לא רק שימוש בנייד: גם דיבור בנהיגה עלול לסכן אתכם
מחקר חדש מזהיר כי דיבור בזמן נהיגה מעמיס על המוח ומונע מהנהגים לשים לב לסכנות בכביש • המחקר נערך ביפן וכלל 30 נחקרים • מאז תחילת השנה נהרגו 400 ישראלים בכבישים, יותר מכול שנה אחרת בעשור האחרון

מחקר חדש שנערך ביפן ופורסם לאחרונה מזהיר שדיבור בזמן נהיגה מעמיס על המוח ומונע מהנהגים לשים לב לסכנות בכביש. למרות שניהול שיחות בזמן נהיגה כבר היה ידוע כמקור הסחת דעת, הגורם לסכנה לא היה ברור עד כה ולשם כך נערך המחקר.
המחקר כלל 30 נחקרים שהתבקשו להסתכל על מסך מחשב, שבו הופיעו מטרות חזותיות בכיוונים שונים. החוקרים עקבו אחר תנועות העיניים של הנחקרים כדי לראות עד כמה מהר הם זיהו את המטרות. הנשאלים חולקו לשלוש קבוצות: הראשונה התבקשה לענות על שאלות כלליות בזמן שביצעה את המשימה, השנייה האזינה תוך כדי לרומן שהוקרא בקול רם ולשלישית לא היו הסחות דעת.
תוצאות המחקר הראו שהדיבור יצר עיכובים ברורים ועקביים במהירות שבה עיניהם של הנחקרים זזו למטרות וכן במהירות שבה מבטם התייצב לאחר שהתרכזו במטרה. לעומת זאת, בקבוצת הביקורת שלא הייתה נתונה להסחות דעת, לא נרשמו עיכובים במהירות - מה שמצביע על כך שהדיבור העמיס על המוח והאט את זמן העיבוד החזותי.

פרופ' שינטארו אוהרה, שעמד בראש המחקר, הסביר לאחר פרסום התוצאות: "ידוע כי הסחות קוגניטיביות משפיעות באופן ניכר על ההתנהגות המוטורית של בני אדם, ולעיתים קרובות מפריעות לעשיית משימות הדורשות מוטוריקה עדינה או קואורדינציה מדויקת". כמו כן, מסקר שנערך השנה על ידי החברה הבריטית RAC, נמצא כי 43% מהנהגים שנשאלו אמרו שעשו טעות בכביש מכיוון שדיברו עם נוסע ברכב.
הטעויות כללו פספוס פנייה, כניסה לנתיב הלא נכון וכמעט התנגשות עם רכב, הולך רגל או רוכב אופניים. "לאחר שיבינו שהמאמץ הקוגניטיבי הכרוך בניהול שיחה יכול לפגוע בדיוק המבט ובתזמון שלהם, ייתכן שנהגים יהיו מודעים יותר למתי ואיך מהם בוחרים לדבר בזמן נהיגה", סיכמו החוקרים.
שיא הרוגים בתאונות דרכים זה עשור
מאז תחילת השנה נהרגו 400 ישראלים בכבישים, יותר מכול שנה אחרת בעשור האחרון. אלפים נוספים נפגעו. "שנת 2025 תמשיך את המגמה המדממת שהביאה לשיא של 20 שנים בהרוגים בתאונות הדרכים", אמר ל-N12 גל רייך, מארגון "נתון לשינוי". "רק אימוץ ותקצוב תוכנית לאומית רב-שנתית ברוח 'חזון אפס' שהוכיח את עצמו בעולם תביא להיפוך המגמה. הפתרונות מעולמות התשתית, האכיפה, החקיקה והחינוך ידועים וחלקם אף מיושמים, אך אין תחליף להחלטה מנהיגותית של שרת התחבורה וראש הממשלה להציב את הנושא כמשימה לאומית עם יעדים מדידים ומשאבים מתאימים".
"חזון אפס", שאליו מתייחס רייך, הוא גישה בין-לאומית לבטיחות בדרכים, שמבוססת על ההנחה שאסור לקבל הרוגים או פצועים קשה כתוצאה מתאונות דרכים כגזרת גורל. החזון קובע כי האחריות למניעת תאונות ולצמצום נזקיהן מתחלקת בין מקבלי ההחלטות, מתכנני התשתיות, הרשויות והמשתמשים בכביש.
