מי יעזור לדני ורומן?
זה לא יהיה ניחוש פרוע לומר שאריאל בית הלחמי הוא לא בדיוק טיפוס רומנטי, ועל כן גם הכדורסל שהוא משחק הוא שמרני, שלא לומר שבלוני. לכן בחר להיות מאמן שעומד על כתפיהם של אחרים, שנסמך לחלוטין על העבודה שעושים עבורו צ׳ונסי בילאפס בפורטלנד ועודד קטש במכבי ת״א. לפחות מול איסלנד, מסורת בית אבא של נבחרות ישראל עם נבחרות קטנות ולוחצות לא מדברות אליו, והנבחרת לא הראתה שום אלמנט יצירתי שאפיין את ישראל לאורך השנים, כמו לחץ על כל המגרש או איזוריות, והוא הסתמך בלעדית על סגנון המשחק שאבדיה מראה בפורטלנד, ועל השימוש הוורסטילי כסטרץ׳ 5 שסורקין משחק ביורוליג. בית הלחמי נותן יד חופשית לדני אבדיה, שבדרכו המרשימה, הפך להיות יתרון מול כל נבחרת. האיש בלתי עציר, אפילו כשהקליעה מבחוץ עדיין לא יושבת היטב. רומן סורקין משתפר ומשביח, ומצטיין יותר ככל שהגבוה ששומר עליו כבד יותר. מול הלינסון האימתני, הוא היה קליל ותפר אותו עם ארבע שלשות. אגב, אם אוהדי מכבי ת״א תוהים אם סורקין שיפר הקיץ את היכולת האתלטית שלו לשמור בצורה סבירה את הפיק אנד רול, יש לי מנוי משולב למכור להם.
בתחילת המחצית השנייה, שם המשחק הוכרע, בית הלחמי הוסיף לשני הפורוורדים שלו פורוורד נוסף, תומר גינת, שהיה איש הדבק של הנבחרת. ביחד עם זוסמן ומדר, הרעיון ההתקפי הנאה שהלכו אליו היה משחק הלואו פוסט של גינת, שריווח את ההתקפה והעלה את ישראל ליתרון דו ספרתי. גינת הוא גם סוג של נדב הנפלד יותר משויף, ידו בכל ויד כלבויניק - בפיק אנד רול האיסלנדי, כשסורקין יצא לעכב את הגארד והלינסון התגלגל לצבע, גינת היה שם גם כדי לאסוף את הביג מן האיסלנדי וגם הספיק להגיע לעזרה נוספת ברוטציה על הגארד שחדר.
מי צריך מתאזרחים ביורובאסקט?
אז מה הסיפור של רפי מנקו? בפוטנציאל, הוא יכול היה להיות עבור הנבחרת מה שליאור רז עבור פאודה, בפועל, הוא קרוב יותר מתמיד להיות ארז איסקוב של הכדורסל. נכון שמנקו קיבל אתמול רק תשע דקות, וקשה לזרוח ליד אבדיה ומדר, שתשעים אחוז מההתקפות עוברות דרכם, אבל איפה הנישה של D&3? ואם אתם מאמני הנבחרת, אתם בכלל לוקחים את מנקו ולא את הובר שלפחות מייצר מכדרור? ואם לוקחים את מנקו, כמה נותנים לו לשחק? וכשהוא על המגרש בכלל מכוונים את המשחק אליו או נותנים לו להמתין בפינה? ונדמה שההמתנה הזו בפינה מייצגת היטב את הכיוון שהקריירה של מנקו הלכה אליו, והדרך חזרה עוברת דרך הופעה ורסטילית של יצירה, קליעה, הגנה ונוכחות באליפות הזו. כמו שהיו מאיר טפירו (בלי ההגנה) ויניב גרין (בלי הקליעה) עבור הכחול לבן.
אבל אולי התשובות לשאלות על מנקו עוברות דרך משרד הפנים. כלומר דרך ההחלטה לקחת לנבחרת את קאדין קרינגטון כמתאזרח. מנקו בוודאי מתוסכל כשהוא רואה בליגה ובשנתיים האחרונות ביורוליג, זרים בעמדה שלו מקבלים קרדיט ורשיון לירות שהוא לעולם לא יקבל. אבל נתחיל בשאלה שחייבת להישאל: למה ביורובאסקט בכלל צריך מתאזרחים אמריקאיים? שיטפון הזרים לא מספיק בליגות המקומיות? ונכון שעל הנייר קרינגטון אמור להביא אלמנט שאין לשחקנים הצבריים הנוכחים וזו היכולת לייצר באחד על אחד. אבל בכושר הנוכחי שלו, הוא בעיקר מעלה את המניות של ג׳ונתן מוטלי. הציפייה מקרינגטון לייצר מסרבלת את משחק ההתקפה וכופה עמידה סטטית של ארבעה שחקנים שעומדים ומסתכלים עליו מנסה להציל את עצמו ואותנו. האם מנקו כבר לא מסוגל לזה? ואז עולה מחשבה שלישית: אולי אופציות של שני גארדים שיכולים לייצר מפיק אנד רול הייתה עובדת טוב יותר אצל פוטנציאל הכשרון הישראלי הנוכחי? נגיד, ים מדר ותמיר בלאט? כן, ביחד. ושניהם מריצים את אבדיה למתפרצות. ושניהם מאכילים את סורקין בפיק אנד פאפ. בעולם בו אגו נפוח לא היה מנהל בחירות לנבחרת, בלאט היה מוזמן לסגל. בעולם בו ייצוג מדינה היה קודם להעלבויות אישיות, בלאט היה מופיע כבר בהזמנות הקודמות. אבל אם לא בלאט, אולי מדר ורועי הובר היו מספקים גם קליעה וגם יכולת להגיע לצבע? לעולם לא נדע, לפחות לא באליפות הזו.
ההימור של אריאל
ובכלל, ההימור של בית הלחמי על הברך המג׳עג׳עת של מדר היא סיפור מטורף. סדרת החינוך המוצדקת לתמיר בלאט הייתה יכולה להתקבל בהבנה אם רועי הובר היה מוזמן. האיש ניצח במו ידיו משחק חצי גמר פלייאוף מול הפועל ת״א והוא נמצא בשלב בקריירה שהביטחון נוזל ממנו והיכולת שלו להשפיע על המשחק כשהוא עולה מהספסל כבר מוכחת. בית הלחמי שם את הגורל שלו על הברך של מדר. אם היא חס וחלילה תקרוס, גם המוניטין של בית הלחמי, שלא רצוף בהצלחות בקבוצות שלו כבר שנים רבות, יקרוס יחד איתה.
ההימור של אריאל
ובכלל, ההימור של בית הלחמי על הברך המג׳עג׳עת של מדר היא סיפור מטורף. סדרת החינוך המוצדקת לתמיר בלאט הייתה יכולה להתקבל בהבנה אם רועי הובר היה מוזמן. האיש ניצח במו ידיו משחק חצי גמר פלייאוף מול הפועל ת״א והוא נמצא בשלב בקריירה שהביטחון נוזל ממנו והיכולת שלו להשפיע על המשחק כשהוא עולה מהספסל כבר מוכחת. בית הלחמי שם את הגורל שלו על הברך של מדר. אם היא חס וחלילה תקרוס, גם המוניטין של בית הלחמי, שלא רצוף בהצלחות בקבוצות שלו כבר שנים רבות, יקרוס יחד איתה.
