בעולם אידיאלי, יכול להיות שאיתי שגב בכלל היה מגיע לגמר הגביע הערב (חמישי) כקפטן מכבי תל אביב. הוא הרי סומן מגיל צעיר כאחד משחקני העתיד במועדון הצהוב, מונה לקפטן כבר בגיל 22 והיה השריד היחיד מהמהפכה הגדולה של קיץ 2017. אבל הדברים לא ממש הסתדרו לו, ומאז שעזב בטונים די צורמים את מכבי ת"א הוא עשה סיבוב ארוך - עד המפגש הערב (20:45, 5SRPOT), אליו הוא יגיע כקפטן של היריבה המיתולוגית, הפועל ירושלים. "אני שמח במקום שאני נמצא בו", אמר שגב במסיבת העיתונאים לקראת הגמר. "אני מנסה להביא את עצמי לכל משחק ומקווה שנצליח לעמוד במשימה. כולנו מאוד רוצים את זה".
שגב לא היה - וכנראה כבר לא יהיה - השחקן שההתקפה תישען עליו. המספרים שלו מעולם לא היו מרשימים, אבל העניין הוא שהעונה, הדברים הקטנים שהוא עושה מנצחים עבור הפועל ירושלים משחקים. "יש את הפעולות שנדמה שרק הוא עושה", אומר המנהל המקצועי יונתן אלון. "נגד הפועל תל אביב הוא עשה גליץ' של שוער, במהלך מכריע שניצח את המשחק. הוא לוקח את הכדורים החוזרים החשובים בהתקפה, ובאופן כללי עושה דברים שהם לא הכי סקסיים, אבל חשובים".
השבוע האחרון היה מתוח מאוד עבור אוהדי הפועל ירושלים, שראו איך הקבוצה שלהם קמה פעמיים מהקבר במשחקים חשובים - מול שטרסבורג בליגת האלופות ומול הפועל חיפה בחצי הגמר - ומצליחה לנצח עם קאמבקים ברבע האחרון. המשותף לשני המשחקים הללו? שגב נשלח למערכה לצידו של זאק הנקינס, בהרכב מרווח הרבה פחות התקפית, אבל כזה שהצליח לנעול את הסל ולשלוט בצבע.
נגד שטרסבורג הוא עלה חצי דקה לתוך הרבע הרביעי, בין היתר בשל עבירה רביעית של הנקינס, כאשר האדומים בפיגור 65:55. עד לסיום הוא לא ירד, היה משמעותי בשני צידי המגרש וקלע 4 נקודות חשובות. נגד הפועל חיפה, הוא עלה דקה לתוך הרבע הרביעי בפיגור 64:53 ושוב, לא ירד עד לסיום. הוא רשם מהלכים מצוינים בהגנה, עזר לירושלים לבסס יתרון חשוב בריבאונד וקלע 5 נקודות יקרות במהלך הריצה.
בשני המשחקים הוא נשאר על הפרקט, למרות שהוא קולע ב-34% מהקו, ובשניהם סיפק דאנק חשוב מאוד בדקה האחרונה: נגד שטרסבורג מאסיסט של סמית', נגד חיפה מריבאונד התקפה. מול שטרסבורג, ירושלים ניצחה 10:26 בדקות ההכרעה, מול הפועל חיפה זה היה 5:18. "הוא אחד הג'וקרים שלי מהספסל", אמר עליו דז'יקיץ' אחרי הניצחון בחצי הגמר. "זה טוב שיש לי את האפשרות להעלות אותו, כי הוא יכול לשנות משחקים".
אבל אלו לא רק אותן פעולות של האסל ורצון, משום שגם המספרים של שגב משתפרים באופן משמעותי בין ניצחונות להפסדים. בניצחונות הוא משחק יותר (16.3 דקות לעומת 13.2 בהפסדים), קולע יותר (5.6 נקודות לעומת 3.3), לוקח יותר ריבאונדים (6 לעומת 2.2), קולע טוב יותר מהשדה (75% לעומת 62%) ומסיים עם מדד של 9.7 לעומת 3. ברומטר לכל דבר ועניין.
"כשצריך אותו, הוא שם"
המסלול ששגב עשה עד שהגיע להפועל ירושלים היה ארוך, ולפרקים מסוימים קשה היה לקבוע בוודאות שהוא אכן יחזור לרמות האלה. אחרי שביקש לעזוב את מכבי ת"א עקב מיעוט הדקות, הוא עבר לקבוצות מדרג הביניים, כמו מכבי ראשון לציון ועירוני נהריה - איתן הגיע לגמר הגביע שנתיים ברציפות - והפסיד להפועל ירושלים של עודד קטש (בשש משבע עונותיו האחרונות בישראל, אגב, קבוצתו הגיע לגמר הגביע). משם הוא המשיך לגראבלין הצרפתית, אבל חווה עונה פחות טובה, בעיקר כי היה פצוע למשך תקופה ארוכה.
למרות זאת, בקיץ הקודם הפועל ירושלים החליטה ללכת עליו כגיבוי ישראלי לקו הקדמי שאמור היה להיות נוצץ עם שמות כמו ת'ון מייקר ואנתוני בנט. נוצץ, כזכור, זה לא ממש היה, ובאופן כללי העונה שעברה לא תיזכר כמוצלחת במיוחד (בלשון המעטה) עבור הירושלמים. אבל דווקא שגב הצליח למצוא את המקום שלו. "הוא התחבר נהדר מהרגע הראשון שלו פה", אמרו בירושלים. "הוא מסוג השחקנים שחשוב להם החיבור לקהל, לפעילויות הקהילתיות. ומעבר לזה, רואים כל הזמן כמה אכפת לו".
בדיוק כפי שקרה לו במכבי ת"א, שגב היה אחד השרידים הבודדים למהפך הגדול בקיץ - רק הוא ונועם דוברת המשיכו מהעונה שעברה. שגב, שוב, קיבל את תפקיד הקפטן. "הוא כל הזמן מראה שכשצריך אותו הוא שם", מעיד יונתן אלון. "זו תכונה מאוד חשובה, בטח לקפטן בחדר הלבשה, כי אם הקפטן מתנהג ככה אז זה מקרין החוצה ליתר השחקנים. קל לשים לב לשחקנים שמשחקים 30 דקות אבל שחקן כמוהו שבא מהספסל ומשנה משחקים, זה דבר חשוב לא פחות. זה הכל חלק מאותה אישיות שבאה לידי ביטוי על המגרש".
את העונה הזו שגב התחיל קצת פחות טוב, לאור הקושי שלו להסתגל לשיטת הכדורסל של דז'יקיץ', שמבוססת על הרבה תנועה. אבל ככל שחלפו השבועות, הוא נכנס לנישה הדי ייחודית שלו עד שבשבועות האחרונים, כאמור, הפך להיות האיש למשימות מיוחדות של הקבוצה שלו. "בפרספקטיבה של בניית סגל, אתה רוצה שחקן כמוהו בפאזל שלך", מסביר אלון. "הוא נותן לנו דברים שהוא נתן כל הקריירה, ואין הרבה שחקנים שיכולים לתת".
במקום טוב
בירושלים מספרים שהנוכחות של סנטר כמו זאק הנקינס עושה טוב לשגב. הם מאתגרים אחד את השני באימונים, שומרים ונאבקים זה בזה באגרסיביות, עד שלעיתים דז'יקיץ' צריך להתערב ולבקש מהשניים להוריד מעט מהאינטנסיביות.
השילוב בין הנקינס לשגב מתבטא טוב גם במספרים: בכל ארבעת ניצחונות הרצופים האחרונים, הפועל ירושלים לא קלעה יותר שלשות מהיריבות, אבל השיגה יתרון משמעותי בצבע עם 12 נקודות יותר בממוצע. האחוזים של הפועל ירושלים ל-2 נקודות, בכל ארבעת המשחקים הללו, היו גבוהים יותר מאלו של היריבות. מול שטרסבורג, לדוגמה, הירושלמים קלעו ב-72% לעומת 47% של היריבה הצרפתית.
עניין שמלווה את שגב כל הקריירה אלו אחוזי העונשין. העונה בליגה הוא עומד על 43% בלבד, אבל בקבוצה מספרים שהוא עובד קשה כדי להשתפר. הוא מנסה לשנות במעט את מכניקת הזריקה, ובהפסקות באימונים הוא עומד לבד על הקו וזורק כשהגוף חם והדופק עדיין מהיר.
כששגב היה צעיר יותר, היו כאלו שחשבו שתקרת הזכוכית שלו כל כך גבוהה, עד שאפילו שמו הוזכר בהקשרים של NBA, לאור הנתונים הפיזיים המרשימים והאתלטיות החריגה לשחקן בגודל שלו. אז לליגה הטובה בעולם שגב כנראה לא יגיע, אבל אפשר לומר בבטחון שהוא בהחלט במקום טוב בקריירה שלו. הוא נמצא במועדון שבו הוא מוערך מאוד, נתפס כבורג חשוב בתוך הסגל ועושה בעיקר הדברים את שהוא מצטיין בהם.
בגמר הגביע יש לשגב הזדמנות לזכות בתואר ראשון מאז ימיו במכבי תל אביב, שם חגג אליפות ושלושה גביעים. למעלה מחמש שנים חלפו מאז הפעם האחרונה שבה הוא היה שותף לזכיה בתואר, ואם אכן הפועל ירושלים תניף גביע - סביר להניח שהיא תעשה את זה דרך ההגנה. אם הקו משני המשחקים האחרונים יימשך, לשגב אמור להיות תפקיד חשוב. כי בסוף, הדברים הקטנים הם אלו שמביאים את התארים הגדולים. וזה הפורטה של איתי שגב.
