>>הרגעים הגדולים של 2011 - הפרוייקט המלא
"פרשת מרגול", שכיכבה בחיינו בחמשת החודשים האחרונים, לימדה אותנו כמה דברים חשובים על חיינו. ראשית, זה היה שיעור נוסף, עצוב, בצניעות. הספרות, התאטרון והקולנוע מלאים בטרגדיות על גיבורים שהכוח והתהילה שצברו ערערו את שיקול דעתם והם ניסו לנצל את כוחם למטרות שליליות, חטאו בחטא הגאווה וברוב המקרים נענשו על כך. במקרה של מרגול הדרמה התרחשה לנגד עינינו המשתאות. קשה היה לראות את האישה הגאה הזו בשעתה הרעה ביותר, מפרפרת ברשת, מכשפה עקודה על המוקד, נענשת ציבורית על כך שהפעילה את כוחות האופל כדי להרוויח קצת יותר כסף, שלדעתה הגיע לה.
"פרשת מרגול" היתה גם שיעור במה שאנחנו לא יודעים, או כן יודעים אבל לא יכולים להצהיר עליו בפומבי. היא חשפה טפח אחד, קטן, ממה שמכונה "אחורי הקלעים" של תעשיית המוזיקה והבידור. ולמרות שמדובר בארץ קטנה, יש בה, כך מסתבר, כסף גדול, ולא מעט אנשים רוצים לשים עליו את היד. אנחנו יודעים שמאחורי כל פריים וכל אדם שמופיע על המסך או עולה על במה, מסתתרת שורה ארוכה של אינטרסים, ומשוואה שמורכבת מכמה נוסחאות, שהביאו אותו לאן שהביאו, אבל לפעמים קשה לנו לדעת מה בדיוק מסתתר שם. לא תמיד הסוד גלוי.
לכן אסור לשכוח אף פעם שהמסך, התמונה, הקליפ, השיר, הקול, ההופעה, הם רק הקליפה החיצונית, הפסאדה הציבורית. מתחתיהם נמצאים אנשים, רק אנשים, בשר ודם, אוהבים ושונאים, אמנים ורבי-אמנים, או לפעמים חובבים, שמעלים בפנינו מחזה שאנחנו בוחרים להאמין לו כדי להתבדר ממנו, עם סיפור שאנחנו אוהבים לשמוע - ואף אחד לא מתלונן. הבעיה מתחילה כשאותם גיבורים מתגלים בערוותם. ההלם הוא גדול, ואיתו "החגיגה" שמסביב. אבל אסור לשכוח שבסופו של דבר מדובר בבני אדם. מעניין מה שגיב טיירי היה חושב על זה.