יותר שבבים וקליימטק: מה באמת מחפשים משקיעי ההון סיכון?

בגלל ההצלחה המדהימה של ההייטק הישראלי בתחום הסייבר ואבטחת מידע. חסר כיום גיוון אמיתי בתחומי הפעילות של היזמים, בעוד ובעזרת AI אפשר לייצר המון הכנסות בתחומים מסורתיים, שמעט יזמים פונים לשם.

"החסם להקמת חברת סייבר לא גבוה, יש הרבה יוצאי יחידות צבאיות עם ידע רלוונטי. זה שונה לגמרי מתחום כמו שבבים, שבו אם לא עבדת בחברה כמו NVIDIA, יהיה לך קשה מאוד להקים חברה בתחום", אומר צביקה אורון, שותף ב-Viola Ventures. "הייתי רוצה לראות יותר חברות שמביאות את ה־AI לתעשיות מסורתיות, כמו משפטים, ראיית חשבון, בנייה. אני חושב שיש שם המון הזדמנויות, יש שם פוטנציאל ענק ואני רואה שם פחות ממה שהייתי רוצה."

"מה שחסר לי זה יותר קליימ-טק", אומר אטד פלד, שותף ב-Red Dot Capital Partners. "העולם מתפרק, זה כבר ברור לכולם, כל השקעה בתחום הזה היא לא רק עסקית אלא גם ערכית. אבל כדי להשקיע, חייבת להיות הוכחת היתכנות כלכלית. לצערי, יש מעט מאוד הצלחות גדולות בתחום הזה בינתיים. אנחנו רואים יותר חברות בתחום הדיפנס ודברים מעניינים גם בתחומים אחרים. במבט של שנתיים אל תוך המלחמה, אפשר להגיד שלא שהמצב הגיאופוליטי לא עצר את האקוסיסטם, להפך יש הצלחות וצמיחה."

המעבר ל-AI אינו מתבטא רק בהטמעת טכנולוגיות בינה מלאכותית בליבת המוצר עצמו, אלא גם באופן שבו משתמשים בהן לתפעול העבודה השוטפת. צביקה: "אני רואה פערים גדולים מאוד בפרודוקטיביות בין חברות שאימצו AI בצורה רצינית לבין חברות שלא. במיוחד בתחום הפיתוח. החברות המובילות נותנות לאנשים יותר חופש ללמוד ולהשתמש בכלים וזה מעלה משמעותית את התפוקה. זה כבר מורגש בישיבות דירקטוריון - רואים חברות שמראות שיפור אמיתי. מצד שני יש תחומים, בעיקר במכירות, שזה עדין לא קורה. הייתי מצפה לראות הרבה יותר כלים שעוזרים למכור בצורה מותאמת אישית, לעקוב אחרי המרות ועוד, אבל זה עדיין לא שם. מה שכן רואים זה שקשה הרבה יותר לג'וניורים למצוא עבודה. מי שברמה בינונית ומעלה ויודע להשתמש באופן יעיל ב-AI דווקא משתלב טוב יותר".

אטד: "מבחינת ההשפעה של AI על התעסוקה, עדין לא רואים חברות גדולות מצמצמות מאות משרות בשל המעבר ל-AI. ההנחה בשוק הייתה שזה יקרה מהר יותר, אבל זה לא. מה שכן, רואים את זה בסטארטאפים חדשים, שמתחילים עם צוותים קטנים בהרבה. עוזר אישי מבוסס AI יכול לפתוח שווקים חדשים לגמרי, אבל בחוויה האישית שלנו יש תחומים שרואים שהם עדין לא מספיק טובים, כמו בצ'אטבוטים של שירות לקוחות. יש כאן עוד הרבה מקום לשיפור".

איך אתם מתנהלים ברמה יומיומית מול הסטארטאפים ברמת האינטרקציה ואיך ההתנהלות משתנה בין שלבי הצמיחה של החברה?

צביקה: "מבחינתי, בכל השקעה שאני עושה, אני רואה את עצמי כשותף הקרוב ביותר ליזם. אני צריך להיות היועץ הכי קרוב אליו, זה שמחזיק אינטרסים זהים לשלו. כשחברה נמכרת, מי שמקבל את הכסף ראשון זה המשקיע האחרון, ולפעמים היזם מקבל אחרון. אז ברוב המקרים, אם מדובר באקזיט קטן, האינטרסים של היזם ושלי כמעט זהים. מעבר לזה יש אינטרסים משותפים גם בהמשך הדרך: איך מגייסים הון בעתיד, איך מרכיבים את הדירקטוריון, איך שומרים על מבנה פשוט. אבל זה לא רק עניין פיננסי. זה גם קשר אישי. אני רוצה להיות הראשון שהיזם מתקשר אליו – בין אם קרה משהו טוב ובין אם קרה משהו רע. הקשר הזה לא נבנה מפגישות פורמליות קבועות פעם בחודש, אלא דווקא משיחות לא צפויות, גם ב־11 בלילה. לפעמים אין צורך להיפגש הרבה, ולפעמים יש יותר אינטראקציה, אבל העיקר הוא החיבור האישי והאמון."

אטד: "אני מסכים עם הרבה מאוד ממה שצביקה אמר, ובנוסף אני מרגיש שאני מגיע לעבוד בשביל המנכ"ל. הוא צריך אותי. אני לא רק שם כדי לשבת בישיבות דירקטוריון. מבחינתי, זה להיות יד ימינו. ולכן, כמו שצביקה אמר, זה לא "מפגש פעם בחודש". זו מערכת יחסים רציפה. אני צריך להיות שם גם כשקשה, גם כשיש בעיות, גם כשצריך להגיד את האמת הלא־פופולרית. ברוב המקרים, לחברה שאנחנו משקיעים בה יש כבר מוצר ברור וכיוון די ידוע. אנחנו פחות מתעסקים במיקרו של איזה פיצ'ר לפתח, אלא יותר על איך לבנות את החברה לשלב הבא, מבחינת סקייל, תהליכים, מבנה ארגוני".