותי יותר בידודים ברבע האחרון וראה את האחוזים שלו יורדים בהתאם, מ-48% ל-38%, אך זאת הייתה עונה בה הוא הצטרף להפועל בשלב מאוחר ונאלץ להילחם על מעמדו. במשחקים המכריעים של העונה כאמור, למשל מול ולנסיה, ראינו את הכדורים האלה נכנסים (כשכל הכדורים לפי InStat). זאת, אולי, התשובה ליכולת של בלייקני להתעלות בקלאץ` - לאורך כל המשחק הוא לוקח זריקות של רבע רביעי.
בלייקני פתח את העונה בצורה יעילה מאוד ודעך בהמשך, אבל מתמחה בזריקות קשות. שימו לב למשל לזריקה הזאת - חסימה גבוהה, כדררת ושלשה עם יד בפנים. בלייקני אמנם החטיא אותה, אבל הכדור כמעט נכנס וזה כשיש לו עוד 10 שניות על השעון. הוא היה יכול להגיע לזריקה טובה יותר, אבל אלה בדיוק המצבים שהוא קולע מהם בסוף המשחק. עבור שחקנים אחרים זאת זריקה רעה, מוצא אחרון. עבור בלייקני? הלחם והחמאה.
פן חשוב אחר במשחק של בלייקני, אליו התייחסנו בהרחבה כאן גם לפני המפגש של הפועל ת"א מול מונאקו, מגיע מהעונשין. היכולת של בלייקני לסחוט עבירות לשלוש נקודות שווה לא מעט נקודות, כשהוא הלך 23 פעם לקו העונשין בשני המשחקים הראשונים ביורוליג. אחרי שהוא סחט שמונה עבירות בשני משחקים הוא סחט 17 עבירות בתשעת הבאים, אבל יצר משהו חשוב לא פחות - הרתעה.
סחיטת עבירה לשלוש נקודות היא המהלך היעיל ביותר בכדורסל. ברגע שהיריבים חוששים מכך שבלייקני יסחוט עבירות, בטח במקרה של קבוצה כמו מכבי ת"א בלי יותר מדי גארדים עם הגנה יוצאת דופן, הוא יקבל את המרחק שהוא צריך כדי לזרוק. יחד עם מרכז הכובד הנמוך של בלייקני שמאפשר לו להוריד כדור לרצפה בנוחות, ראינו אותו קולע שתי שלשות אדירות, שתיהן מול גבוהים. גם ג`יילן הורד וגם רומן סורקין שמרו אותו מתוך הקשת, כשמכבי בחרה לא להיצמד אליו אחרי החסימה.
היא לא היחידה. האתלטיות של בלייקני מובילה לכך שגם השנה וגם בשנה שעברה אנחנו רואים יותר קבוצות הולכות "אובר" בפיק-נ`-רול, כלומר מצב בו המגן נשאר לפני השחקן בניסיון למנוע ממנו להיכנס לסל. הם מעדיפים לתת לבלייקני לזרוק, כשזאת האפשרות העדיפה גם על סחיטת עבירה.
החסימה של מוטלי סידרה לבלייקני בדיוק את הפתח הזה. רומן סורקין לא עשה משהו לא נכון בהכרח במהלך הזה (ובאופן כללי הרשים בהגנה בחלקים גדולים מהמשחק). אם הוא היה מתקרב יותר, היה יכול להיות כאן פאול ושלוש זריקות. פתרון מעניין היה יכול להיות "בליץ", ניסיון ללחוץ במקביל את בלייקני, אבל קל יותר להגיד בדיעבד.
אז מה הופך את בלייקני לשחקן שמנצח משחקים? בעיקר היכולת לקלוע סלים בלתי אפשריים, ואולי גם ברמה מסוימת "כוח המשיכה" של שחקנים כמו אלייז`ה בראיינט או ואסיליה מיציץ` שמקל עליו גם בדקות הסיום. כל אלה הסברים מקצועיים, אבל קלאץ` הוא תופעה שגדולה יותר מטקטיקה.
בלייקני, בכל רגע במשחק, מאמין שהוא יכול לקלוע שמונה נקודות בדקה ולנצח אותו. האמונה הזאת מדבקת את חבריו ומרתיעה שחקנים מהצד השני, גם בימים בהם הוא פותח ב-4 מ-11 מהשדה. לא בטוח שהוא מספיק עקבי כדי להיות הסקורר הראשון או המנהיג של קבוצה, אבל הוא לא צריך. אם אתה משחק בכל דקה כאילו היא הדקה האחרונה של המשחק, אז המאני טיים ירגיש לך כמו אמצע הרבע השני.
