15 מטרים מתחת לפני הים. עולם שלם, מקביל, צבעוני וסואן, שאנחנו לא רואים ביום-יום ואפילו שוכחים מקיומו, מתגלה. כל צלילה מרגישה כמו הצצה לבית של מישהו אחר אבל הפעם אנחנו לוקחים את זה צעד קדימה. אנחנו מנסים להיכנס להם לתוך הסנפירים, לראות את עצמנו מעין הדג.
הסיפור הזה מתחיל לפני 50 שנה בתאונת צלילה. המיליארדר מוריס קאהן ישב כאן על החוף מתוסכל שפציעה מונעת בעדו לרדת למקום האהוב עליו - מעמקי הים. זה עוד היה בעידן הפרה-היסטורי שבו לא היו מצלמות גו-פרו ויוטיוב, ולפתע קאהן הבין שלרוב בני האדם אין דרך לראות את הפלא הכחול האין-סופי מבפנים.
הוא בעצם התחיל את הפרויקט והיום זה הפך להיות שני מצפים גדולים", הסביר ד"ר אביב לוי, מנהל המצפה התת ימי. "אבל בעצם היכולת לבוא ולהיכנס למים בלי להתרטב ולראות את הים כמו שהוא, כל הזמן יש שם אינטראקציה. זה אמיתי, ללא התערבות כמעט שלנו - ומה שיש שם זה מה שיש בים".
קצת קשה להאמין אבל זה היה המצפה התת-ימי הראשון בעולם, ובדמותו קאהן בנה עוד מצפים במדינות נוספות. גוש המתכת האדיר הזה שדי מפליא שהוא מחזיק מעמד כבר כמעט 5 עשורים, מוחזק בחלקו על ידי שרשראות של טנקים, אותן מכסות שוניות של אלמוגים. המצפה התת-ימיהפך עם השנים לבית לרבים מהדגים הצבעוניים של הים האדום.
את דרכו במצפה התחיל אביב כילד קטן שמתרוצץ בין האקווריומים במקום העבודה של אבא. כשגדל הלך אחרי נטיית הלב והפך לביולוג ימי ובהמשך למנהל המדעי במקום. "הים הוא לא כמו שהוא היה פעם ובטח כשאני הייתי ילד פה באילת", סיפר אביב. "הכמויות, האיכויות, המגוון, סוגי הדגים, הכול בירידה מאוד גדולה ואי אפשר לבוא להאשים דבר אחד, זה הכול בעצם ביחד - ההתחממות הגלובלית, הפלסטיק בים, הבילוי בחופים, הביוב והכול שבעצם גורם בכל העולם,לא רק באילת. הזמנים השתנו, היום אנחנו צריכים להבין -אנחנו באיזושהי נקודת אל-חזור".
אבל עם כל הכבוד לצבים החמודים ולעטלפי הים המהפנטים, יש במצפה התת-ימי מלך אחד שמטיל מורא על כל שאר הנתינים וגם על המבקרים - הכריש. הצלם התת-ימי עטור הפרסים, עמוס נחום, שתמונה שתיעד נתנה את ההשראה לבניית דמותו של הכריש בסרט "מלתעות".
"הפעם הראשונה, זה היה ביחד עם רודני פוקס באוסטרליה", סיפר. "הוא מפורסם בגלל שהוא נפגע מכריש והצליח לחזק את עצמו. אז הוא יצא לעבוד בשטח ולהראות כמה כרישים הם לא טורפים והם לא כאלה שבאים ומחפשים אותנו, אנחנו מחפשים אותם".
ההארה שחווה עמוס שינתה את מהלך הקריירה שלו, הכול זה עניין של פרספקטיבה, ולכן מאז הקדיש את חייו לשנות את האופן שבו אנשים רבים בעולם. "בעדשה רחבת זווית יש עיוותים - וזאת הסיבה שצילמתי את זה עם עדשה רגילה. כדי לתת לבן-אדם את התחושה שהכריש באמת לא טורף, הוא מחייך", הסביר נחום.
יש מאות מיני כרישים, חלקם בגודל של כף יד ואחרים בגודל של אוטובוס. אבל כולם נמצאים בסכנת הכחדה. 100 מיליון כרישים ניצודים בכל שנה. אם תחפשו בגוגל מה הן השאלות הנפוצות ביותר לגביהם, הראשונה תהיה "איזה סוג כריש אחראי למספר התקיפות הגדול ביותר?"אבל לא הרבה אחרי מגיעה שאלה מעניינת - "האם כרישים מסוגלים להרגיש אהבה?" והתשובה, כך עונים החוקרים היא כן. לכרישים יש רגשות.
ד"ר אביב לוי הסביר גם מדוע אין סיבה לבני האדם לפחד מכרישים: מבחינה סטטיסטית, יש סיכוי יותר טוב לזכות בלוטו מאשר לקבל ביס מכריש. בסופו של דבר אנחנו מדברים 8-6 מקרים פטליים של אנשים שמתים בכל העולם בכל שנה - זה הממוצע. זה מספרים מינימליים. מנחשים יכולים למות 10,000 איש בשנה, אנשים שאלרגים לדבורים, מתים מעל 200 איש בשנה.
פחד הוא רגש חשוב, הוא יכול לשמור עלינו מסכנה. אבל לפעמים הוא גם יכול לעוות את תפיסת המציאות שלנו. ואולי בפעם הבאה שמישהו צועק בחוף "כריש! כריש!" במקום להיבהל ולברוח, תתפסו תצפית בטוחה, תתפעלו ממנו ותחשבו כמה מפחידים אנחנו נראים דרך העיניים שלו.