בזמן שז'ול ורן כתב ספרים על המצאות חדשניות כמו חלליות ומסכי טלוויזיה, משהו שהיה קשה לדמיין לפני 150 שנה, אנחנו בשנת 2023 עדין מתקשים לפענח איך היו נראים החיים בתקופת המקרא. פעמים רבות מופיעים בכתבים העתיקים מוצרים, פעולות או אפילו מילים שהחוקרים לא בטוחים חד-משמעית למה התכוונו באזכור שלהם. אך כעת במחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת בר אילן הצליחו לפענח את אחת הדרכים לייצור בשמים.
"היום הרבה מהבשמים הם בטכניקה של זיקוק, אבל זה לא היה בתקופת המקרא", מספר ל-N12 הפרופ' זהר עמר מאוניברסיטת בר אילן. "טכניקה של זיקוק, זה בעצם אידוי של החומרים הארומטיים באופן שאנחנו מקבלים אדים ארומטיים והפרדה לשמן אתרי מרוכז. בזמנו טכניקת הבשמים הבסיסית הייתה על ידי מיצוי: מאתרים צמחים שבאיברים שלהם, בפרחים או בעלים חומרים ארומטיים, והיו ממצים – כותשים אותם וסוחטים, ואת התמצית הריחנית זו, היו מספיגים בשמן בסיס – נייטרלי, שאין לו ריח לוואי, כדי להגדיל את כמותה ושתהייה נוחה לשימוש ובאופן הזה אפשר להתמרח בו".
מהי הטכניקה החדשה שגילית במחקר שלך?
"אנחנו מדברים על עץ שנקרא אלה אטלנטית, עץ גדול ושכיח בארץ, התברר לי מהמקורות הקדומים שהפיקו ממנו בעבר שרף נחשב ומשובח. נמצאו עדויות ארכיאולוגיות בדמויות כדים מלאות בשרף זה מארץ ישראל מאזור כנען, מבערך 1400 לפני הספירה, בשני מקומות שונים בעולם – באונייה טרופה ליד חופי טורקיה ובמצרים הקדומה. אז הבנתי שיש פה סיפור".
"הסיפור המעניין הוא שהשרף שמופק בכורדיסטן היום, עדיין הוא מאוד מבוקש בעולם הערבי. הייתי פעמיים באמירויות ובחריין ועדיין בחנויות שונות מוכרים את השרף הזה. לראות אנשים נכנסים לחנות ומבקשים את זה זו דרישת שלום מן העבר כי בעוד כמה שנים – זה יהפוך להיות נחלת העבר, זה יהיה מוצג היסטורי".
יחד עם תלמידו אלרון זבטני, פרופ' עמר התחקה אחרי האלה האטלנטית ובמחקר שדה שנערך בארץ על עשרות רבות של עצים הוא הפיק ממנו שרף רב בשיטות המסורתיות הקדומות. את השרף הזה הוא קשר לשם של מוצר מפורסם שהוזכר בתנ"ך, בשם צֳרִי אך לא היה ברור למה התכוונו הכותבים באזכורו: "במקרא הצֳרִי נזכר כמה פעמים כסממן תרופה וכנראה בושם יקר בעל העולם הקדום. המקרא מדבר על כך שייצאו אותו למצרים, לבבל, לאיי הים. זה מתאים לאלה האטלנטית שמפיקה כמויות יחסית גדולות של שרף. עצם העובדה שהוא נמצא בממצא הארכיאולוגי בכמויות כאלה – זה קושר פה את הכל ביחד. בערבית קדומה קראו לצמח הזה, לשרף של האלה האטלנטית – צ'רו, כמו צורי".
"עד עכשיו חשבו שהצורי הוא צמח האפרסמון, לא הפרי של ימינו, אלא צמח בושם מפורסם מהתקופה היונית–רומית. בתקופת חז"ל, בתקופה הרומית, כבר לא הפיקו את השרף של האלה האטלנטית והצמח אפרסמון היה מאוד פופולארי באותה העת. בעצם חז"ל קראו לו גם בשם צורי, שהוא שם גנרי. אני מציע פרשנות חדשה – שצמח הרפואה והבושם הנחשב והיקר ביותר בעולם המקרא הוא השרף של האלה האטלנטית. כל השיקולים המדעיים פורסמו לאחרונה בכתב העת המדעי בית מקרא".
אם יש לנו יכולת להפיק היום בשמים כמו בטכניקות העתיקות, למה שלא נעשה את זה?
"הבשמים של העולם הקדום הם מאוד חזקים עם נוכחות גבוהה שהיא שונה מהריח שלנו – בושם זה תרבות. המוח שלנו לא מכיר את הסקאלה של עולם הריחות הקדום. לדוגמה שמן המור – מסופר על אסתר המלכה שהיא הייתה 6 חודשים בשמן המור, כחלק מההכנה של הנערות שבאו בפני האחשוורוש – הן באו למכון יופי. אני לא מכיר מישהי בעולם המערבי שתהיה מוכנה לשהות 5 דקות בשמן המור".
"זה תמיד יהיה בסימן שאלה – אני יודע מה הצמח ואני יודע מה הפיקו וכיצד אז אני משחזר. אבל באופן של ההפקה היו כל מיני שלבים שאני לא יודע עליהם כי זו הייתה תורה שבעל פה. ולכן אני מוכן לכתת את רגליי עד הודו, ואז אני מצליח לשחזר באופן מלא את הבשמים של העולם הקדום".