>>הרגעים הגדולים של 2011 - הפרוייקט המלא
האימפקט של אסונות בקנה מידה היסטורי עובד בדרך כלל בשני גלים: הראשון הוא ההלם הראשוני. התחושה שאחרי אירוע כזה העולם כולו צריך להיעצר, השמש לא יכולה לעלות וכולנו צריכים לקחת לעצמנו תקופה ארוכה כדי לעכל אותו. הגל השני מגיע כשעשור שלם חולף ביעף, ופתאום האירוע המחריד, הנורא והאיום שזה עתה חווינו, הופך נושא שיח להיסטוריונים. כל מי שחזה בצמד בנייני מרכז הסחר העולמי קורסים בשידור חי לא ישכח את המראה הזה לעולם, אבל האמת היא שאלה ההשלכות של האירוע הזה שצריכות להדאיג אותנו באמת.
במשך עשור שלם רדף העולם כולו, ובראשו האמריקאים, אחרי מטורף עם פיג'מה, שניהל את ארגון הטרור האכזרי בעולם ממערות אפגניסטן. התחושה הייתה שהתפיסה שלו תגרום לכל הטירוף שהתחיל אז, ביום הנורא ההוא, להיעצר. אבל בפועל האירוע הזה היה רק הטריגר לשרשרת אירועים קיצונית, פונדמנטליסטית ומנותקת לחלוטין מערכי החברה המודרנית. בן לאדן לא היה האויב הגדול של אמריקה, הוא היה רק מי שהניף את נס המרד. יחד עם התאומים קרסו גם האמונות של תושבי העולם המערבי לגבי ביטחונם האישי, התפיסה לגבי המקום בו מתנהלות המלחמות המודרניות, והידיעה ששום דבר לא יכול לעמוד בפני עוצמתה הצבאית של ארצות הברית.
רגע לפני ש-2012 יוצאת לדרך קיפלה ארצות הברית את הדגל והזנב בעירק ובאפגניסטן, והותירה מאחוריה עולם ערבי שמאמץ דווקא את השקפת העולם של שונאיה, הקונספציה של מיגור הרשע באמצעות העוצמה הצבאית התנפצה. בגראונד זירו אמנם פועלת כבר האנדרטה המשוכללת והתוכניות להקמה המחודשת כבר בעיצומן. אבל לפחות מבחינה תפיסתית, התאומים מעולם לא הפסיקו לקרוס בעשור האחרון, ונכון לשלב זה לא ניתן לראות את סוף המפולת.