בני אדם נולדים עם אינסטינקטים לבכות ולחייך, אבל לא לנשק. העדות המוקדמת המקובלת ביותר שיש לנשיקה היא טקסט דתי שנכתב בהודו בשנת 1500 לפני הספירה, אך מצטט את הטקסטים הללו, מחברי מאמר חדש שפורסם היום (שלישי) בכתב העת Science טוענים שנשיקות רומנטיות התרחשו כבר 1,000 שנים מוקדם יותר.
אוסף של טקסטים כתובים ממסופוטמיה העתיקה (עיראק וסוריה של ימינו), שלא יוחסה לו חשיבות רבה בנושא עד כה, מרמז שאנשים התנשקו כבר בעבר היותר רחוק. לוחות חימר שהותירו אחריהם מסופוטמים משנת 2500 לפני הספירה, מתארים שני סוגי נשיקות - הנשיקה הידידותית-הורית ונשיקת השפתיים עם גוון ארוטי ואינטימי יותר.
בנשיקה מהסוג הראשון, הנשיקה הידידותית-הורית, אנשים נהגו לנשק את רגליהם של זקנים או לנשק את האדמה כאות לכבוד או כניעה. מנגד, הנשיקות הרומנטיות נשמרו לזוגות נשואים בלבד, נשיקות בקרב אנשים לא נשואים היו טאבו ונחשבו לכניעה לפיתוי מיני. מעבר לכך, אנשים שלא נועדו להיות פעילים מינית, כמו כוהני דת, נחשבו כמי שיאבדו את יכולת הדיבור שלהם אם ינשקו מישהו.
"בהתחשב במה שאנחנו יודעים על ההיסטוריה של נשיקות בבני אדם ושלל התנהגויות דמויות שנצפו ברחבי ממלכת החיות, אני לא מופתעת מהממצאים האלה", אמרה שריל קירשנבאום, מחברת הספר 'המדע של הנשיקות' שלא היתה מעורבת במחקר. "רומנטיות או לא, נשיקות משפיעות על הגוף והמוח שלנו בכל כך הרבה דרכים משמעותיות. הן מנחות את הרגשות וההחלטות שלנו".
ככל שיותר אנשים אימצו את הנוהג של נשיקות על השפתיים, טקסטים רפואיים עתיקים תיארו מחלות שתסמיניהן דומים לזיהומים ויראליים שמתפשטים במגע מפה לפה. המסופוטמים ככל הנראה לא חשבו שמחלות זיהומיות מופצות באמצעות נשיקות, אך היו להם רעיונות דתיים על זיהום, מה שהוביל לכמה צעדים להימנעות מהפצת המחלה.
הממצאים מראים שמקור הנשיקה הרומנטית אינו יחיד, כאשר גם במסופוטמיה, גם בהודו וגם בחברות אחרות למדו להצמיד שפתיים כאקט רומנטי. ייתכן שגם באזורים אחרים למדו על נשיקות, אבל לא היו להם כלים כדי לתעד זאת.
מנגד, ישנם מומחים שלא משוכנעים שנשיקות הן מנהג אוניברסלי. וויליאם ינקוביאק, פרופ' לאנתרופולוגיה באוניברסיטת נבאדה שלא היה מעורב במחקר, מציין כי תיעוד נשיקות התרחש לעתים קרובות בחברות מורכבות, ופחות אצל אנשים שחיו בקבוצות קטנות. קשה גם לדעת אם נשיקות רומנטיות היו שכיחות בחברה או שמורות לקבוצות עילית בתרבויות עתיקות.