מחקר חדש גילה: זו הסיבה שגברים ונשים צועדים באופן שונה

החדשות בקצרה:

• מחקר גילה כי אגן הגבר המודרני הוא מנגנון ייחודי לצבירת אנרגיה.
• מבנה האגן של זכרי הניאנדרתל דומה דווקא לזה של נשים בנות ימינו.
• מיקום מפרקי הירך אצל גברים השתנה כדי לאפשר הליכה יעילה יותר.
• אילוצי הלידה מנעו מנשים לאמץ את השינוי האבולוציוני במבנה האגן.

מחקר חדש של החוג לאנטומיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב שפורסם היום (שני) מציע הסבר חדש לאחד ההבדלים הבולטים ביותר בין נשים לגברים - האופן שבו צועד האדם המודרני. המחקר, שפורסם בכתב העת Scientific Reports, חושף כי בניגוד למה שסברו חוקרים במשך עשרות שנים, דווקא אגן הגבר הוא שעבר שינוי משמעותי והפך למנגנון ביומכני ייחודי היודע לאגור אנרגיה.

החוקרים, בהובלת פרופ' יואל רק ובשיתוף מומחים מהטכניון, אוניברסיטת בר-אילן והקריה האקדמית אונו, השוו בין אגני ניאנדרתלים, אוכלוסיית אדם קדמון שנכחדה, לאגנים של בני אדם בני זמננו. הממצאים היו מפתיעים - למרות המבנה המסיבי של הניאנדרתלים, האגנים שלהם דומים במרבית המדדים דווקא לאגן של נשים בנות ימינו.

"ממצאי המחקר משנים את האופן שבו יש להבין את אבולוציית אגן האדם", הסביר פרופ' רק. "לא אגן הניאנדרתל הוא החריג המחייב הסבר, אלא דווקא אגן זכר האדם המודרני. המנגנון שהתפתח בו הוא החידוש האבולוציוני". לפי המחקר, מפרקי הירך של זכר האדם המודרני ממוקמים קדמית יותר על טבעת האגן בהשוואה לנשים ולניאנדרתלים.

שינוי זה יצר מערכת מכנית שבה שרירי הירך הקדמיים פועלים בדומה לקפיץ. בכל צעד מרכז הכובד של הגוף נופל מעט כלפי מטה, והמבנה הייחודי של אגן הגבר מאפשר לשרירים לבלום את הנפילה, לאגור אנרגיה אלסטית ולהשיב אותה מיד כדי "להקפיץ" את הגוף לקראת הצעד הבא.

החידוש הזה העניק לזכרים יתרון משמעותי בהליכה למרחקים ארוכים, שכן הוא חוסך אנרגיה ומייעל את התנועה. כדי להתמודד עם העומסים החדשים שנוצרו במערכת הזו, עבר אגן הגבר התאמות נוספות ובהן עיבוי של עצם החיק והעמקת החלק הקדמי של האגן.

מנגד, המחקר מראה כי נקבת האדם לא יכולה הייתה לאמץ את מכלול השינויים הללו בגלל אילוצי הלידה. הצורך לשמור על תעלת לידה רחבה ואגן רדוד יחסית גרם לכך שהאגן הנשי נותר קרוב יותר למבנה הקדום, המאפיין גם את זכרי הניאנדרתל.

פרופ' אלה בין מהקריה האקדמית אונו, שהייתה שותפה למחקר, ציינה כי להבנת המנגנונים הללו יש משמעות גם כיום. לדבריה, המחקר תורם לתחומי הביומכניקה ורפואת השריר-שלד, ועוזר להבין טוב יותר את מניעת הפציעות ודרכי השיקום של גוף האדם המודרני.

המחקר התבסס על ניתוח של שני אגנים כמעט שלמים של זכרים ניאנדרתלים. האחד נמצא במערת כבארה בישראל והשני באתר סימה דה לוס ווסוס בספרד. אגנים אלו הושוו לעשרות אגנים של בני אדם מודרניים כדי לבחון את המדדים השונים.

הניאנדרתלים חיו במקביל לאדם המודרני עד לפני 35 אלף שנים, ובמשך תקופה ארוכה נחשב מבנה האגן שלהם לחריג בקרב החוקרים, עד שהתגלה כי השינוי המהותי התרחש דווקא אצל הגבר המודרני.