הפועל חולון של השנה היא סיפור הצלחה מסחרר, במיוחד בחודשים האחרונים. יש את גיא גודס שהקבוצה רצה מאז הגעתו, כריס ג'ונסון שעושה פלאים וג'ו רגלנד אחד שנדמה שמפקח ומארגן את העסק. אבל מאחורי הקלעים עומד אחד, עמית שרף - עוזר המאמן של הקבוצה ( היחידי אגב) – שרבים בקבוצה טוענים שידיו בכל.
עמית שרף תמיד אהב כדורסל. מגיל קטן הוא זוכר את עצמו עם כדור ביד ומהרגע שיכול היה לקחת חלק בחוגים השונים - הוא היה שם. "הייתי שחקן נחמד, אבל לא מעבר. הייתי רכז, בנערים קיבלתי זימון לנבחרת הקדטים בשנתון של גל מקל. החלום שלי לגמרי היה להיות שחקן אבל כשהבנתי שזה פחות הולך לקרות, היה לי ברור שאשאר סביב הכדורסל", הוא מספר.
שרף סיים את דרכו כשחקן בגיל מוקדם משציפה והתגייס לצה"ל, לגבעתי: "היה לי חשוב לעשות שירות משמעותי, קרבי במיוחד. כשהבנתי שלא אהיה שחקן אז יצאתי לקורס קצינים ונהייתי סמ"פ". שרף לא חיכה הרבה ויום אחרי השחרור חזר לאהבה הראשונה שלו – הכדורסל. הוא התחיל לאמן ילדים ושנה אחרי התקבל למשרה בעירוני נס ציונה בתור מנהל לוגיסטי של הקבוצה. "ידעתי שאהיה בכל אימון ואהיה קרוב לשחקנים לענף וכך אתקדם", סיפר.
והוא אכן התקדם, נהיה הסקאוט של הקבוצה, וכחלק מכך גם הכין את הוידאו לקראת כל משחק והתכונן ליריבה. באותן שנים, הוא היה העוזר של נדב זילברשטיין "הוא לימד אותי את הבסיס, כמעט את כל מה שאני יודע על הכדורסל. אני חייב לו הרבה", אומר שרף, שבנוסף שימש כעוזרו גם של רועי חגאי.
לטענת שרף, התפנית בקריירה שלו הגיעה כשמודי מאור "שלף" אותו מנס ציונה והציע לו להיות עוזר המאמן בהפועל חולון. "היה לי ברור שאעזוב את הכל ואהפוך למקצוען בזה, זאת הייתה ההזדמנות הגדולה לה חיכיתי", הוא מספר.
שרף התחיל לעבוד מיד תחת דן שמיר: "למדתי ממנו הרבה, איך להגיע לכל משחק, ההכנה. היינו באירופה וזה הופך את כל המערכת למשומנת מאוד. לאחר מכן הגיע שרון דרוקר וגם זאת הייתה חוויה גדולה - זכיתי שעבדתי עם המאמנים הגדולים בכדורסל בארץ".
אבל שום דבר לא הכין אותו לבא ברשימה - סטאפנוס דדאס: "הוא הגיע באמצע העונה, וישר נהיינו חברים. היינו מבלים בדירה שלו, רואים משחקים ומנתחים אותם עד השעות הקטנות של הלילה. הוא הראשון שבאמת נתן לי את הביטחון, סמך עליי ונתן לי להיות כל כך דומיננטי עם השחקנים גם במשחקים עצמם. אנחנו כמובן עדיין בקשר יום יומי ומדברים בעיקר על כדורסל ", מספר שרף על היווני.
סטפאנוס דדאס עצמו מסר לערוץ הספורט: "ניסיתי הכל על מנת לגרום לו להרגיש בנוח ולספק לו את הביטחון, ידע הרי יש לו בשפע". הוא גם הוסיף בקריצה: "נתתי לו לא מעט הזדמנויות להיות מאמן ראשי כשהורחקתי מהקווים".
דדאס המשיך בדרכו: "אני עוקב אחרי הקבוצה, ומאז שגודס הגיע הוא הרבה יותר מעורב. הקבוצה נראית כמו שהקבוצה שלי נראתה. יום יבוא ואני אהיה מאמן ראשי ביורוליג ואקח את עמית שרף איתי".
אחרי דדאס, הגיע מאוריציו בוסקאליה. ולמרות שהרומן עם הפועל חולון לא הסתיים בטוב, לשרף יש רק מילים טובות להגיד עליו: "בוסקאליה עשה את הטרום עונה הכי טובה שאני זוכר. השחקנים היו כל כך מוכנים, בכל המשחקים הראשונים ראו את זה. האימונים איתו היו שיעור לחיים".
והנה הגענו להווה, ולמאמן הטרי ביותר, שהוא כמובן גיא גודס. יחד איתו, שרף חווה המון רגעי נחת, אבל בו זמנית גם לא מעט רגעי לחץ. ״גיא הכניס המון נחת למערכת בתקופה לא פשוטה, הוא שינה הרבה בזמן כל כך קצר, שום דבר לא מזיז אותו ממה שהוא חושב ורוצה, מקצוען אמיתי״. גם לגודס היה הרבה להגיד על שרף: "מבחינה מקצועית, מאמן מהשורה הראשונה. מבחינת הבנת המשחק ומוסר העבודה, הוא עושה את כל העבודה הטקטית והסקאוטינג של הליגה ואירופה - יש לו המון עבודה והוא מתקתק. עברתי המון מאמנים ואין לי ספק שהוא יהיה מאמן בכיר. אני צופה לו עתיד גדול קדימה".
רבים שוכחים שלעמית שרף כבר הייתה את טבילת האש כמאמן ראשי בתקופת הקורונה, כשדדאס עזב חזרה ליוון למשפחתו. החוויה אמנם הייתה קצרה, אבל גם לשרף ברור שהוא עוד יחזור לעמוד על הקווים כמאמן ראשי: "אני כל כך מרוכז בהווה כך שאין לי הרבה זמן לחשוב. אבל זה יגיע, אני בטוח שהיום הזה יגיע שאהיה מאמן ראשי בליגה".
