ימת המלח הגדולה ביוטה שבארה"ב עלולה להיעלם ב-5 השנים הקרובות, כך מזהירים בדוח חדש שנכתב לאחרונה בנושא. הדבר עלול לחשוף מיליוני אנשים לסכנת הרעלה, על ידי חומרים שייפלטו מקרקעית האגם - ויתפזרו באזור.
בדוח, שפורסם בימים האחרונים - ונכתב על ידי קבוצה של 32 אקולוגים ואנשי שימור משאבי טבע, נכתב כי האגם איבד עד כה 73% מהמים ו-60% מהקרקע מאז שנת 1850 – וכעת הוא עומד בפני "סכנה חסרת תקדים".
ימת המלח הגדולה ביוטה מספקת בית גידול לכ-10 מיליון ציפורים נודדות ומספקת 2.5 מיליארד דולר בשנה לפעילות הכלכלית של אנשי האזור. ואולם, לאחר שששברה שיאי התייבשות מאז שנת 2020 – היא ירדה ב-5.8 מטרים מתחת לגובה הממוצע שלה, כך על פי הדוח. "ללא הפעלת אמצעי חירום, כלומר הוספת 1,234 מיליון ליטרים של מים בשנה לאגם (כחצי מיליון בריכות אולימפיות), אנו עלולים להגיע לנקודת אל-חזור עד סוף שנת 2024".
"קריסת האגם תביא להשלכות אזוריות"
המדענים ואנשי שימור משאבי הטבע מפנים אצבע מאשימה כלפי אנשי האזור והחוות הסמוכות שמבזבזים כמויות גדולות של מים, לטענתם - ובכך לוקחים 74% מכמות המים הנדרשת לאגם. על מנת להציל את הימה, השימוש הכולל במים צריך להצטמצם ב-30% עד 50%.
ההתייבשות המהירה של האגם מציבה סכנה גדולה לסביבה ולאנשים בסמוך אליה. בקרקעית הימה ישנו אבק רעיל המכיל חומרים כמו אנטימון, נחושת, זירקוניום וארסן – שעלולים להגיע באמצעות הרוח עד לגידולים הסמוכים ולהשמיד אותם, לפגוע באדמה הסמוכה ואף להביא להמסת שלג. עבור אנשים שינשמו את אותם החומרים – קיימת גם סכנה ללקות באסתמה, ברונכיטיס, מחלות לב - ואף לחלות בסרטן. על פי הדוח, אבק המכיל את אותם החומרים כבר אותר ביוטה ובוויומינג.
"החוק הראשון באקולוגיה הוא 'הכול קשור'. הקריסה או ההתאוששות של האגם יביא להשלכות אזוריות. לאבד אותו יהיה אסון גלובלי", כותב בנימין אבוט, מבין מובילי כותבי הדוח, "עלינו לצמצם במהירות את השימוש שלנו במים או שנישא בהשלכות. אתה לא יכול לשאת ולתת עם הטבע".