איפה שצריך: ההשפעה של לונדברג במכבי ת"א
הצהובים ניצחו ב-5 המשחקים האחרונים שלהם, המשחקים היחידים בהם הגארד הדני קיבל דקות משמעותיות. מקור הרוח בקלאץ`, דרך התנועה בלי הכדור ועד השינוי במשחק והאגרסיביות של החתיכה החסרה בצהוב כחול
בוורידיו של איפה לונדברג זורם קרח, ולא רק בגלל שהוא נולד בדנמרק. הרכז שהגיע למכבי ת"א לפני יותר מחודש וערך את משחקו הראשון בקבוצה לפני פחות מחודש, מול מילאנו, כשמאז הקבוצה ניצחה בחמישה משחקים רצופים. המשחק האחרון מול דובאי היה בו הוא קלע שיא עונתי ביורוליג, 13 נקודות, והוביל לניצחון של מכבי ת"א במשחק הירואי.
מכבי ת"א איבדה יתרון דו ספרתי ברגע האחרון, רק בשביל שלונדברג יקלע שני סלים גדולים וימסור אסיסט לג`יילן הורד בשביל לעלות ל-89:95, 46 שניות לסיום. רצף בלתי נתפס של מקינלי רייט הוביל ל-95:95, רק בשביל שלונדברג ימצא את אושיי בריסט בפעולה גדולה 11 שניות לסיום, אחרי שההגנה התמקדה בו והפורוורד נשאר חופשי לחלוטין.
עברו רק 22 ימים ושישה משחקים, אבל כבר עכשיו נראה שמכבי זאת הקבוצה של לונדברג. עוד כשהוא הגיע עודד קטש דיבר על כך ש"מדובר בגארד גדול, עם הרבה ניסיון ביורוליג, יכולת ואיכות. הוא יכול לעזור לנו בהרבה אספקטים כולל הגנתית ויש לו אלמנטים שאנחנו מאוד זקוקים להם".
בארבעת משחקי היורוליג, למעשה, לונדברג ב-31+ ב-72 דקות על הפרקט. בלעדיו מכבי ת"א עם 17- ב-88 דקות. פער תהומי, שלא בהכרח מתבטא בסטטיסטיקה היבשה (8.8 נקודות ב-42% מהשדה, 2.8 אסיסטים ב-18 דקות למשחק), אבל כן הופך את מכבי לקבוצה טובה יותר.
התעלות במאני טיים לא זרה ללונדברג. עוד לפני שנתיים היורוליג הכתיר אותו בתור "שחקן הקלאץ` הטוב ביורוליג", תדמית שמלווה אותו כמה שנים. כך למשל ב-2024 הוא קלע שש נקודות גדולות שהפכו 64:61 ל-64:67 והדיחו את הקבוצה של וויל קלייברן ושיין לארקין בשיא אחרי ניצחונות אחד אחרי השני. באיטליה הספיקו לתת לזמן הזה כינוי, "האזור של לונדברג".
המספרים לא לגמרי בצד של איפה. מאז הסיבוב הקצר שלו בפניקס לונדברג שיחק ב-195 משחקי כדורסל, כשבמצטבר הוא קלע ב-370 מ-691 ל-2 (53%) ו-251 מ-749 לשלוש (33%). בשלוש הדקות האחרונות של הרבע הרביעי והארכות, הוא עם 25 מ-92 מהשלוש, 27%, אך 50.6% גבוה ל-2. הוא מצליח להגיע לסל ולקלוע באחוזים גבוהים, גם כשההגנות צפופות. היו לא מעט החטאות, מטבע הדברים, אבל הוא לוקח על עצמו יותר משחקנים אחרים. זה מתבטא גם בסלים וגם בניהול המשחק, כפי שראינו מול דובאי.
"אני לא רוצה להוכיח שום דבר לאף אחד", אמר לונדברג לגזאטה דלו ספורט בזמנו. "תמיד שיחקתי ככה, אני יודע מה אני שווה. אני מרגיש שהקצב החיובי של המשחק מגיע אליי, אני לא מפחד לקחת משימות חשובות על עצמי. הגעתי למקום נהדר מבחינת כדורסל עם אוהדים נהדרים, אני רוצה לנצח בשבילם". המשפט האחרון נאמר על וירטוס, אך יכול להיות רלוונטי גם במקרה של היכל מנורה מבטחים בו הקבוצה תארח הערב את ולנסיה.
לונדברג הוא לא אנטוניו בלייקני. הוא לא שחקן שיקלע 11 נקודות בשלוש דקות, כולל שלשות בלתי אפשריות שאתם (או לפחות הח"מ) לא מצליחים לקלוע גם ב-NBA2K. הוא לא טרייסי מקגריידי וגם לא קליי תומפסון, קשה להגדיר אותו בתור גאנר או ידית. מה הוא כן? שחקן שעושה את הפעולות הנכונות.