50 גוונים של הפסד: אל תדברו על "רוח"
מכבי תל אביב חטפה את הכאפה השבועית, הפעם מול ריאל מדריד ובחסות "הגנת הכלום" שלה. מחוסר היכולת לעצור את הכוכבים ועד להיעדר ה"גואו-טו-גאי" במאני-טיים. הטור של דורון קרמר
קצת מוזר לדבר על ״רוח״ וגישה שונה ולהתייחס לנושאים הללו דווקא בפן ההתקפי. לרוב הנושאים הללו מחוברים לצד ההגנתי, בו הרצון למנוע סל מהיריב שלך, האגרסיביות, ההתאמות, הלחימה, הן המייצגות האמיתיות של ״הרוח״. אבל החל מהמחזור הראשון, אי אז בשלישי באוקטובר 2024, מכבי היא קבוצת הגנה מביכה כמעט בכל אספקט - היא לא מאומנת על מצבים הגנתיים ספציפיים ועל סיטואציות הגנתיות מבניות. אלו לא רק שלל האפשרויות של הגנת הפיק אנד רול, אלא גם הגנת הלואו-פוסט, יציאה לקלעים, איזוריות וכו׳. במכבי אין עצם הגנתית אחת בגוף שלה. והשאלה אם הסגל הנוכחי הזה מסוגל לנפק הגנה הרבה יותר מכבדת ומתואמת תישאר באוויר, כי נדמה שלא ניסו ולא מנסים להוציא מהסגל הזה שום אמירה הגנתית.
קחו למשל אלמנט בסיסי בהגנה קבוצתית כמו הגנה על שחקן בלואו-פוסט. כששחקן התקפה מקבל שם את הכדור ויש עליו שומר במידה שלו וביכולת שלו לשמור אותו הרחק מהסל, אז אין צורך להביא שמירה כפולה. ואם אין שומר כזה? אז אפשר להביא שמירה כפולה מהצד הרחוק ואז להשלים רוטציה הגנתית. אפשר להביא שמירה כפולה מהשחקן שעומד באזור קו העונשין וגם שם להשלים רוטציה. אפשר להוביל לקו הבסיס ומשם להביא שמירה כפולה. לעיתים רחוקות, קבוצות פחות חכמות, תבאנה עזרה מהצד החזק, אבל זה לא ממש מומלץ כי בדרך כלל יעמוד שם קלעי. גם איזורית צפופה היא אופציה למנוע בידודים בלואו-פוסט.
אז מה מכבי ת״א עושה מכל אלה? כלום, כלום, כלום וכלום. הגארדים של מכבי בלואו-פוסט בדרך כלל לא יכולים להתמודד עם הגארד הגבוה שמקבל עליהם את הכדור (אתמול הזוניה על בלאט, יוקובאייטיס או רנדולף), לא מגיעה עזרה מהצד החלש, לא מהאמצע, לא מקו הבסיס ולעיתים מגיעה מהצד החזק. זה מסתיים בטיול לצבע, סל קל, סחיטת עבירה או הוצאה לשלשה אם מישהו מתכווץ לכיוונו. אז לקלוע 113 נקודות, בכל מגרש, זה באמת אחלה, היינו כחולמים יגידו במכבי. אבל לקבל אתמול 116 נקודות, ובכל שבוע לקבל יותר נקודות מהממוצע שהיריבה קולעת בדרך כלל, זה מעיד על קבוצה לא מאומנת הגנתית, וזה להיות באמת כחולמים, אבל בהגנה. אז כשמביאים ״רוח״ בלי אימון על אלמנטים הגנתיים ספציפיים, עם טקטיקות הגנתיות עצלות ובלי אסטרטגיה הגנתית, נשארים בלי רוח ועם צלצולים. באוזניים. מהכאפה השבועית שהקבוצה חוטפת.
מגמת רובוטיקה סגורה
אז אין הגנה, וההתקפה, אתמול לפחות, סבבה לגמרי. אבל יש גם דובדבן מריר על הקצפת: מצבים מיוחדים. במשחק צמוד, מישהו כאן צריך לעשות סטפ-אפ, אבל הפחד של שחקני מכבי נוזל מהמסך והמשקולות על הרגליים שלהם עושות שקע בפרקט. אז כדי להתגבר על הפחד, צריך להיות קצת רובוט. או שיהפכו אותך לרובוט עם עבודה על הרגלים של מצבים מיוחדים.
למאמנים יש קלסרים מלאים בכאלה, אולי תיקייה ענקית באייפד, עם תרגילים של כדור אחרון. התוצאה יכולה להיות שיוויון, מינוס 1, מינוס 2, מינוס 3 והזמן שנותר משתנה. הכדור יכול להיות מהצד, מקו הבסיס או ממגרש שלם. זה סוג של פורנו מאמנים, תרגילים של כדור אחרון. וגם כאן רואים שרמת האימון של מכבי למצבים מיוחדים היא רמת אימון נמוכה. זה נכון שגם התרגיל המושלם צריך שחקן עם ביצים שיהיה מוכן ויכול לקחת את הכדור. תמיר בלאט למשל, הוא היחידי בסגל הזה שיש לו את הבטחון והיכולת לעשות את זה, בעיקר ליצור לאחרים. אבל מעבר לעניין ההיררכי של ״אין שחקן שייקח על עצמו, אפשר לחפות על זה עם רמת תרגול, עם רובוטיקה בביצוע.
אתמול בפוזשן הכי חשוב במשחק, במינוס נקודה, אחרי פסק זמן, מכבי אפילו לא הרימה זריקה.
אתמול קטש השתמש בשני פסקי הזמן האחרונים שלו, אחד במינוס אחד ואחד במינוס שלוש. כאמור בראשון הקבוצה לא הרימה זריקה אחרי שיוקובאייטיס התמהמה ורנדולף הסתבך, ובשני היא הרימה זריקת ייאוש לאחר עוד התבלבלות בתיאום בין בלאט לרנדולף. ראינו עשרות סלים ומאות ניסיונות לסלים כאלה במצבים מיוחדים של סלים מתחת לשלוש שניות. ואף אחד לא מצפה מהקבוצה הזו לנס ז׳לגיריס או כל נס אחר. אבל ניסיון לנס, זה המינימום שקבוצה יכולה לבקש.
עוד 13 מחזורים למנייאק.