הכותרות מפחידות, מעוררות חשש ומקיפות מכל עבר: "סטטוס בפייסבוק יכול לעלות לכם 300 אלף שקלים", "המתקפה על הדמוקרטיה", "עניבת החנק על התקשורת החופשית מתהדקת", "כנס החירום לעיתונות חופשית: לבצר את החופש העיתונאי". האזרח הפשוט שיקרא את הכותרות הבהולות ואחוזות הפאניקה האלה עלול לחשוב שתכף עומדים לסגור את כל כלי התקשורת במדינה, להקים רק בטאונים נוסח "פראבדה" ולשלוח את שאר העיתונאים לגלות בסיביר.
אבל בפועל, ההיסטריה הזו רק מראה עד כמה עולם העיתונות לוקה בחוסר במעצורים: כשבכנסת מעוניינים להרתיע את העיתונאים מפני פרסום חצאי אמיתות - כלומר במתן מעצורים מההפקרות בכל הנוגע ללשון הרע - העיתונאים המבוהלים מיד שולפים את הקלף הקבוע: "פגיעה בדמוקרטיה!". אני לתומי חשבתי שהדמוקרטיה מגנה לא רק על עיתונאים אלא גם על בני אדם שכותבים עליהם שקרים.
לא מעט אנשים נפגעים כיום מלשון הרע: פרסמו עליהם כתבה מסולפת במקומון מבלי לבדוק את העובדות כראוי; הפיצו עליהם שקר גס בסטטוס פייסבוק מתוקשר וארסי; ערכו עליהם תחקיר שקרי שניזון בעיקר מבעלי אינטרסים; או סתם הכפישו, השפילו, זלזלו, לגלגו, ואפילו הכניסו לתמונה את בני משפחתם. כיום סכום הפיצויים על לשון הרע, ללא הוכחת נזק, עומד על 50,000 ש"ח - סכום לא גבוה במיוחד, שאולי תרם לכך שדמם של מסוקרים כמעט הותר. הרי גם אם מישהו יתבע - בסופו של דבר לא יהיה מדובר בקנס שיזעזע באמת את העיתונאי או את גוף התקשורת שפרסם את אותה כתבה רושפת אש מבלי לבדוק כראוי את העובדות. קנס כזה רק נותן תחושה של מכה בכנף.
חלק גדול מאנשי התקשורת - וסליחה על ההכללה הגסה, כי כמובן שיש בה גם אנשים נקיי כפיים וישרי לבב - השתמש בחוק נטול השיניים לרעה. מספיק לפתוח עיתון רנדומלי (או אתר או מהדורת חדשות וכו') כדי לראות כמה זוהמה יש בפנים: חשודים מוצגים כאשמים טרם הוכחה אשמתם; מאמרים חוצבי אש נגד מנהיגים, פוליטיקאים, מפקדי צה"ל, אנשי עסקים ואפילו קולגות מתפרסמים כמעט ללא הנד עפעף, מבלי להבין לעומק את משמעות הפרסום, את משמעות הפגיעה בבני אדם (שגם אם הם חלילה פוליטיקאים או אנשים שנתפסים בעיני העיתונאים כשליליים - הם עדיין בני אדם עם משפחות). היו גם אנשים ששלחו יד בנפשם בעקבות פרסומים פוגעים ולא מבוססים.
באופן טבעי, יש בכנסת מי שהחליט ליצור אלמנט מרתיע, על ידי העלאת סכום הפיצויים פי ששה. מאוד הגיוני, אפילו מתבקש. אם היום התקשורת יורה ללא אבחנה, הרבה פעמים ללא כבוד מינימלי לנשואי הכתבות והמאמרים - הגיע הזמן שנחזור להיות חברה שפויה שלא מקיזה דם על דפי העיתונות, ועוד מעיזה לקרוא לזה "דמוקרטיה" ו"חופש הביטוי".
מפחדים שבית המשפט לא יגן עליכם?
לדעתם של חלק גדול מהעיתונאים, הקנס על פגיעה באדם לא צריך להיות גבוה כל כך. אבל נראה שהמודל הנוכחי כבר כשל, והעיתונות מלאת הרכילות והלשון הרע היא העדות הטובה ביותר לכך. את התיקון לחוק לשון הרע העיתונאים הרוויחו בכבוד. חלקם לא השכיל לשים את הרסן בזמן, לכן עכשיו הכנסת באה ומתכננת לעשות זאת.
דווקא עצם החשש של עיתונאים מהחוק החדש מעיד שמישהו כאן לא ממלא את תפקידו כראוי. הרי אם העיתונאים היו מאמינים בעצמם שהם כותבים רק את האמת, בודקים עובדות ב-100% ולא פוגעים באנשים לשווא - למה הם נזעקים כל כך כשרוצים להעלות את סכום הפיצויים? מה עוד שרובם המכריע מאמין במערכת המשפט. לכן גם אם תוגש תביעה נגדם ו/או נגד כלי התקשורת שבהם הם כותבים, הנושא יתברר בבית המשפט, ואם הם כאלה צדיקים שנמנעים מכל לשון הרע - בוודאי שבית המשפט, שכידוע שופטיו הנשגבים אינם טועים לעולם, יזכה אותם לאלתר. אז מה מפחיד כל כך בחוק החדש?
וזה רק חלק קטן מהבעיה. כפי שכתב אתמול דרור גלוברמן, במאמר שחציו צודק וחציו מביך - על העיתונות לערוך חשבון נפש עם עצמה, ולהבין מדוע היא כל כך שנואה על חלקים רחבים בציבור. לחלקים נרחבים בעיתונות הישראלית יש לא מעט מחלות: במקומות שונים היא שמאלנית וחילונית מדי (הרבה מעבר ליחס האמיתי באוכלוסייה), יהירה וכוחנית, אינטרסנטית ומנסה להכתיב דעות באופן דומיננטי, צהובה וזולה, ואף מבטלת בהינף יד את מי שלא חושב כמותה ("נעים להם בסירחון המדמנה האפלולית", כתב גלוברמן על מי שלא "נהנה מאורה המחטא של עיתונות חופשית". כמה חסר מודעות עצמית צריך להיות כדי לכתוב דבר כזה).
אז לפני שהעיתונות הישראלית מעלה על נס את תרומתה לאנושות, כדאי שאולי באמת תערוך בדק בית מקיף. עם כל הכבוד לעיתונאים, לזכויות שלהם ולחופש הביטוי, לאדם הסביר במדינת ישראל יש זכות נוספת - שלא יכתבו עליו דברים שקריים ולא מבוססים. ואם יש מישהו שיעשה זאת בכל זאת - שישלם עכשיו קצת יותר. נדמה לי שגם אם ננסה לתמחר את זה לפי שער המדד ות"א 25, נגלה שכבוד האדם שווה קצת יותר מ-50,000 שקלים.
אתם בעד התיקון לחוק לשון הרע? תנו לנו Like