בום ה-AI: הטירוף סביב בניית דאטה סנטרים

"אני לא חושב שאנשים מבינים את הטירוף שקורה עכשיו בעולם סביב הדאטה סנטרים", אומר אביב ליבוביץ', מייסד שותף וסמנכ"ל המוצר ב-Buildots. "לא מזמן הייתי בליסבון וראיתי חברה שלא הייתה קיימת לפני שנה וכבר עושה השקעות של מיליארדים. היא בדקה מתחם של חמישה דאטה סנטרים, קנתה את הראשון שהיה בנוי, ואז הבינה שאין לה זמן לחכות שהארבעה האחרים יהיו מוכנים. אז היא קנתה גם אותם, עוד לפני שנבנו. מבחינתה, אם המתקנים יהיו בבעלותה, היא תוכל להשקיע בעצמה יותר כסף בבנייה ולנסות לקצר את לוחות הזמנים בלי להיות תלויים באף אחד. כשכל שבוע של עיכוב יכול להיות שווה עשרות מיליוני דולרים בהכנסות שלא נכנסו, גם קנייה של מבנים שעדיין לא קיימים מתחילה להיראות הגיונית."

"פעם לקוח חדש היה מתחיל איתנו בפרויקט אחד. אחרי כמה חודשים, אם הוא ראה שזה עובד וההצלחה לא קשורה רק לפרויקט או לצוות מסוים שעבד בה, הוא היה מוסיף עוד פרויקט," מספר אביב. "היום השיחה כבר יכולה להתחיל אחרת: בואו נעשה שלושה פרויקטים, או חמישה. בעולם הדאטה סנטרים יש כבר לקוחות שאומרים לנו מראש: בשלוש השנים הקרובות, כל הפרויקטים שלנו יהיו אתכם, עוד לפני שהם ראו את המוצר עובד אצלם."

אביב ליבוביץ' ושחר צפריר, שותף מנהל בקרן TLV Partners ואחד המשקיעים הראשונים ב-Buildots, התארחו בפודקאסט "האקוסיסטם", בהנחייתם של אלון צינמון וטל גלעדי. האזינו לראיון המלא:

בילדוטס מביאה לענף הבנייה טכנולוגיות של AI וראייה ממוחשבת שמאפשרות לעקוב באופן שוטף אחר התקדמות העבודה באתר. המערכת אוספת מידע מהשטח כולל צילומי 360 מעלות של האתר ומשווה את המצב בפועל לתוכניות וללוחות הזמנים. החברה הרחיבה את הכיסוי לתשתיות תת־קרקעיות ולרמת השלד ומזהה היכן עלול להיווצר סיכון לעיכוב עוד לפני שהוא הפך לבעיה שעולה מיליונים.

כששחר פגש את מייסדי בילדוטס בתחילת הדרך, לקוחות שמתחייבים מראש לשלוש שנים עוד היו תרחיש רחוק. "השאלה הראשונה הייתה אם הטכנולוגיה בכלל תעבוד," הוא נזכר. "אתר בנייה הוא סביבה מאוד מורכבת, משתנה, עם הרבה רעש ועם המון דברים שקורים במקביל. והשאלה השנייה הייתה עסקית: גם אם זה יעבוד, כמה זמן ייקח עד שהלקוחות באמת יסמכו על זה, וכמה כסף צריך כדי לשרוד עד שמגיעים לשם."

לכן שחר ראה אז מרוץ נגד הזמן: החברה הייתה צריכה לצבור מספיק פרויקטים כדי להוכיח שההצלחה חוזרת על עצמה ולא מקרית, לפני שהכסף הראשוני יגמר. גם תוצאה של פרויקט אחד עדיין לא פתרה את הבעיה. לקוח היה יכול למשל להגיד לעצמו שהפרויקט הצליח פשוט משום ש"ג'ורג' הוא מנהל יוצא דופן". רק כשההצלחה חזרה בעוד פרויקט עם צוות אחר, אפשר היה להתחיל להבין שזה "ג'ורג' פלוס בילדוטס".

כדי להבין למה בכלל נדרשה טכנולוגיה חדשה בענף, ליבוביץ' ושותפיו, רועי דנון ויקיר סודרי, נסעו ללונדון כדי ללמוד איך מתנהלים פרויקטי בנייה גדולים. באחת הישיבות, על פרויקט בשווי כ-200 מיליון פאונד, הם ביקשו לדעת מה קורה באחת הקומות. לאף אחד מהמנהלים בחדר לא הייתה תשובה ברורה. אחד מהם שלח עובד לבניין, ביקש ממנו לעלות לקומה 17, להתקשר משם ולעדכן. המייסדים לא היו צריכים הרבה יותר מזה.

הבחירה להיכנס דווקא לבנייה לא היתה טבעית באותה תקופה בעולם ההייטק. אביב מספר שבפגישות לקראת סבב הגיוס היו משקיעים שסגרו את המחברת מיד כששמעו בתחילת השיחה את המילה ״בנייה״. אחרים ניסו להסביר כמה הם כבר מכירים את התחום כי בדיוק קנו דירה. "זה כמו שמישהו יגיד שהוא מכיר את תעשיית הרכב כי יש לו מכונית," הוא אומר. שחר היה בין המשקיעים שבחרו להמשיך להקשיב.

"קיבלתי בתחילת הדרך עצה פשוטה. אם אתה פוגש אנשים ולא מצליח לישון בלילה כי אתה לא מפסיק לחשוב עליהם, וקם בבוקר ועדיין חושב עליהם, תשקיע. אם לא, לא משנה מה הם עושים, אל תשקיע," נזכר שחר. "בסוף השאלה היא אם אתה יודע לזהות אנשים מיוחדים."

הקשר בין שלושת המייסדים התחיל הרבה לפני החברה. רועי, אביב ויקיר מכירים מגיל 18 מהשירות המשותף בתלפיות, וחלקם גם היו שותפים לדירה. בסוף הפרק, כשנשאל על עצה שקיבל לאורך הדרך, אביב חזר דווקא לבחירת האנשים שאיתם יוצאים למסע כזה: "אמרו לי שהאנשים שאיתם תקים את הסטארטאפ יהיו חלק מהחיים שלך יותר מאשתך לעתיד. תבחר אותם טוב. להתגרש אפשר, לפרק סטארטאפ יותר קשה."