לא רואים כוכבים
זיהום אור הוא מפגע סביבתי הפוגע בבעלי חיים ליליים ומסכן אותם ואותנו, אך מחקר חדש מחזק את החשש מפני נזק נוסף שלו: שיבוש של תצפיות אסטרונומיות. צוות חוקרים בינלאומי מדד בצילומי לוויין את זיהום האור סביב 28 מצפי הכוכבים המפעילים את הטלסקופים הגדולים ברחבי העולם, ומצא כי בשני שלישים מהם זיהום האור עבר בעשרה אחוזים את הרף הפוגע בתצפיות אסטרונומיות, והמצב מחמיר כל שנה. לדברי החוקרים, יש ליישם כבר כיום צעדים להפחתת זיהום האור, בהם צמצום התאורה באזורים מסוימים, שימוש בסוגי תאורה אחרים ובגופי תאורה המכוונים לקרקע, ולא לשמיים.
הגנים שהגדילו את הלווייתנים
היצורים הגדולים ביותר שאי פעם חיו בכדור הארץ הם לווייתנים. אבותיהם היו יונקים יבשתיים קטנים ומפריסי פרסה שחיו לפני 50 מיליון שנה. במהלך האבולוציה שלהם הם שבו לים והתפתחו לממדי ענק. מחקר חדש חושף את הגֵנים שאפשרו להם לגדול כל כך.
החוקרים סקרו את רצף ה-DNA של כמה מיני לווייתנים, כולל שבעה מינים של לווייתני ענק. הם התמקדו בתשעה גֵנים, שחמישה מהם קשורים להורמוני גדילה, וארבעת האחרים קשורים לגדילת הגוף אצל מכפילי פרסה כמו פרות וחזירים, קרובי משפחתם של הלווייתנים. החוקרים גילו שארבעה מתשעת הגֵנים קשורים לגדילת הלוויתנים. אחד מהם, IGFBP7, אחראי גם על גדילה וגם על דיכוי סרטן, והאחרים קשורים או לגדילה או להגנה מסרטן.
לבעלי חיים גדולים יש הרבה מאוד תאים בגופם, ולכן הסיכון להופעת תאים סרטניים הוא גבוה. גם גיל מעלה את הסיכון לסרטן, ולווייתנים יכולים לחיות עשרות שנים ואף למעלה מכך. נראה כי ארבעת הגֵנים עזרו ללווייתנים להפוך ליצורים ענקיים, וגם הגנו עליהם מהחסרונות הנלווים לגוף גדול.
בועות נזלת במקום מזגן
קיפודן הנמלים האוסטרלי (Tachyglossus aculeatus) הוא יונק ביב, כלומר שייך לקבוצה קטנה מאוד של יונקים המטילים ביצים. הצאצא שבוקע מהביצה ניזון מחלב שמופרש מהעור של האם, באזור הבטן.
חלק מהאזורים בהם חי הקיפודן חמים מאוד, אבל הוא לא מסוגל להזיע כמונו כדי לקרר את גופו, וגם לא מלחית כמו הכלבים. איך, אם כך, הוא לא מתחמם יותר מדי? במחקר חדש, חוקרים מאוניברסיטת קרטין באוסטרליה הראו שהקיפודן משתמש בבועות נזלת כדי להצטנן. הם צילמו כ-120 קיפודנים בטבע באמצעות מצלמות תרמיות, וגילו שגם כשטמפרטורת הקרקע הגיעה ל-47 מעלות צלזיוס, גוף החיה נותר מתחת ל-30 מעלות. החלק הקריר ביותר היה האף של הקיפודן, שמרושת בכלי דם רבים. נראה שבעל החיים משתמש בלחות של הנזלת שבאפו כדי להתקרר: הוא נושף עד ליצירת בלוני נזלת, וכשאלה מתפוצצים הלחות מכסה את אפו והאידוי של הנוזלים מצנן את הדם העובר שם.
אריות של עולם המיקרואורגניזמים
חוקרים גילו יצורים חד-תאיים נדירים שלא היו מוכרים למדע עד כה ואינם דומים לאף יצור אחר על פני כדור הארץ. בדגימות מים מתוקים ומלוחים שאספו ממקומות שונים בעולם נמצאו יצורים חד-תאיים בעלי שני זנבות, שנעים בסיבובים ושוחים במהירות רבה. מזונם של היצורים הרעבים הוא יצורים חד-תאיים אחרים שנמצאים בקרבתם.
הטורפים החד-תאיים חולקו לשתי קבוצות, קבוצה אחת שכונתה ניבלרידים (Nibbleridia), ובה היצורים משתמשים במבנים דמויי שיניים כדי לנגוס נתחים מטרפם, והקבוצה השנייה, נבולידים (Nebulidia), שהיצורים הכלולים בה בולעים את הטרף בשלמותו. לאחר שהצליחו לגדל את הטורפים החד-תאיים במעבדה ולאפיין אותם, התברר כי מדובר ביצורים השונים גנטית, מבנית והתנהגותית מכל יצור חי אחר על פני כדור הארץ וכי הם מייצגים ענף קדום אך חדש למדע על עץ החיים האבולוציוני, וניתן לו השם פרובורה (Provora
להצמיח מחדש
למרות שמם ומראם, עכבישי ים אינם עכבישים. הם פרוקי רגליים, כמו עקרבים, עכבישים, חרקים וסרטנים, וכמו רבים מפרוקי הרגליים, כל עוד הם יכולים להתנשל הם גם יכולים לגדל מחדש גפיים שנקטעו. אולם עד כה סברו שפרוקי רגליים לא יכולים לגדל מחדש חלקי גוף מרכזיים. עתה, קבוצת חוקרים מאוסטריה וגרמניה הראתה שעכבישי ים בעלי שמונה רגליים מהמין Pycnogonum litorale מסוגלים להצמיח מחדש חלקים נרחבים מחלק גופם האחורי – כולל שרירים, איברי רבייה וחלקי מעיים, כולל פי הטבעת.
החוקרים קטעו ל-23 עכבישי ים בגילים שונים חלקים מגופם האחורי. הבוגרים מביניהם, שאיבדו את היכולת להתנשל, לא גידלו מחדש את האיברים החסרים, אם כי נותרו בחיים גם כעת, שנתיים אחרי תחילת הניסוי. לעומת זאת, רוב הצעירים הצמיחו מחדש את איבריהם, לפחות חלקית: חלקם נותרו עם שש-שבע רגליים, או לא הצליחו להצמיח מחדש את פי הטבעת. אבל אפילו חסרי פתח היציאה שרדו, ופשוט פלטו את הפסולת מקדימה במקום מאחור. החוקרים מקווים לגלות בהמשך מהו המנגנון שמאפשר לעכבישי ים לגדל איברים מחדש, ולראות אם היכולת הזו קיימת גם אצל פרוקי רגליים אחרים.