שישה מחזורים לתוך העונה, הפועל ת״א היא קבוצת צמרת ביורוליג. לא רק צמרת, אלא היא נמצאת כרגע במקום הראשון על העץ. אפשר לקרוא את המשפט הזה בתמיהה, גאווה, אדישות או קנאה. אבל זו עובדה. הפועל ת״א היא קבוצת צמרת שנמצאת כרגע במקום הראשון ביורוליג כי היא עמוסה בכשרון, מעוצבת באופי, מנוהלת ומנווטת היטב, והעונה היא הולכת למקומות. גבוהים.
אתמול היא שיחקה מול קבוצה עם שחקנים שיש להם ארומה של אצולת יורוליג בגלל ההישגים והמספרים שלהם, אבל כמועדון, למונאקו יש טעם של פלסטיק, מקום שהוא מקלט מס אירופאי שבראשו עומד איש שקרוי נסיך. ואם מונאקו שופכת כשרון לפרקט, הפועל שופכת יותר. ואם מונאקו רוצה להשאיר חותם, הפועל רוצה יותר. ואם מונאקו רוצה להרוויח עוד עונה ביורוליג, הפועל רוצה יותר. ואם מונאקו עם מייק ג׳יימס ומירוטיץ׳ היא האצולה הישנה, הפועל ת״א היא המועמדת לאצולה החדשה. עם סך חלקים אינדיבידואלי שיוצר קבוצה גדולה מסך חלקיה. וחלקיה רבים וטובים. והדרך, שיש שיגדירו אותה נון שלנטית (בטח במחצית הראשונה), בה הפועל ת״א הייתה דומיננטית מול מונאקו, היא לא פחות משומטת לסתות. הפועל ת״א היא קבוצת צמרת אירופאית. לא אמרו את זה קודם. אף פעם. באף ענף. באף יום מהקיום של הפועל ת״א מאז היווסדה.
הריווח הקדוש
שמונה וחצי הדקות הראשונות של המשחק היו שמונה וחצי דקות של שכרון חושים על שמו של ואסיליה מיציץ׳. האיש עלה באנרגיות טורבו, היה בלתי ניתן לעצירה בהיי פיק אנד רול בו לקח את השומר שלו לטבעת, עלה לשלשה או מצא איש פנוי שעונה לשם דן אוטורו. מיצ׳יץ ניצל עד תום את הריווח שאיטודיס מספק לו. יש לומר - הריווח הקדוש שאיטודיס מספק לו. מדובר באלמנט חיוני לכל התקפה חפצת חיים, בו יש שני קלעים בפינות (ויינרייט, מלקולם, בראיינט), גבוה שמתגלגל באגרסיביות (אוטורו, מוטלי) וגארד/ פורוורד שעולה לכנף הנגדית כדי למנוע עזרה על החדירה וההתגלגלות (גינת, בלייקני).
מיציץ` נראה חד, אגרסיבי, עם שפת גוף שגרמה לשפת הגוף של שחקני מונאקו להיראות כמו נסיכים עצלים. זה התחיל עם שישה פוזשנים של שלמות התקפית. ואחרי שמונה וחצי דקות ברבע הראשון נותר לשאול רק למה. למה איטודיס מוריד אותו מהמגרש ומונע מאיתנו להינות מהקסם האסתטי הזה. התשובה לכך מתכתבת כמובן עם ניהול הרוטציה הרחבה של איטודיס, העייפות של מיציץ׳, אבל גם עם סרטי המתיחות של יהודה ברקן משנות השמונים, שם שחקן בשם מושון התחבא בתוך עץ מזויף בפארק והטריל אנשים שעשו פיקניק, או נהג מונית שנתקע בתוך הרכב שלו ואולץ להתחנן לעזרה, כשקולו של יהודה ברקן מעדכן את הצופים ש״אנחנו עוד נחזור אליו״. אז גם למיציץ׳ איטודיס עוד יחזור. וכולנו איתו.
אבל הפועל ת״א היא לא רק מיציץ׳. היא קבוצה רעבה עם שמיכה ארוכה של פתרונות התקפיים והגנתיים. היא יכולה להשאיר את ג׳ונתן מוטלי על מייק ג׳יימס בחילוף והיא תהיה בסדר עם זה. היא יכולה לשים עליו את קולין מלקולם והוא יעשה עליו עבודה אדירה. היא יכולה להעלות את תומר גינת שהופך להיות הציר של הציר של ההתקפה שלה בדקות שלו על המגרש. הפועל ת״א שיחקה בכזו דומיננטיות במחצית הראשונה שלא הייתם צריכים להסתכל על לוח התוצאות כדי לדעת שהיא מובילה. זו הייתה פשוט ידיעה ברורה שלא הייתה זקוקה לאישור אמפירי. גם כשמיציץ` לא היה על המגרש במחצית הראשונה, ההבדלים בין הקבוצות היו חדים וברורים.
מונאקו קלעה רק ב25% לשלוש, תייס נוטרל בצבע ומונאקו הסתפקה בבידודים של אלי אוקובו בעוד ארבעה שחקנים עמדו והסתכלו עליו. גם הפועל ת״א קלעה ב26% לשלוש אבל היא הזיזה את הכדור, מצאה את האיש החופשי, אספה ריבאונד התקפה כדי לייצר עוד פוזשנים והציגה המון כשרון נטול אגו. מונאקו חיפשה ממי אפשר לרמות הגנתית כדי לשתק את בלייקני ובראיינט אבל במרבית ההרכבים של הפועל ת״א פשוט אין ממי להמר, אין ממי לרמות, ואין ממי לעזור. שמונאקו הימרה ממלקולם הוא ענה בשלוש שלשות (מתוך שלוש ניסיונות). הימורים, יספרו לכם בפורטלנד, בדרך כלל נגמרים רע.
לילה טוב
המחצית השנייה חשפה את הפועל ת״א לאתגר מנטלי. כמו שקורה בלא מעט משחקים ביורוליג ובכלל בכדורסל, קבוצות חוזרות מפיגור דו ספרתי תוך כמה פוזשנים. וכשמיצ׳יץ׳ לא הגיב טוב לאגרסיביות שהופעלה עליו והתחיל בכדררת, המשחק נצמד, גם הרבה בזכות הנוכחות ההתקפית של דניאל ת׳ייס. ברגע שת׳ייס הפך להיות גם אופציה בצבע וגם איום מבחוץ (2 מ2 לשלוש) כל שיווי המשקל של ההתקפה של מונאקו קיבל גוון אחר, שכלל גם השתחררות של מייק ג׳יימס ואלי אוקובו. הפועל ת״א הייתה צריכה לשלוף עוד סיפור, אחד מיני רבים שיש לה. והסיפור של המשחקים האחרונים הוא ג׳ונתן מוטלי, שמתאושש מפתיחת העונה שמרגישה כמו תאונה. מוטלי שיחק ברבע הרביעי בהרכב רעב שכלל את בלייקני, מלקולם, גינת וג׳ונס, חבר׳ה שחיכו כל הרבע השלישי לקבל מבט מאיטודיס.
ואז מיציץ׳ חזר אחרי איבוד של כריס ג׳ונס, ומוטלי עשה נקודות בקצב מסחרר, החליף בפיק אנד רול על מייק ג׳יימס והצליח להישאר מולו חזה מול חזה ובכך למנוע ממנו להגיע לטבעת. אבל היה עוד מישהו שנשאר מול מוטלי חזה מול חזה. קוראים לו דן אוטורו, האיש שמוטלי חולק איתו (ולפעמים לידו) את עמדה 5. כשספאנוליס קרא לפסק זמן לעצור את ההשתלטות של מוטלי, אוטורו היה הראשון שרץ אל מוטלי כדי לקפוץ מולו ולקרב אליו חזה מול חזה. אם רוצים לבדוק סימנים של קבוצה בריאה צריך לראות את שפת הגוף של השחקנים שמתחרים ביניהם על דקות משחק. ובמקרה הזה, הפועל ת״א היא תשדיר שירות לבריאות קבוצתית. פסק הזמן, אגב, לא עזר לספאנוליס. מוטלי השכיב את המשחק לישון, מיציץ׳ דפק שלשה ואמר לנסיכי מונאקו לילה טוב. כמו מושון בתוך העץ, כמו נהג המונית התקוע, הנה חזרנו אליו.
מלאו אסמינו בר
נדמה שהסיפור המרכזי שילווה את הפועל ת״א השנה הוא ניהול הסגל. גם הצורך לתחזק את ״הפועל עודפים״ שמשחקת בליגה הישראלית וגם ניהול הסגל המרכזי במשחקי היורוליג. אתמול טיילר אניס, גיבור הניצחון מול פריז, לא שיחק לשנייה. ים מדר אמור לחזור מתישהו ולהשתלב במצבת הגארדים. והסיפור הכי גדול? אתמול הוחתמו בקבוצות יורוליג שני שחקנים מעולים כמו ג׳ארד באטלר (הכוכב האדום) וספנסר דינווידי (מינכן). הרבה קבוצות יורוליג שנמצאות בשוק השחקנים הזילו ריר לנוכח ההחתמות האלה. תשאלו את הצהובים מת״א. רבות מחפשות, מגששות, מעבות סגלים, בודקות מחליפים ראויים לפציעות, לחוסרים. אבל הפועל ת״א לא שם. היא טרחה בערב שבת. היא מילאה אסמיה בר ויקביה יין, ספסליה הומים, הומים מהחתמות. והיא מקום ראשון ביורוליג. משפט שהנושא, הנשוא והמושא שלו לא עושים שכל. קשה להאמין שצירוף האותיות הזה בעברית יכול לייצר את המילים הללו, שמייצרות את המשפט הזה. אבל הנה - זה כתוב. וזה אמיתי.
