Rich Storry/Getty Images (צילום: ספורט 5)
Rich Storry/Getty Images | צילום: ספורט 5
מהמובילים ב-NBA (GETTY) (צילום: ספורט 5)
מהמובילים ב-NBA (GETTY) | צילום: ספורט 5
זה הפך לטקס. בכל בוקר, אחרי שאנחנו רואים מה דני אבדיה עשה בלילה, אנחנו רואים מה האוהדים של הקבוצה השנייה חושבים על המשחק של הכוכב הישראלי שלנו. איך נאמר? הם פחות התחברו.

תגובות סטייל "אי אפשר לשמור יותר", "השופטים בצד שלו", "נותנים לו לנצח משחקים" ושלל האשמות הפכו לקונצנזוס. אלה לא רק חשבונות טוויטר או פרשנים מתחילים, אלא אנשים בכירים. זה כולל למשל את דאג כריסטי, מאמן סקרמנטו, ששיחק בעצמו במשך 15 שנה ב-NBA.

כפי שאתם כנראה זוכרים, אבדיה קלע שתי זריקות עונשין שניצחו את המשחק של הבלייזרס מול הקינגס בין חמישי לשישי אחרי הבאזר. כריסטי אמר ש"אם אדבר אקבל קנס. זאת עבירה שצריכה להכריע משחק?". ראסל ווסטברוק תועד אומר זה משוגע אחרי שהעבירה שקיבל הובילה לשתי זריקות עונשין של אבדיה, וביקורת ברוח דומה נשמעה ברוב ארצות הברית.

היו מי שחיכו לדו"ח שתי הדקות האחרונות, דו"ח השיפוט של כל משחק צמוד ב-NBA. הוא, בדומה למקרים אחרים העונה, תמך באבדיה. בדו"ח נכתב ש"ווסטברוק הרים את ידו לתוך הזרוע של אבדיה ויצר מגע שהשפיע על ניסיון הזריקה. על כן, לאחר תיאום עם הריפליי סנטר הוחלט כי הייתה עבירה לפני סוף המשחק".

אז חוקית, רשמית ולפי כל אמת מידה שתבחרו, הייתה עבירה. למעשה, עד עכשיו היו שני מקרים בהם נטען שלא נשרקה עבירה שהייתה צריכה להישרק על אבדיה מאשר הסיטואציה ההפוכה בקלאץ` העונה. למה כולם כועסים? 

הדגש
בכל עונה ה-NBA שולחת לשופטים כמה דגשים לקראת העונה הקרובה. בשתי העונות האחרונות הוצב דגש על תנועה בקו ישר לסל, Straight-Line Pathway. בעוד בעונה שעברה נטען שהייתה עבירה כל עוד היה נזק משמעותי, השנה הקולות שעלו  היו אחרים לגמרי.

מונטי מקאצ`ן, האחראי על ההתפתחות המקצועית ואימונם של השופטים, שלח להם דוגמה בה רואים את לנדרי שאמט עושה עבירה על ג`יימס הארדן. "המגע של שאמט השפיע על המהירות, שיווי המשקל והתנועה של הארדן, ועל כן נשרקה עבירה". במקרה אחר, בו בנדיקט מאת`ורין עשה עבירה על אנתוני אדוורדס, הוא אמר ש"אדורדס ניסה להתקדם בקו ישר, אבל מאת`ורין נכנס בדרך ישירה ובאופן משמעותי".

בהתאם, יש עלייה בכמות זריקות העונשין. השנה מדובר ב-24.7 זריקות עונשין למשחק לעומת 21.7, כשכמות זריקות העונשין היא הגבוהה ביותר מאז עונת 2008/09. כמות זריקות העונשין ביחס לזריקות מהשדה, 21.8%, היא האחוז הגבוה ביותר מאז 2009/10. מדובר בעלייה גדולה מאוד מהשנה שעברה, בה זה היה 18.9%.

הדגש הזה של השופטים, שנועד למעשה למנוע מצב בו נכנסים בכוכבים בדרכם לסל ומוביל ליותר זריקות עונשין, הקל בראש ובראשונה על הכוכבים. יש השנה שישה שחקנים שזורקים מעל תשע זריקות עונשין למשחק ו-22 שחקנים שזורקים מעל שבע זריקות עונשין למשחק. בשנה שעברה יאניס אנטטקומפו היה היחיד שזרק מעל תשע זריקות, והיו עשרה שחקנים שחצו את רף שבע הזריקות. מותר לנסות לכפות עליהם לשנות כיוון או לחכות להם בצבע, אבל אסור להכנס בהם אם הם בדרך ישירה לסל.

המסקנה - אבדיה לא היחיד שמקבל "שריקות של סופרסטאר", אלא שחקנים אחרים. דני עצמו במקום השלישי בליגה בכמות זריקות העונשין למשחק, מתחת ללוקה דונצ`יץ` ויאניס, אבל גם אוסטין ריבס (9.1 זריקות), ג`יילן בראון (7.6), קיונטה ג`ורג` (7.5) וקאם תומאס (7) מקבלים זריקות שהם היו יכולים רק לחלום עליהן.

צפו בדוגמאות לעבירות כאלה >>>

מהיר באופן יוצא דופן (Getty) (צילום: ספורט 5)
מהיר באופן יוצא דופן (Getty) | צילום: ספורט 5
הייחודיות של דני
אבדיה מוביל את ה-NBA בכמות החדירות למשחק עם 19.5. מעבר לכך, הוא מוביל את הליגה בכמות זריקות העונשין כתוצאה מהן עם ארבע למשחק ובכמות העבירות שהוא סוחט בכל חדירה, אחרי שבקיץ האחרון (כפי שמאמנו עודד ברנדווין סיפר ליואב מודעי) הוא עבד גם על כל מה שקשור ליצירת ההפרדה בינו לבין השומר וחיפוש המגע.  

דני אבדיה סוחט יותר עבירות אחרי חדירה משחקנים כמו ג`יימס הארדן, אנתוני אדוורדס או לוקה דונצ`יץ`, ומכל שחקן אחר אם מתייחסים רק למי ששיחקו ביותר ממחצית מהמשחקים עד עכשיו. זה מתבסס כמובן על זה שפורטלנד הולכת על חדירה שלו פעם אחר פעם, אבל זה רק צד אחד.

הנשק הגדול ביותר של אבדיה הוא המהירות. אין הרבה שחקנים בגובה 2.03 מ` שמהירים כמו אבדיה ולוקחים איתם את הכדור פנימה באותה תדירות, כשמעבר למהירות עצמה עם הכדור הוא זריז בצורה יוצאת דופן, מה שמאפשר לו להאיץ או להאט בהתאם לרצונו. 

תוסיפו לזה את הגובה שמאפשר לו לכסות יותר שטח בפחות צעדים משחקנים כמו הארדן שנמוך ממנו ב-7 סנטימטרים, ואין דרך לא לעצור אותו מבלי להיכנס לו לנתיב. תוסיפו לזה את הגאת`ר סטפ, ה"צעד אפס" שמאפשר לו לעשות עוד תנועה בעודו תופס את הכדור, וקיבלתם עוד הזדמנות בה הוא צובר תאוצה. זאת פיזיקה פשוטה: ככל שגוף יותר מהיר, אתה צריך להפריע לו או להפעיל יותר כוח. בליגה של היום זה מוביל לעבירות.

אין הרבה שחקנים בגובה 2.03 מ` ובמשקל 103 ק"ג שרצים ככה לסל, מה שמאפשר לאבדיה להשיג עבירות בדרך פנימה (בדומה לעבירה של ראסל ווסטברוק) או במהלכים של סל ועבירה, כשהוא יכול להאט בדרך לסל. אין לאבדיה הרבה זריקות שמסתיימות בטבעת, אבל הוא במקום השלישי בליגה במהלכים של אנד וואן, סל ועבירה.
בדרך ל"חוק אבדיה?"
החוקים שנועדו לעודד את "חופש התנועה" של שחקנים בדרך לסל קיימים מאז 2018/19 והובילו לקפיצה קטנה ביעילות ההתקפיות שעלתה מאז עד היום, בדרך לשיא כל הזמנים. קצב המשחק עלה גם הוא בזכות המעבר, כשלמעשה השנה אנחנו רואים פחות שלשות מבשנה שעברה כתוצאה מכך.

ברגע שהחוקה מקלה על השחקנים שנכנסים עם הכדור פנימה יש פחות שינויי קצב, מה שמוביל לפחות פציעות ופחות נזק פיזי. גם ב-2018 היו מי שטענו ש-NBA היא "ליגה של מגע" ושעברו את הגבול, אבל מאז הליגה הלכה רק לכיוון השני.

לא בטוח שזה לטובה, והשינוי הזה אולי מהדהד את דברי הקומישינר אדם סילבר שאמר שהליגה שלו היא ליגה של היילייטס. ברגע שסוגרים לשחקן את הנתיב לסל הסיכוי שלו להטבעה והסיכוי של הליגה למיליוני צפיות כתוצאה ממנו הולך, וזה לא משנה אם השחקן שרץ להטביע הוא ג`ה "הפסקתי להטביע כי לא שורקים עבירות" מוראנט, שיי גילג`ס אלכסנדר או דני אבדיה.

בעקבות זאת, הסיכוי שה-NBA תלך בכיוון ההפוך לא גבוה. היו בעבר דגשים שהופצו לשופטים ונועדו להקל על ההגנות כמו האיסור על "נעילה" עם היד של השחקן שתוקף אותך, אבל אף אחד מהם לא היה קשור למגע במקרה של חדירות לסל. אם אתה שוקל 103 ק"ג ומחזיק בכינוי "טורבו", עדיין יהיה קשה מאוד לעצור אותך. 

כל הנתונים בכתבה נכונים לראשון בערב