אחד השחקנים הזכורים של מכבי תל אביב בשנים האחרונות הוא וויילד בולדווין, שעזב לפני שנה וחצי לפנרבחצ`ה וזכה איתה בשנה שעברה ביורוליג. היום (שלישי) הוא התראיין ודיבר בין היתר על התקופה שלו בצהוב של תל אביב.
"המטרה הראשונית שלי כשהגעתי לאירופה הייתה לחזור ל-NBA. רציתי להישאר כאן כמה שפחות ולחזור למקום שבו הרגשתי שייך. היו לי כמה הזדמנויות לחזור, אבל כאן הדברים התגלגלו טוב יותר. אני משתפר בכל שנה, מתקדם מבחינת השכר, המשחק, המועדון. הכול במגמת עלייה. אני אוהב את הקצב של הקריירה שלי, אני משתפר בכל שנה. בשנה השנייה שלי במכבי כאב לי מאוד שלא הגענו לפיינל פור. תמיד ראיתי את עצמי כאחד הטובים ביורוליג ובלי הופעה בפיינל פור אי אפשר `לחתום` על זה. המטרה שלי הייתה להגיע לפיינל פור ולראות מה יקרה משם. הצלחתי בכך בשנה שעברה. עכשיו המטרה שלי היא לחזור על זה, להשתפר בכל שנה ולהמשיך את מגמת השיפור בקריירה שלי".על חזרה ל-NBA: "ההזדמנות האמיתית היחידה שלי הייתה בשנה שעברה, כשהייתי בין לוס אנג`לס קליפרס לפנרבחצ`ה. אבל אז בסגל של הקליפרס היו ראסל ווסטברוק, ג`יימס הארדן, פול ג`ורג`, קוואי לנארד ונורמן פאוול. לא ראיתי הזדמנות לקבל את הדקות שרציתי. בנוסף, לאחר הפציעה שלי בסדרה מול פנאתינאיקוס, תכננתי באותה שנה ללכת לפיינל פור ואז לעזוב ל-NBA - הכול קרס. הפציעה הזו דחפה אותי לחזור לאירופה עם מוטיבציה נוספת, רציתי לעזוב מכאן בצורה הנכונה. לאחר העונה שעברה לא היו הזדמנויות בקיץ ללכת ל-NBA, אז חזרתי לכאן. נראה איך תתפתח השנה".
על התקופה במכבי ת"א: "בשנה הראשונה שלי שם הפסדנו במשחק 5 למונאקו. מיד לאחר מכן, כשחזרנו לתל אביב, אמרתי לעצמי שאני אגיע לפיינל פור עם החולצה של מכבי. רציתי את זה מאוד, הייתי חייב לעשות את זה כי הצהרתי על כך בפומבי. היינו בעמדה מצוינת כששיחקנו מול פנאתינאיקוס, שאותה ניצחנו פעמיים בעונה הסדירה. רציתי כל כך לנצח אותם וללכת לפיינל פור, להחזיר את התהילה למכבי. ואז נפצעתי. לא יכולתי לעשות כלום. ניסיתי לחזור למשחק 4 עם שריר קרוע, רק כדי לעזור. זו הייתה המנטליות שלי, לתת כל טיפה של כוח. בסופו של דבר נפצעתי שוב. זו היה ההדחה הכי כואבת בקריירה שלי. לראות אותם מגיעים עד הסוף אחר כך, היה כואב עוד יותר".
"הייתה לי רעב גדול בפנים. הייתי בטוח שאני אתן הכול כדי לנצח. חצי הגמר מול פאו היה כמו משחק נקמה. אחר כך שיחקנו מול מונאקו בגמר, שהדיחה אותנו בשנה הראשונה. זה נתן לי מוטיבציה כפולה. לאחר הניצחון בחצי הגמר, הרגשתי שאין סיכוי שנפסיד את הגביע. האווירה בקבוצה הייתה כזו שלא הייתה שום אפשרות אחרת".
