6 מחזורים כבר מאחורינו, ובזמן שליגת אתנה ווינר בכדורסל נשים עדיין בפגרת הנבחרות, אולי אפשר כבר להכריז על הפתעת העונה - מכבי כרמיאל בית הכרם. הקבוצה שהוקמה מחדש אחרי יותר משני עשורים, נבנתה בשלב מאוחר מאוד, אך הצליחה כבר לתפוס את המקום הנשי בטבלה. לכבוד כך, הגיעו מאמנת הקבוצה דניאלה ראובן והשחקנית שאהד עבוד, לראיון מיוחד ב"ארץ הכדורסל".
צפו בריאון המלא בנן הוידאו>>
"אני הגעתי לקראת סוף יולי, עד שהתקבלו כל האישורים ושהוחלט שיוצאים לדרך לקחת זמן", סיפרה ראובן על בניית הקבוצה. "זה מקום היסטורי, נירוסופט כרמיאל זו אגדת כדורסל. שחקניות כמו לימור מזרחי, רינת זלץ ומורן סמואל, אולמות מלאים. מי שהיו חתומות באותו זמן היו רק שאהד עבוד, אופיר לביא ויעל טויטו, שלוש בנות ואיזה זרה וחצי - אחת מתנדנדת ואחת לא כשירה. מלחיץ ומפתיע, אבל דברים כאלה מרגשים אותי ומכניסים לטירוף ואני רואה בזה באמת משימה ברמה שאין דבר כזה לא להצליח.
עם כל הכבוד למכבי חיפה שזו אחלה אגודה זה לא באמת בצפון. לילדות בצפון לא היה באמת לאן להסתכל ולשאוף ודמויות להערצה, רק קבוצות בליגה ארצית וקצת בלאומית. יש לנו אחריות מטורפת וזה לתת לבנות צעירות אפשרות לחלום על מה זה להיות שחקנית כדורסל מקצוענית".
"האמת שזה סיפור שדומה לדניאלה. אני מכירה את אלי רבי המנהל המקצועי כבר שנים וסומכת עליו, הוא אמר שתהיה קבוצה ונבנה משהו טוב וסמכתי עליו. חזרתי מלונדון אחרי שנתיים בהן גם עשיתי תואר שני. חיפשתי קצת מה אני רוצה לעשות הלאה והגיע הסיפור של כרמיאל, יש פה אחריות שהיא מעבר לרק כדורסל מבחינתי, וזה ממש מרגש וכיף. כל הבנות הצעירות באיזור שבאות למשחקים שלנו, שההורים שלהן מדברים איתנו, זה מרגש להרגיש שאנחנו עושות משהו שהוא יותר גדול מרק לשחק כדורסל".
על דרכה בכדורסל: "שני ההורים שלי שיחקו כדורסל ואימנו, אני נולדתי כשאמא שלי עוד שיחקה בנצרת ואבא שלי היה המאמן שלה, ממש נולדתי לתוך הכדורסל", סיפרה עבוד. גדלתי בנצרת ובגיל 13 עברתי לעמק יזרעאל, שם התפתחתי והגעתי לנבחרות הצעירות, משם טסתי לשחק במכללות. בקולג` עשיתי תואר ראשון בביולוגיה ומדעי הרפואה, ואחרי זה עשיתי עוד תואר בפיזיולוגיה ואנטומיה של הספורט. בלונדון עשיתי תואר שעסק בשיקום לב וריאה, ומאירועים מוחיים. טסתי ללונדון כי אמרתי שזה יעשה לי מעבר טוב לאחרי הכדורסל, אבל יש משהו בכדורסל שאני לא יכולה לוותר עליו. אני מקבלת מלא הודעות מבנות צעירות, זה מחמם לי את הלב וזה הניצחון הכי גדול שלי בכדורסל".
הרבה אנשים לא ממש נתנו לכם סיכוי, כרגע אתם במקום השני, ניצחתם בשבוע אחד את רמלה ואשדוד הגדולות
"אנחנו ספורטאים ואנחנו תחרותיים, אני בחיים לא אמרתי לשחקניות שזו קבוצת תחתית או שאנחנו רק צריכות לשרוד בליגה", ענתה ראובן. יש משחק - אנחנו באות לנצח אותו ולעשות כל מה שאנחנו יכולות בתוך המסגרת הקטנה והצנועה שלנו. זה הכל הכימיה והחיבור, וזה חשוב לשחקניות ברמה האישית - שאהד גדלה בנצרת, אופיר לביא בעמק יזרעאל, יעל טויטו בגולן וניצן עמר בקיבוץ יראון - מבחינתן יש לראשונה קבוצה מהצפון, מאיפה שהן גדלו וזו הזדמנות חייהן, הן החלוצות שיכולות לגרום לזה להמשיך וזו אחריות מטורפת, הרבה לפני הצלחה אישית שלי או של הקבוצה. הן מבינות את גודל האחריות".
המאמנת הוסיפה: "מראש העיר משה קונינסקי ועד שרון זריהן מנהל האגודה ואבי גיסברג מראשות הספורט, כל העיר פשוט מחבקת אותנו מהרגע שהגענו וכולם רק רוצים שזה יצליח ושנרגיש בבית. הצפון צמא לזה, הבנות העצירות לא מפספסות משחק".
"זה באמת מרגש, האולם שלנו קצת קטן ומתמלא וזה כיף", הוסיפה עבוד. "יש לנו קבוצה מאוזנת, עם בנות באמת טובות, כולן מפרגנות אחת לשניה ואוהבות אחת את השנייה, אנחנו שם בשביל מטרה אחת והכל התחבר ממש מהר. בינתיים זה עובד ממש טוב. דניאלה נותנת גב לשחקניות ומאוד מאמינה בנו הישראליות, נותנת לנו יד חופשית וביטחון, וזה חשוב, בטח בליגה של זרות. זה נחמד ושונה".