sportFive1254860 (צילום: ספורט 5)
צילום: ספורט 5
אי אפשר להסתמך על מומנטום בעונה שלמה (Angel Martinez/Euroleague Ba (צילום: ספורט 5)
אי אפשר להסתמך על מומנטום בעונה שלמה (Angel Martinez/Euroleague Basketball via Getty Images) | צילום: ספורט 5

טרחה שסוגרת סיבוב
בגדול, הטקסט שסוגר את הסיבוב הראשון בליגה השנייה בטיבה בעולם כבר היה (סוג של) מוכן. הרי מכבי תל אביב אמורה הייתה להפסיד במדריד מצד אחד, אבל לסגור את 17 המשחקים הראשונים במאזן חיובי ונאה מצד שני. ואם כך הדבר, אפשר אולי להתמקד פחות בהתמודדות הקשה מול המפלצות בלבן ויותר במגמת השיפור שמציגה הקבוצה של עודד קטש מזה זמן. כלומר, מזה הפציעה של אלכס פויתרס. אחלה תאוריה וכו', אלא שההפסד 98:65 אתמול (שישי) מול ריאל מדריד הוא לא אחד שניתן לחלוף על פניו ולהתקדם ממנו כאילו לא היו הדברים מעולם.
 
עוד מעט נלהג ונרחיב בענייני המשחק החד צדדי שהתקיים אמש בספרד, זה שנגמר כשהמארחת מביסה את האורחת 47:137 בפרמטר של מדד היעילות. לפני כן, ברשותכם, שאלה קטנה – כזאת שיכולה לעזור לנו לשפוט, למדוד ולהעריך את טיבו של הסיבוב: כמה משחקים טובים הציגה לראווה העונה מכבי תל אביב? כלומר, משחקים שבהם היא אשכרה שיחקה טוב לאורך כל או רוב המשחק?
 
מכבי הרי סיפקה רבע רביעי מופתי בלא מעט התמודדויות, כולל מול אנדולו, מונאקו ואולימפיאקוס והשיגה בכך כמה ניצחונות גדולים מול יריבות חזקות. אל אלו צריכים להוסיף ניצחונות עם סיומות חזקות גם מול מילאנו ואלבה ברלין בחוץ.

האמת היא שהקבוצה של קטש לא באמת סיפקה משחק ממש טוב באף אחד מהמשחקים הללו. והתשובה לשאלה ששאלתי ממש לפני רגע היא שמעט מאוד, אם בכלל. אם רוצים, אפשר לומר שאם הושגו 9 ניצחונות תוך הצגת כדורסל סביר ותו לא, הגיוני לסמן מטרות אופטימיות במיוחד לסיבוב השני, שבו אמורה הקבוצה הזאת להשתפר, להתחבר וכו' וגו'. ואם רוצים, אפשר גם להגיד ביושר שמומנטום שמנצח משחק אחר משחק ברגעים המכריעים הוא לא אלמנט שאפשר להסתמך עליו לאורך עונה שלמה. וכך, אם נצמדים לכדורסל נטו, ממשיכים לרחף סימני השאלה הגדולים סביב הסמי פיינליסטית שלנו.

לפרק את לורנזו
עם ובלי ווייד בולדווין הרביעי, שייכת הקבוצה הזאת לפרנצ'ייז פלייר שלה, זה שמחזיק בדרכון ספרדי ואוחז באופציית יציאה חוזית לטובת קבוצה ספרדית. כזאת שמסוגלת לשים מיליון דולר על השולחן ולשחרר אליה את לורנזו בראון. כזאת כמו זאת שפגש אתמול. יכול להיות שריאל מדריד תלך על בראון בקיץ, אם לא יגיע אליה אחד פקונדו קמפאסו. ואם כך יהיה, זה בטח לא בגלל איכות ורמת המשחק שלו מולה אתמול.
 
בפלייאוף של העונה שעברה, תחת שרביטו של פבלו לאסו, השמידה ההגנה של מחזיקת הגביע הספרדי את שאריות האיכות והכבוד של קינן אוונס את סקוטי ווילבקין, כשהיא שולחת עליהם את הפביאן קוזרים של העולם. שנה עברה, עונה חלפה, המאמן של ריאל התחלף והקו האחורי של הצהובים השתנה מהקצה אל הקצה, אבל הקוזרים האלה לא זזים לשום מקום. ואמש הם פירקו לחתיכות כל ניסיון של לורנזו בראון לשחק כדורסל. ואם נדבר גלויות, המספרים היבשים לא באמת מספרים את כל הסיפור (למרות שבראון הוחזק על הנתונים הכי חלשים שלו העונה: 9 נק', 0/5 ל-3, 6 אסיסטים על 4 איבודים). בתכלס, בראון נאלץ אתמול להילחם והתאמץ רק כדי לשרוד את האינטנסיבות של אלו שהתנפלו עליו. נלחם, התאמץ ונוצח ללא תנאי.
 
ביום נתון, יכולה מכבי תל אביב לתת פייט ואולי גם לנצח כמעט כל קבוצה ביורוליג הזה. כלומר, ביום נתון שבו לורנזו בראון משחק כמו MVP. כשהמצב הפוך, כפי שהיה אתמול, אז חבל על הזמן של כולם.


כאן, אחרי ריקוד התחלתי שנועד להביא את השומר שלו (קוזר) בדיוק למקום שנוח לבראון, הוא חודר, מתפתל ומתכוונן למסירה אל ניבו. שזה נחמד, רק שיש טבארס בדרך.

 

כאן הוא מגיע בתנועה, יוצא מחסימה והולך פיק אנד רול. הכל טוב ויפה, אבל הקוזר הזה נצמד ושולח יד.

יאללה, עוד ניסיון לפיק אנד רול, כשהשומרים הם קוזר ואדי טבארס. הצרפתי שוב נצמד מאחור והפעם שולח ידיים המפלצת מקייפ ורדה. חטיפה, מסירה, מסירה, דאנק.

אחרון, כדי להמחיש את ההיבט ההישרדותי: כל המהלכים הקודמים היו כאלו שהתרחשו אחרי שבראון קיבל את הכדור. היו גם מהלכים שבהם כל זה בכלל לא קרה. תשאלו את אבאלדה.

2<3
קבוצה אחת זרקה אתמול 33 שלשות וקלעה 18. קבוצה שניה הטילה לחלל האוויר 31 זריקות מחוץ לקשת ופגעה 6 פעמים. רוצים לנחש איזו מהן ניצחה? עם כל הכבוד לכל הנתונים הסטטיסטיים האחרים, החשובים יותר או פחות, קבוצה שלא מחטיאה היא גם זאת שנוטה לנצח. ככה זה בחיים. והאמת היא שריאל מדריד פגעה אתמול באחוזים מטורפים, כשכל זריקה קשה הופכת לטריצה בטוחה. רגע, אנחנו באמת בטוחים שהחברים של אדי טבארס באמת קלעו רק שלשות קשות?
 
הרבה מחמאות קיבלה מאיתנו לאחרונה ההגנה של קטש. זאת, שבחסות האתלטיות של הטריו ניבו-מרטין-קולסון והאלמנטים הלוחצים השונים שהפעילה, הצליחה לשבש את משחק ההתקפה של יריבותיה האחרונות, בארץ הקודש ובניכר. אבל זה היה מזמן. אם נשפוט את המשחק מול ריאל מדריד נקודתית, נתקשה לאתר את אותן הצלחות הגנתיות. קטש החליט הפעם לפתוח את המשחק עם אותו הטריו, ואפילו החזיק מעמד הגנתית לאורך כמה דקות, אבל שם – פחות או יותר – נגמר הסיפור ותם הטקס.
 
והשלשות? לא מעט מהן הגיעו פשוט בגלל הגנה רעה. לא במקרה ולא בפוקס.
 
נניח במקרה הזה. על פניו, ריאל מדריד מניעה היטב ומסיימת עם טריצה לא קלה של אותו הקוזר. אבל אם נדבר גלויות, יש כאן טיפול הגנתי רע מאוד של ג'רל מרטין ובונזי קולסון בחסימה שסיפק גרשון יבוסלה לטובת אבאלדה, שחתך לסל. מרטין יכול וצריך היה להתרחק קלות מגרשון, כדי לעכב במקצת את התנועה של אבאלדה. לחילופין, אפשר היה בקלות ללכת על חילוף רחוק מהכדור. אפשר ואפשר ואפשר, אבל בשורה התחתונה – סתם הגנה לא טובה. נגיד כאן. חילוף מוקדם הציב את אדאמס על קורנלי הענק בפנים. ועכשיו חייבים לעזור. ועכשיו אני מבקש מכם לשים לב למהלך על המגרש כשהשעון הקטן מראה 8. גם ניבו וגם אדאמס מתנפצים על החומה של אדי טבארס. ועכשיו אבאלדה חופשי חופשי. ועכשיו אבאלדה קולע בקלות. נגיד כאן. שימו לב בבקשה למה שקורה כשוויליאמס גוס חודר לסל. בראון מביט בעניין. קולסון עוזר בעניין. בראון עומד במקום בעניין. קולסון מזיז את ידיו בעניין. גרשון עושה סוף לעניין. אה, והייתה כאמור גם קבוצה שלא הצליחה לקנות סל מבחוץ. כולל זריקות טובות שפשוט לא נכנסו, נתון שאין באמת מה לעשות איתו. כלומר, אפשר לדבר אולי על בטחון של שחקנים מסוימים בקו האחורי, שאולי לא זוכים למיקום נכון בהיררכיה וברוטציה או שאולי לא משחקים מספיק, אבל לא נראה שזה הסיפור נכון למשחק המסוים הזה. יש ימים שבהם הכל נאחס, בטח ברבע ראשון שנגמר עם 0/11 לשלוש. ואחרי שאמרנו את כל זה, צריך גם להגיד שמכבי תל אביב שמרה רע אתמול – והתקיפה רע לא פחות. ונכון, חלק מהזמן זה קרה אודות להרכבים שקשה להאמין שמולחמים יחדיו במשחק יורוליג. נגיד ההרכב שבו משוטטים על המגרש בצוותא ג'ייק כהן, רומן סורקין ודיברתולומיאו. הרכב שבו מנסה ז'ק מסירה כזאת, נטולת כל הגיון. אבל זה לא הסיפור ובטח שלא הדבר העיקרי או המרכזי. מכבי תל אביב שיחקה כדורסל לא חכם ולא יעיל במיוחד, ואין לי את זה ביותר עדין, גם כשבכירים יותר שיחקו.
ריבאונד התקפה
מכבי תל אביב התייצבה למשחק במדריד כקבוצת ריבאונד ההתקפה הטובה במפעל. ריאל, לעומת זאת, היא קבוצת ריבאונד ההגנה (ובכלל) הטובה ביותר ביורוליג. ריאל היא גם הקבוצה שאוחזת בשחקן הכדורסל הכי דומיננטי בליגה הזאת, גם במשחקים שבהם הוא כמעט ולא מסתכל אל הסל, אחד אדי טבארס. ונכון, גם אתמול נטלו הצהובים הרבה מאוד כדורים חוזרים בהתקפה (15), אבל המחיר שלהם היה כבד במיוחד. כי כל כדור חוזר כזה הגיע ומגיע רק אחרי מאמץ עצום ו/או במקרה. ובמקרה שהכדור נופל לידיים מקומיות, הנזק הוא גדול ומהיר.
 
נניח כאן: קולסון זורק מבחוץ ונופל. שלושה שחקנים נוספים (כהן, ניבו ובולדווין) הולכים חזק לריבאונד. עזרו בבקשה למכבי, גולשים יקרים, לחשב כמה שחקני הגנה נותרים מאחור במצב הזה, וכמה זמן יקח עד שריאל מדריד תעניש בצד השני.

3 נקודות לסיום:
1.היליארד – כשאנחנו מסכמים סיבוב, מוצלח יותר או פחות, כדאי להתייחס גם לכישלון הגדול של מכבי תל אביב עם דארן היליארד, או אולי של דארן היליארד עם מכבי תל אביב. גם במשחק שבו חוטפת מכבי בראש, שותף הגארד-פורוורד המוכח, האיכותי ומלא הנסיון למשך 4 דקות ו-10 שניות. וסיפק שורה סטטיסטית שכמעט כל כולה 0 אחד גדול, למעט מדד היעילות שנעצר על מינוס 4. מה שמזכיר לי שמתוך 12 המשחקים בהם נטל חלק בככובעו כצהוב כחול, סיים היליארד 4 (!!) מהם עם מדד יעילות שלילי. בעונה שעברה, כששיחק בבאיירן, סיים עם מדד שלילי רק פעם אחת. הקיצר - קשה לראות כיצד הבעיה הזאת, בקונסטלציה הזאת, באה לכדי פתרון.

2.קורנלי – תוך כדי צפייה משותפת במשחק, פולט לעברי החבר גור שלף שאיך שיחקו אותה הריאל מדריד האלה, כשבמקום אנתוני רנדולף הפצוע החתימו תואם אנתוני רנדולף, רק כזה שזורק ביד ימין, בדמות פטר קורנלי (שאפילו לא צריך להתאמץ כדי לספק את הדרכון האירופאי המיוחל). וזאת העוצמה של האימפריה הזאת. אין רנדולף, אז יש קורנלי. אין רודי, אז יש מוסא או הזוניה. וכל זה עוד לפני הקיץ הקרוב, שבו ידאג המועדון של פלורנטינו פרז שגם עמדת הרכז הבכיר תאויש במגה שחקן.

3.הדרך לפלייאוף – בעונה הכי מוטרפת ובלתי צפויה שידע המפעל הזה, קשה מאוד להעריך מה יהיה הרף התחתון כדי להשתחל לשמיניה הראשונה. בעונה המלאה האחרונה של היורוליג, זאת שלפני שנתיים, נזקקו זניט, ריאל מדריד ופנר ל-20 נצחונות כדי לחלוף על פניה של ולנסיה שסיימה במקום ה-9. עיון קל במשתנים שסביב מעלה שזוהי אפשרות ריאלית גם הפעם. נו, וכדי להגיע לשם, כל מה שצריכה נציגתנו המשוריינת לעשות הוא לנצח שני משחקי חוץ פלאס את כל משחקי הבית. קלל, לא? ולכו תדעו, אולי שיבוץ המשחקים שהציב במחזור האחרון את אותה ריאל מדריד ביד אליהו, יהיה זה שיכריע בין עונה טובה לבין עונה שמוכתרת ככושלת.