נחש צפע ארסי ומסוכן נכנס לבית משפחת תור בפרדס חנה - ובמשך ימים ארוכים הסתתר בבית, עד שהתגלה בחדר הילדים. "יש לנו בית קרקע עם חצר שבו נמצא סטודיו נעלי התינוקות של אשתי, 'עליזהל'ה". ביום שישי הנחש הגיע מכיוון החצר ונכנס לתוך בית הקרקע", תיאר אב המשפחה, ליאור.
"ראיתי את הנחש, זיהיתי אותו נכנס. הילדים ואשתי יצאו החוצה. האינסטינקט היה שאני צריך מקל ביד. אמרתי לעליזה: תביאי לי מקל כדי שאוכל להתמודד עם הסיטואציה. הייתי עם הנחש במטבח, הוא הגיע לנקודה במטבח שלא היה לו עוד לאן ללכת. הלכתי לחמש שניות להביא את המקל, חזרתי - ואין נחש".
מה עשית באותו הרגע?
"לא ידענו מה לעשות. התקשרנו ל-106 בפרדס חנה, שמאפשרת לכידת נחשים בחינם. הלוואי שבכל המועצות יהיה ככה. הביאו לנו את לוכד הנחשים עמית אורן המדהים, שאמר: 'אין קסמים, צריכים להתחיל לקדוח ולהכניס את המצלמה פנימה, לארונות המטבח'. זה המקום היחיד שהנחש היה יכול ללכת אליו, מאחורי המקרר. הבית הפך להיות אתר בנייה. אנחנו שומרי שבת והבנו שאת השבת הזאת לא נעשה בבית. שעתיים חיפשנו את הנחש ולא מצאנו".
ישנתם בבית באותו לילה?
"לא, הלכנו לבית של חברים. אני איש מחשבים ובעל חברת סטארטאפ. לקחתי שני טלפונים, שני מחשבים ובתוך שעה וחצי יצרתי מערכת מצלמות שעושה לי התראות לטלפון לפי התראת תנועה. יצאנו מהבית וכל השבת היינו בסקרנות גדולה, כי לא הסתכלנו בטלפון. כשיצאה השבת הסתכלתי בטלפון, ראיתי תזוזות שמש וכל מיני דברים, אבל נחש אין".
באיזה שלב חזרת הביתה?
"המשכנו עם המצלמות עוד לילה ואני הלכתי לישון בבית. סגרתי את הדלת ושמתי את המצלמות. רציתי לטפל באירוע במידה והנחש יבוא, ובפעם הזו לא להוריד ממנו את העיניים. ניקינו את כל הבית, הרמנו, הפכנו את הבית בכל דרך שאפשר ולא מצאנו את הנחש. לא ידעתי מה עוד אפשר לעשות".
חמישה ימים חלפו מאז שהנחש זוהה לראשונה, ובני המשפחה חזרו לשגרה בבית. "עשינו כל מיני רציונליזציות, אולי הנחש יצא החוצה. ביום שלישי בערב בתי נועם אמרה, 'אמא, אני רוצה לקום בשש בבוקר מחר'. אשתי העירה אותה בשש וחזרה לישון. בשש וחצי נועם אמרה: 'אבא, נראה לי שיש פה נחש מחוץ לחדר שלי'".
נועם, איך הגבת כשראית את הנחש?
"הייתי במיטה וראיתי נחש בצורת קשת כזאת. אחותי הייתה איתי בחדר, אבל אף אחד לא היה ער. רק אני. קראתי לאבא ואמא, שניהם באו ויצאתי מהחדר".
ליאור: "זה היה מדהים. לא יודע מה נכנס בנועם, אבל היא פעלה בקור רוח. היא לא צעקה, הייתה קולית. אני הייתי מטושטש בעיניים, כי רק התעוררתי. הדבר הראשון שראיתי זה את הנחש. בהתחלה לא הצלחתי לזהות אותו בכלל מרוב טשטוש. ראיתי שהוא נכנס לתוך חדר הילדים וברגע הזה אמרתי להן לצאת".
בשלב זה ליאור קרא שוב ללוכד הנחשים, שהפעם שם את ידו על הנחש. "זה נחש צפע, באורך מטר ועשרה. לא גדול מאוד, אבל בהחלט מרשים", תיאר עמית, "ליאור הצביע לי ואמר: 'שם, בתוך ארון הבגדים'. הנחש הכיש את המקל, את הפנס, מן הסתם היה בסטרס ובמלחמה. זה טבעי, זה נורמלי, כך הם נוהגים".
מה העצות שלך למקרה כזה?
"חשוב מאוד לא להוריד את העיניים מהנחש לשנייה, לא בשביל להביא מקל ולא בשביל שום דבר אחר. להישאר, ללכת אחורה, לשמור מרחק, שניים וחצי מטרים זה מצוין. כשאתה שומר מרחק, אין לנחש סיבה לתקוף אותך".
הנחש רצה להיכנס פנימה או שזה היה בטעות?
"הוא נכנס בטעות הביתה, חד משמעית. אין לו מה לחפש בתוך הבית. הוא יצור זוחל, ראה דלת פתוחה או חלון ונכנס בטעות. מפה ואילך, המטרה שלנו הייתה לאתר אותו, למצוא אותו ולהחזיר אותו לטבע. זו חיית בר מוגנת, מדהימה".
מה אתה ממליץ לעשות בסיטואציה כזאת? לא לחזור הביתה?
"מתישהו מוצאים אותם. הנחש היה חייב לצאת מתישהו. בפעם הראשונה שהייתי אצלם בבית, חשבתי שהנחש יצא בכלל, בדיוק כפי שנכנס. ליאור אמר לי שהוא נמצא בארונות המטבח, והוא לא היה שם".
מה עושים אם יש כלב או חתול בבית?
"צריכים להיות עם היד על הדופק, עירניים, כל הזמן. לראות האם החתול או הכלב מרחרחים באיזשהו מקום והאם שפת הגוף שלהם מספרת לנו משהו. ללכת, לבדוק ולהרחיק".